בג"ץ 7015/02 כיפאח מחמד אחמד עג'ורי נ. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

הבקשה לחייב את המשיבים למסור פרטים נוספים – נדחית.

העותרים הגישו בקשה הנושאת כותרת של "בקשה לחיוב במתן פרטים נוספים". הבקשה הוגשה לאחר שהעותרים שלחו אוסף של שאלות לידי המשיבים, והשאלות נענו רק "בחלק מזערי שלהן", וזאת לדעת העותרים, "מטעמים בלתי ענייניים".

עיון בבקשה המכונה פרטים נוספים מלמד שהבקשה עטופה בעטיפה כשרה – לכאורה היא נשענת על תקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984 – אך אין תוכה כברה. מטרת ההליך של פרטים נוספים היא לסייע בבירור המחלוקת על ידי התייחסות לעיקר. הפרטים הנוספים מאפשרים לדרוש תוספת של נתונים במקום בו התשובה היא כללית. המבחן הרווח הוא שניתן לבקש פרטים רק על טענות "שפורשו בעתירה", להבדיל מעניינים "אשר זכרם לא בא בכתבי הטענות" (בשג"ץ 58/86). גם אם נניח שמבחן זה הוא נוקשה מידי, לא ניתן לפתח מודל בו יהפוך המכשיר של פרטים נוספים למעין זכוכית מגדלת שתפקידה להצביע על החסר הקיים בתצהיר המשיב. עם חסר כזה יש להתמודד בדרך של טיעון. אם החסר הוא מהותי, אפשר שהוא ישפיע על ההכרעה לגופה. כך, אם לדעת העותרים המשיב אינו מסביר את טעמיו או שתשובתו אינה תשובה, הרי אין צורך בפרטים נוספים ודי להצביע על כך שהתשובה חסרה, מקוטעת או לא משכנעת. אבל, שאלה כמו "האם נכון שתשובתך חסרה", איננה מקדמת את הדיון והיא בבחינת ויכוח ולא בקשה לפרטים נוספים.

זהו דינה של בקשת העותרים. מדובר בשאלון מפורט הכולל למעלה מ-200 שאלות, חלקן מנוסחות על דרך הויכוח או על דרך הטיעון, וחלקן האחר נושאות אופי של שאלות רטוריות. השאלות ברובן נטולות יסוד ממשי של הבהרה או תוספת הנחוצות לצורך תיחום המחלוקת. רק לשם הדגמה ניתן להצביע על שאלה 36. שאלה זו מנוסחת בדרך הבאה "נכון שהצו הנוכחי לוקח בחשבון כי שטח הרשות בעזה לא יהיה במצב של מלחמה ולא תהיה בו סכנה למגורשים". מיד לאחר מכן באה שאלת משנה בנוסח הבא "האם אתה חושב ששאלה זו רלבנטית", ולמען הסר ספק מופיעה שאלת משנה נוספת "אם לא, מדוע?".

השאלות, למעט שאלה אחת, גם אינן נקשרות לתצהיר התשובה במישרין, ואינן מכוונות להבהיר טענת עובדה או טענה אחרת המועלית בו. השאלות נפרשו באופן כללי, ועל כן הן נטולות אותו יסוד חיוני שעניינו קידום נימוקים שפורשו בתצהיר התשובה. אמנם, הדרישה לזיקה מפורשת בין השאלון לבין תצהיר התשובה, על ידי הפניה לתשובה מסויימת (בשג"ץ 5702/94), היא לעיתים מוקש דיוני קטן שניתן להתעלם ממנו, כאשר המהות מובנת. ואולם, חשיבותה של הדרישה עולה כאשר השאלון מנוסח בדרך וכחנית, כאילו הוא חלק מן הטיעון עצמו. טלו, למשל, את שאלה 8. בשאלת משנה ה' מציגים העותרים שאלה אם "סנקצית הגירוש הזו נחשבת בעינך לסנקציה מכאיבה למפגע", בשאלת משנה ה' עולה שאלה אם "סנקציית הגירוש הזו נחשבת בעינך לסנקציה המכאיבה לקרוב המשפחה". שאלת משנה ז' מבקשת להשוות "בין מידות ההכאבה כאמור", כאשר המשיב מתבקש ל"לדרג אותן".

לכל היותר ניתן לומר על השאלות כי הן מצביעות על כך שלדעת העותרים, ההערכות עליהן מבוסס תצהיר התשובה הן הערכות שטחיות ובלתי מבוססות. מהשאלון כולו עולה כי העותרים חותרים לכך שיעשו בדיקות "כמה מקרי פיגועים וכמה מקרי התאבדות התרחשו לפני נקיטת הצעד של הריסות בתים" וכמה אחריהם (שאלה 3). באותו אופן מבקשים העותרים להצביע על כך שיש צורך בבחינת ה"מוטיבציות של מפגעים או מתאבדים" בדרך של מחקר, וזאת על מנת לעמוד על המניעים, על דירוג המניעים, ועל השאלה האם ביסוד המניעים לא עומדת פגיעה "שנפגעו מקרוביהם" של המפגעים (שאלה 11).

