רע"א 8998/08 AL ZAFAR GENERAL CONTRACTING נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערבון בהליך שבכותרת.

1.

ההליך נסב על החלטה של בית המשפט המחוזי בירושלים שניתנה במסגרת תביעה שהגישו המבקשים – חברה פלסטינית ושני בעלי מניותה – לסעד הצהרתי לפיו על המשיבה לפצותם בסך של 45 מיליון ₪ בשל הריסתם של שלושה מגדלי מגורים שבנו ברצועת עזה. המשיבה ביקשה לדחות את התביעה על הסף מכמה טעמים, ובכללם תשלום אגרה שאינה מספקת בכך שהוגשה תביעה נזיקית במסווה של תביעה לסעד הצהרתי. כן ביקשה המשיבה להורות על הפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה. בהחלטה קבע בית המשפט כי אין מקום לדון בתביעה במתכונתה הנוכחית כתביעה לסעד הצהרתי. כמו כן, נדחתה טענת המבקשים כי התביעה באה בגדרה של תקנה 3(א) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 כהליך שרואים את שוויו כבלתי ניתן לביטוי בכסף. חרף קביעתו של בית המשפט כי דין התביעה במתכונתה הנוכחית להימחק על הסף ניתנה למבקשים הזדמנות להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה על ידי תיקון הסעד המבוקש, בציינו כי ככל שיותר התיקון, יהיה על המבקשים לשאת בתשלום אגרה על פי דין. בנוסף, קיבל בית המשפט את בקשת המשיבה לחייב את המבקשים בהפקדת ערובה להוצאות. נקבע כי שיעור הערובה ייקבע לאחר שתוגש התביעה המתוקנת, ככל שתוגש.

2.

הבקשה לפטור מאגרה מתבססת על תקנה 20(4) לתקנות בתי המשפט (אגרות) התשס"ז-2007. נטען כי נוכח העובדה שההחלטה עוסקת בענייני אגרה ובהפקדת ערובה להוצאות, ולאור הפרשנות הליברלית הנקוטה בעניין התקנות מתוך חשיבותה של זכות הגישה לערכאות, יש לפטור את המבקשים הן מאגרה והן מערבון. המשיבים, מנגד, סבורים כי המקרה אינו נכנס לגדר הפטור הסטטוטורי שבתקנה 20(4) לתקנות. לשיטת המשיבים, מאחר שהבקשה לרשות ערעור מופנית נגד שתי קביעות של בית המשפט המחוזי, שהאחד פטור מתשלום אגרה והאחר אינו פטור, אין מקום למתן פטור מאגרה. המשיבים מוספים וטוענים כי בבקשה לא הוצג בסיס כלשהו לטענות בדבר העדר יכולת כלכלית לשלם את האגרה והערבון וכי סיכויי ההליך קלושים.

3.

תקנה 20(4) לתקנות קובעת כי לא תשולם אגרה בעד "בקשה להשבת אגרה, לפטור מתשלום אגרה או בקשה לפטור מחובת ערבון או ערובה וכן ערעור על החלטה בבקשות אלה". נמצא, כי לפי ההסדר הסטטוטורי, הליכים בענייני אגרה, ערבון וערובה פטורים מאגרה. בנוסף, מעניק ההסדר הסטטוטורי פטור גם להליכי הערעור על החלטות של הערכאה הדיונית בעניינים אלה. בעלי הדין חלוקים בשאלה האם כאשר החלטה של הערכאה הדיונית כוללת הן הכרעה בעניין אגרה, ערבון או ערובה והן הכרעה בעניין אחר, הליכי הערעור על אותה החלטה פטורים מאגרה, אם לאו. לטעמי, נוכח תכליתה של תקנה 20(4) לתקנות ונוכח כללי הפרשנות המקלים הנקוטים בדיני האגרות (ראו בש"א 457/01 קרליץ נ' פקיד הבחירות , פ"ד נה(3)869), ניתן לקבל את טענת המבקשים כי יש להחיל את הפטור הסטטוטורי גם על מקרה מסוג זה.

4.

