בר"ש 9724/10 שאול אליתים נ. נציבות שירות המדינה

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיאה סגל) מיום 14.11.10 בתיק עמש"מ 223-09, בגדרו התקבל חלקית ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית הדין למשמעת לעובדי המדינה בתיק בד"מ 93/09 (גב' ניצה אדן-ביוביץ - אב"ד, עו"ד ריקי לוין וגב' פנינה סופר).

רקע והליכים

ב.

ביום 26.10.09 הורשע המבקש (יליד 1968), אשר שימש בתקופה הרלבנטית כאחראי ארכיב בפקיד שומה גוש דן, על פי הודאתו, בעבירות משמעת לפי סעיפים 17(1), (2), (3) ו-(4) לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963 (התנהגות הפוגעת בשירות המדינה, אי קיום המוטל עליו, התנהגות שאינה הולמת ואינה הוגנת). כעולה מהכרעת הדין, המבקש הגיש דיווחים כוזבים בנוגע לשעות עבודתו, ובכך נהנה מסכומי כסף להם לא היה זכאי (כ-6,000 ₪). ביום 1.11.09 נגזרו על המבקש אמצעי המשמעת הבאים: (א) נזיפה חמורה; (ב) פיטורים לאלתר; (ג) פסילה למילוי כל תפקיד בשירות המדינה למשך שנתיים.

ג.

ערעור שהגיש המבקש על גזר הדין התקבל, חלקית, על ידי בית המשפט המחוזי ביום 14.11.10. בית המשפט קבע, כי גזר הדין אינו לוקה בחוסר מידתיות או שנפלה בו טעות מהותית, וזאת גם בהתייחס לפסיקה שהציג המבקש לעניין טווח הענישה הנוהג בכגון דא. עם זאת נקבע, כי אף שבגזר הדין ניתן משקל לנסיבותיו האישיות של המבקש, יש מקום להתערב בגינן בגזר הדין, ולהורות על קיצור תקופת הפסילה משנתיים לשנה אחת בלבד ועל תשלום פיצויי פיטורין להם הוא זכאי בגין התקופה שחלפה עד ליום הרשעתו, בקיזוז הסכומים שקיבל שלא כדין; זאת נוכח מצוקתו הכלכלית של משפחתו. בית המשפט המחוזי לא מצא לנכון להתערב ביתר רכיבי גזר הדין, בין היתר, נוכח חומרת העבירות בהן הורשע המבקש, המגלמות מעילה באמון שניתן בו. נאמר גם, כי התנהגותו שלא כדין של המבקש אף חילחלה מטה, ועובד שעליו היה ממונה, נהג כמוהו והורשע. בית המשפט ציין גם, כי לא מצא שהחרטה שהביע המבקש נאמרה בלב שלם. לבסוף המליץ בית המשפט, עם זאת, כי בתום תקופת הפסילה וככל שהמבקש יעתור לשוב ולשרת בשירות המדינה, תבוא מידת הרחמים במניין השיקולים לקבלת החלטה בבקשתו.

הבקשה

ד.

בבקשה נטען, בין היתר , כי העונש שהושת על המבקש חורג בחומרתו מרף הענישה הנוהג בעבירות בהן הורשע, וכי שגה בית המשפט המחוזי באופן בו הבחין בין מקרהו של המבקש לפסקי הדין המנחים בעניין זה. עוד נטען, כי שגה בית המשפט בקבעו, שחרטת המערער אינה מלאה, שכן בכך הסתמך על פרוטוקול הדיון, אשר אינו משקף נאמנה - לפי הנאמר -

את שאירע במהלך הדיון. לבסוף נטען, כי בית המשפט לא יייחס את המשקל הראוי, כדרישת הפסיקה, להשלכות הכלכליות של פיטורי המבקש; להערכה החיובית לה זכה בעבודתו; ולמקומו הנמוך בהיררכיה הארגונית של המשרד בו עבד.

דיון והכרעה

ה.

לאחר העיון לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה. אין היא באה בגדרי אלה שבהן תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי לאחר שהיו למבקש שני ימיו השיפוטיים, ובשניהם נדון עניינו בהרחבה ותוך תשומת לב לשיקולים השונים, ובית המשפט המחוזי אף הלך כברת דרך לקראתו. אין המקרה מגלה על פניו שאלה משפטית או ציבורית המצדיקה עיון נוסף (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123; בר"ש 3207/10 ריחני נ' נציבות שירות המדינה (לא פורסם)).

ו.

