דנ"א 6036/12 יצחק פיטרו נ. גן יאשיה ,מושב עובדים של חיילים משוחררים

המשנָה לנשיא מ' נאור:

1.

לפניי בקשה להורות על דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון ב- ע"א 3520/10 פיטרו נ' גן יאשיה, מושב עובדים של חיילים משוחררים (טרם פורסם, 29.5.2012) שניתן מפי השופט ע' פוגלמן ובהסכמת השופטים א' חיות ו- י' עמית. הבקשה מוכתרת כ"בקשה לדיון נוסף מאת המערער 3", אך חתומים עליה המבקש 1 והמבקש 3. לעניין זה אין חשיבות לתוצאת ההליך.

2.

אין צריך לעמוד על כל השתלשלות העניינים בתיק זה. העיקר הוא שבסופו של דבר תביעת המבקשים להצהיר כי המבקש 3 הוא חבר במשיב ולהקצות לו נחלה בתחומו נדחתה בבית המשפט המחוזי. ערעור שהוגש לבית משפט העליון נדחה ועל כך הבקשה לדיון נוסף שלפניי.

3.

בית המשפט העליון קבע בפסק דינו כי המבקשים 2-1 "ויתרו במפורש על כל זכות בנחלה". לגבי המבקש 3 נקבע כי "אין חולק כי הוא לא השלים את התהליך הנדרש לשם קבלת הזכויות בנחלה". כמו כן נקבע לגבי המבקש 3 כי טענות שהעלה בשנת 2006 בפני המשקם לפי חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב-1992 "מעידות על ויתור פוזיטיבי מצידו על זכויותיו הנטענות בנחלה". בית המשפט קבע כי די בדברים אלו כדי לדחות את הערעור "ומשכך אין אנו נדרשים לטענות [המבקשים] ככל שהן מופנות לקביעותיו האחרות של בית המשפט קמא".

4.

בבקשה לדיון נוסף טוען המבקש 3 כי לא היה מקום לקבוע את אשר נקבע לגביו ולגבי הוריו, המבקשים 2-1. המבקש 3 טוען כי ויתור הוריו על הזכות בנחלה נעשה ממילא לאחר שהנחלה נלקחה מהמבקשים ונוכח טענות לחובות שנצברו עליה. בכל הנוגע אליו טוען המבקש 3 כי לא היה מקום לקבוע שלא השלים את התהליך הנדרש לשם קבלת הזכויות מאחר שההיפך הוא הנכון. המבקש גם טוען כי בית המשפט התעלם מפציעה שעבר בשנת 1987 ומהקושי של הוריו לנהל את ענייניהם המשפטיים כנגד המשיב נוכח אותה פציעה ונוכח מצבם של ההורים. למבקש גם טענות לגבי קביעות כאלה ואחרות של בית המשפט המחוזי .

5.

דין הבקשה לדיון נוסף להדחות. עיון בפסק הדין של בית המשפט העליון מלמד כי לא נפסקה בו כל הלכה לא כל שכן הלכה שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה יש מקום לערוך לגביה דיון נוסף ודי בכך כדי לדחות את הבקשה שלפניי. יתר על כן, כל טענות המבקש עוסקות אך ורק בעובדות המקרה ולא בהלכה משפטית כלשהי. למעשה טענות המבקש הן כולן טענות ערעוריות אך לא לשם כך נועד הדיון הנוסף. יפים לעניין זה דברי הנשיא ברק: "דיון נוסף אינו ערעור נוסף. הדיון הנוסף נועד רק לאותם מקרים בהם נתקיימו בפסק הדין נשוא העתירה אותם חשיבות, קשיות או חידוש, שאליהם מכוונת לשון [סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984]. כאמור לעיל, העותר אף אינו טוען לקיומם של אלה, אלא טוען לקיומם של טעויות וליקויים בפסק הדין נשוא העתירה. טענות אלה אינן אלא טענות ערעור - וזכות הערעור של העותר מוצתה" (דנ"א 4865/98 עדוי נ' עדוי (לא פורסם, 26.10.19987)). אכן דברים אלה כמו נאמרו לענייננו אנו. למבקש טענות נגד קביעות בית המשפט העליון לגביו ולגבי הוריו אך באלו אין כדי להצדיק דיון נוסף. וכפי שקבע השופט מ' חשין, גם כן לגבי עתירה לדיון נוסף: "כל העתירה כולה סובבת-הולכת את עובדות המקרה, אך באלו בלבד אין כדי להצדיק דיון נוסף" (דנ"א 2135/02 א.ד.י אוחנה חב' לפיתוח ישראל בע"מ נ' עיריית אילת (לא פורסם, 15.4.2002)).

6.

בבחינת למעלה מן הצורך אציין כי אין לקבל את טענת המבקש 3 כי בית המשפט התעלם מן הפציעה שעבר בשנת 1987. הדברים הרי זכו לאיזכור מפורש (ראו פסקה 3 לפסק הדין). דווקא המבקש 3 הוא שמתעלם בבקשה לדיון נוסף מטענות שהעלה בפני המשקם בשנת 2006, שנים רבות לאחר אותה פציעה, טענות לגביהן נקבע בפסק הדין כי הן "מעידות על ויתור פוזיטיבי מצידו על זכויותיו הנטענות בנחלה".

7.

למבקש 3, כאמור, גם טענות לגבי קביעות כאלה ואחרות של בית המשפט המחוזי אלא שבאלו כמובן לא ניתן לראות "הלכה שנפסקה בבית המשפט העליון" כדרישת סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (כן ראו דנ"א 904/01 עזרן נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית (לא פורסם, 11.3.2001)). מה גם שבענייננו, בית המשפט העליון הרי קבע מפורשות בפסק הדין כי הוא אינו נדרש לטענות המבקשים באשר לקביעות האחרות של בית המשפט המחוזי כך שבעניין זה בין כך ובין כך אין לדבר על הלכה שנפסקה בבית המשפט העליון לא כל שכן הלכה המצדיקה דיון נוסף.

8.

סוף דבר: הבקשה נדחית. לא בלי היסוס לא ייעשה צו להוצאות לטובת אוצר המדינה.