עוד ניתן לומר על השאלות כי בחלקן הן נועדו להצביע על כך שההנחיות הנוגעות לגירוש הן מעורפלות יתר על המידה, למשל בכל הנוגע "למעגל המומלץ לפגיעה בקרובי משפחה", המשיב התבקש למחוק "את המיותר: אבות/אמהות/בנים/בנות" (שאלה 5). באותו אופן שאלה 14 מבקשת לברר אם סנקציית הגירוש מיועדת "גם לקרובים של מפגעים שכבר חוסלו או רק לכאלה שעודם בחיים". חוסר מסויימות בנוגע להנחיות מוצאים העותרים גם בכך שלא הובהר "מהו פרק הזמן המינמלי והמקסימלי לבחינת יעילותה של הסנקציה" (שאלה 28), לא הובהר אם יש כוונה "לפתח 'הדדיות' של העברת משפחה מעזה לגדה המערבית" (שאלה 30), או אם נלקחה אפשרות של שינוי מדיניות צבאית (שאלה 34).

שאלות אחרות נועדו להצביע, ככל הנראה, על הקיצוניות שהעותרים רואים בצעדים שננקטו. לפיכך, נשאלו שאלות האם נבחנו הצעות נוספות לפגיעה בקרובי משפחה, כמו למשל "פגיעות גופניות בקרובי משפחה", פגיעות "הקשורות בסטיגמות חברתיות" או פגיעות בעלות "אופי דתי" (שאלה 7).

המענה לשאלות אלה יכול לבוא על סיפוקו על דרך הטיעון. יש בידי העותרים להצביע על כך שבתצהיר התשובה מצוי לדעתם חלל שנפער עקב אי בדיקות מהסוג שהעותרים מייחלים להן או מצפים להן. יש בידי העותרים לטעון שבלא מחקרים סוציולוגים, בטחוניים, כמותיים ואחרים התצהיר אינו מבוסס דיו. לא נטען בתצהיר כי נעשו מחקרים מהסוג שהעותרים טוענים שצריכים להעשות, ולצורך זה אין צורך בהגשת שאלון מהסוג שהעותרים בחרו להגישו. באותו אופן, אם סבורים העותרים כי קודם להחלטה הנוגעת לסנקציה שננקטה היה צורך לבחון אפשרות של פגיעות גופניות בקרובי משפחה, יש בידיהם לטעון זאת בעת שמיעת העתירה. באותו אופן העותרים יכולים להצביע על כך שהסנקציה לא תוחמה מראש באופן מספק, למשל מבחינת מעגל האנשים החשופים לה. השאלה אם בחינות ומחקרים מסוג זה אכן נחוצים כדי לבסס טענה של סבירות או אפקטיביות, היא שאלה לגוף העתירה, ואין לה דבר עם שאלות הבהרה או בקשה לפרטים נוספים.

לעיתים יש מקום לבחון את השאלות אחת לאחת, על מנת לדלות מתוכן שאלות העונות על דרישת תקנות סדר הדין. ואולם, במקרה זה קשה להפריד להפריד בין שאלות משנה ראויות, תזות, ביקורת, וטיעונים לשמם. בתצהיר התשובה של המשיב צויין כי הפעולה נעשית "על פי מיטב הערכתם של גורמי הבטחון, הנשענת בין היתר על מידע שחלקו חסוי (אותו הם יבקשו להציג בפני בית המשפט הנכבד, במעמד צד אחד בלבד)". ברור מתוך הדברים כי אין מדובר במחקר או בדיקה מהסוג שהעותרים חותרים לו. עוד נטען כי המשיבים יבקשו להציג לבית המשפט במעמד צד אחד בלבד "חוות דעת חסויות בעניין התועלת ההרתעתית שבהפעלת האמצעי נשוא העתירות". מכאן, שככל שבחוות דעת אלה מצויות תשובות לשאלות שהועלו, טוענים המשיבים כי אין ביכולתם לגלותן (והשאלה האם אכן החומר חסוי איננה מצויה בפני). אפשר שהמבקשים יכולים היו לשאול האם בחוות הדעת החסויות מצוי חומר כזה או אחר (בלא לבקש לפרט את תוכנו בשלב זה), אך המבקשים לא שאלו שאלות כאלה.

בסופו של דבר, ההליך צריך להתנהל, ואין להפוך את הבקשות לפרטים נוספים ללהקת חימום שתפקידה ליצור התגוששות מוקדמת שאיננה יכולה לקדם את הבירור, ולכל היותר יכולה להצביע על כך שלדעת מי מהצדדים עמדתו של הצד האחר נגועה באבסורד או בשטחיות. אם ימצא בית המשפט כי אין לאפשר הצגת חוות דעת או הערכות במעמד צד אחד, ממילא יוכלו העותרים לעיין בחומר כזה, ואם החומר לא יומצא, יוכלו העותרים לטעון כי בחומר שהומצא אין די כדי לבסס את ההחלטה.

התוצאה היא שהבקשות נדחות.