המבקש השתית טענתו על פסיקתו של בית משפט זה בעבר, ואולם גם בית המשפט המחוזי נדרש בהרחבה לפסיקה זו עצמה ולפסיקה נוספת, ולא ראה מקרה זה כחורג מן המעגל שבתוכו יש מקום לפיטורין משירות המדינה. בית המשפט ציין, כי אמנם בחלק מפסקי הדין שהציג המבקש (עש"מ 10250/01 מוכתרי נ' נציבות שירות המדינה (לא פורסם) ועש"מ 119/02 מדינת ישראל נ' פנינה אדרי (לא פורסם)) אכן פסק בית משפט זה כי יש להימנע מפיטורי עובדות, אשר הגישו דיווחים כוזבים בנוגע לשעות עבודתן, והדגיש, כי יש להבחין במדרג הענישה על פי נסיבותיהם של המעורבים (כך למשל, יש להבחין בין מי שניצל את הגישה שניתנה לו, מתוקף תפקידו, למערכת דיווחי שעות העבודה כדי להגיש דיווחים כוזבים, לבין מי ש"רק" דיווח על שעות עבודה שלא עבד בהן). עם זאת, הזכיר בית המשפט המחוזי, כי נקודת המוצא בהפעלת ביקורת על גזר דינו של בית הדין למשמעת היא שהנורמות הראויות בשירות המדינה הן בתחום מומחיותו, ולכן ככלל לא תתערב ערכאת הערעור בגזר דינו אלא אם נתגלתה בו טעות מהותית או שנמצא בלתי מידתי. לא כל שכן, נוסיף, כשבגלגול שלישי עסקינן. מקרה זה אינו מצדיק התערבות. בית המשפט הדגיש את חומרת העבירות בהן הורשע המבקש, שמתקיים בהן יסוד ממשי של פגיעה באמון אשר ניתן בו כעובד ציבור על ידי הציבור, ולכן מצדיקות העבירות את פיטוריו (בכפוף לקיצור תקופת הפסילה ותשלום פיצויי הפיטורין), אף אם אין מתקיימות בו נסיבות מחמירות כגון גישה למערכת דיווחי השעות. בית המשפט אף נסמך על פסיקה נוספת, הדומה בנסיבותיה לענייננו ושכללה פיטורין (עש"מ 3925/08 אזולאי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

ז.

הנושא העיקרי שעל הפרק בכגון דא הוא כי הוצאת כספים בדיווחי שווא מקופת הציבור ראויה לסנקציה, הנותנת ביטוי משמעותי להפרת האמון. לעניין זה דומה המדווח דיווחים כוזבים למעלימי מס, שהיא דרך אחרת לגניבה מן הציבור, וזאת גם אם מידת הרחמים הביאה להימנעות מנקיטת צעדים פליליים ולהסתפקות בצעדי משמעת. הסניגור המלומד, המנסה כל דרך, מבקש לפרוך את ההשוואה שנקט בית המשפט קמא אל מול השוק הפרטי, שבו ככלל - כך יש להניח - היה עובד שסרח בדרך זו מפוטר. לשיטתו, על השירות הציבורי לנקוט כללים אחידים, ואם ישנם מקרים שבהם לא היו פיטורין, יש לילך בדרך המקלה. לדידי - מבלי לפגוע בשוק הפרטי, שאף עליו לטבול בנורמות - שירות הציבור צריך להקפיד הקפדת יתר על נקיונו, שכן עיני הציבור נשואות אליו לראות כיצד נוהגים שליחיו והאם יש ליתן בהם אמון. ראוי כי ייצא הקול, שהמחיר על דיווחים כוזבים בשירות הציבור הוא כבד. לא ראיתי מקום להידרש לשאלה העובדתית שהועלתה, קרי, האם הביע המבקש חרטה בלב שלם, ונכון אני לצאת מן ההנחה כי הוא ניחם על מעשיו, מה גם שעבד שנים רבות באופן מועיל. אך לדידי העובדה שמי שעבד בכפיפות למבקש פעל בדומה לו שלא כדין, מעצימה ומדגימה את הבעייתיות שבכגון דא, ואיני נוקט לשון חריפה - אך הדברים ברורים. "ממני תראו וכן תעשו" ( שופטים ז', י"ד) אומר לאנשיו השופט המקראי גדעון, במעשה חיובי של תשועה (וראו גם מה שמייחס המדרש ליעקב אבינו בלשון זו ( אוצר המדרשים

(אייזנשטיין), צוואת נפתלי)), בחינת "אחרַי" שבצה"ל, להבדיל; אך אוי למי שהעובד בכפיפות לו רואהו ועושה כמוהו לצורך דיווח כוזב, כפי שציין בית המשפט המחוזי.

ח.

ולאחר שאמרנו כל אלה, עדיין נותר פתח תקוה, המביא בחשבונו את שנותיו הרבות והטובות של המבקש בשירות, ואת נסיבותיו המשפחתיות. על כן אצרף אף אני קולי לדברי בית המשפט המחוזי, כי משתחלוף תקופת פסילתו של המבקש ישקול השירות במידת הרחמים את האפשרות להשיבו, לאחר שלמד - יש לקוות - היטב את לקחו. בנתון לכך, איני נעתר לבקשה.