כידוע, תכליתה של תקנה 20(4) היא להבטיח גישה לבית המשפט לבעלי דין המבקשים לקיים ביקורת ערעור על החלטות בעניין אגרה, ערבון וערובה. מאחר שנושאים אלה קשורים קשר הדוק ליכולתו הכלכלית של בעל הדין, נועדה התקנה להבטיח כי בעל הדין יוכל להשיג על החלטות בעניינים אלה ללא דרישות כספיות מקדמיות. כדי להגשים תכלית זו במלואה, יש להחיל את הפטור הסטטוטורי גם לגבי ערעור על החלטות המתייחסות לעניינים נוספים מלבד אגרה, ערבון או ערובה. מצב דברים בו מחליט בית המשפט בשני עניינים נפרדים במסגרת החלטה אחת אינו בשליטת בעל הדין. הגבלת הפטור הסטטוטורי להשגות הנוגעות באופן בלעדי לאגרה, ערבון או ערובה עשויה להחטיא את מטרת הפטור. יש בה כדי לשלול את הפטור מבעל דין המשיג על שני הנושאים שהוכרעו בהחלטה אחת. כאמור מדובר בבעל דין מחוסר אמצעים, המשמעות היא אילוץ בעל הדין להסתפק בהשגה על ההכרעה בעניין האגרה, הערבון או הערובה, תוך ויתור על ההשגה בעניין האחר. בכך נשללת מאותו בעל דין, הלכה למעשה, זכות הערעור בעניין האחר שהוכרע. יוער, כי מאחר ששתי ההכרעות ניתנו במסגרת החלטה אחת, לא ניתן לפצל את הליכי הערעור לשני הליכים נפרדים, מה גם שהדבר אינו עולה בקנה אחד עם שיקולי יעילות דיונית. לפיכך, אני סבורה כי יש להעדיף את הפירוש המחיל את הוראת הפטור שבתקנה 20(4) לתקנות גם על ערעור בשני עניינים שרק אחד מהם נכנס לגדר הפטור הסטטוטורי. נמצא, כי המבקשים פטורים מתשלום אגרה.

5.

מכאן לשאלת הפטור מערבון. עצם העובדה שהמבקשים פטורים מתשלום אגרה, אין בה כדי להביא לפטור אוטומטי מהפקדת ערבון (ראו, בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי (טרם פורסם, 17.10.2007)). אמנם, מתן פטור מאגרה מחייב לשקול גם פטור מחובת ערבון, ובלשונה של תקנה 432 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984: "החליט הרשם, לפי בקשת המערער, לדחות את תשלומה של אגרת הערעור, כולה או מקצתה, ישקול אם אין זה מן הצדק לפטור את המערער מחובת ערבון לכל הוצאות הערעור או למקצתן, לאחר שניתנה למשיב הזדמנות להשמיע דברו בענין זה, ולא יינתן הפטור אם הראה המשיב טעם מספיק לכך". כפי שנפסק לא פעם, אין דין פטור מאגרה כדין פטור מערבון (ראו למשל, בש"א 8050/06 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 23.4.2007). קיים שוני משמעותי ומהותי בשיקולים המנחים בין אגרה לערבון. הערבון, בשונה מן האגרה, נועד להגן על אינטרס פרטני של בעל הדין שכנגד מפני חסרון כיס, טרדה, ואובדן זמן ומפני ניצול לרעה של זכות הגישה לערכאות. בעוד פניה של האגרה לתכלית ציבורית כללית והיא נועדה להגן על אינטרס כלל-מערכתי. הערבון נועד להגן על בעל הדין שכנגד הזכאי להבטחת הוצאותיו בגין גרירתו להליך ערעורי שכשל ( פרשת ורנר , שם). לפיכך, לגבי פטור מהפקדת ערבון נשקלת הן יכולתו הכלכלית של מבקש הפטור והן סיכויי ההצלחה של ההליך.

6.

לאור אמות המידה הנקוטות בבקשות לפטור מערבון, שוכנעתי כי במקרה דנן מתקיים טעם מספיק לכך שלא יינתן פטור מהפקדת ערבון, חרף קיומו של פטור מאגרה. כך, לגבי היכולת הכלכלית, המבקשים לא טענו ולא הניחו כל תשתית לכך שהם נעדרים יכולת להפקיד ערבון. אשר לסיכויי ההליך, דומה כי יש ממש בטענת המשיבים לפיה השאלות בהן החליט בית המשפט המחוזי הן שאלות הנתונות ככלל לשיקול דעת הערכאה הדיונית ולא בנקל יתערב בהן בית המשפט של ערעור. מכאן שסיכויה של הבקשה לרשות ערעור אינם טובים באופן המצדיק פטור מערבון. בשים לב למהות ההליך ולהיקפו, לפסיקת ההוצאות בבית המשפט קמא ולהוצאות הצפויות במקרה של כשלון ההליך, יועמד סכום הערבון על סך של 15,000 ₪. הערבון יופקד תוך 14 ימים עת המצאת החלטה זו. בהעדר הפקדה יידחה ההליך ללא צורך במשלוח התראה נוספת.