פרטי ההליך
בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 97 /
1860
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המערער
ת:
מרבק בית מטבחיים בע"מ
נגד
המשיבים
:
1.
אלי מזרחי
2.
ש.ר. שיווק מוצרי בשר בע"מ
ערעור פסלות שופ
ט על החלטתו של בית המשפט
המחוזי
בת"א-יפו מיום 5.3.97 בת.א. 2062/91
שניתנה
על ידי כבוד השופט ד"ר ג. קלינג
בשם
המערערת: עו"ד משה גולדברג
בשם
המשיבים: עו"ד לאה ויזר
פסק - דין
ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו (כב' השופט ג' קלינג) מיום 5.3.97, בה סירב בית המשפט לפסול עצמו
מלישב בדין.
המשיבים הגישו תביעה נגד המערערת ונגד גורמים
נוספים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ת.א. 2062/91). בשלב מסויים של הדיון,
לאחר שכבר נשמעו מקצת העדים והובאו מקצת הראיות, הסכימו הצדדים להסמיך את בית
המשפט ליתן בעניינם פסק דין על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח
משולב], התשמ"ד1984-, וזאת לאחר שהצדדים יגישו את סיכומיהם. המערערת לא הגישה
את סיכומיה במועד שנקבע לכך, לאחר שקיבלה את הסכמת המשיבים להארכת המועד להגשת
סיכומים אלה. בית המשפט, שלא היה מודע להסכמה זו נתן פסק דין על דרך פשרה בהסתמך
על החומר שבפניו, ובטרם הוגשו סיכומי המערערת. הצדדים הגישו בהסכמה בקשה לביטולו
של פסק דין זה ולהארכת המועד להגשת סיכומי המערערת. בית המשפט נענה לבקשה ביום
28.7.96 והורה להביא את התיק בפניו ביום 1.1.97. ביום 20.2.97 הגישה המערערת בקשה
לפסילת שופט. לטענתה, מתן פסק הדין, שהתבסס אך ורק על סיכומי המשיבים, מעורר בלבה
חשש שבית המשפט גיבש כבר את עמדתו בהליך. לפיכך, ובהתחשב בעובדה שפסק הדין העתיד
להינתן עתיד להינתן על דרך הפשרה סברה המערערת, כי ראוי שבית המשפט יפסול עצמו
מלפסוק בהליך. המערערת תירצה את השיהוי בהגשת בקשת הפסלות במחלוקת בין המערערת
לבין באי-כחה, שהביעו את אמונם בבית המשפט. לדבריה, עם חלוף הזמן גבר חששה של
המערערת ולפיכך הוגשה הבקשה.
בית המשפט דחה את הבקשה וקבע, כי לפי הדין אין
מניעה ששופט ימשיך לדון בתיק בו נתן קודם לכן פסק דין שבוטל או נהפך בערעור. על החלטה
זו הוגש הערעור שבפני.
המערערת חוזרת על טיעוניה בפני בית המשפט קמא ומסתמכת על פסק דינו של בית משפט זה בע"פ 362/89 פואד מסלם נ' מדינת ישראל , פ"ד מג(3) 281. המשיבים הגישו את תגובתם לערעור. לטענתם, לוקים בקשת הפסילה והערעור בשיהוי ובחוסר תום לב. המשיבים טוענים, כי עוד ב- 28.7.96 החליט בית המשפט, כי התיק יובא לפניו למתן פסק דין רק ב- 1.1.97, כי עובדה זו הייתה ידועה למערערת וכי השיהוי בהגשת בקשת הפסלות נועד לדחות את הקץ ולהערים קשיים נוספים על המשיבים בתביעתם. עוד טוענים המשיבים, כי גם לגופו של עניין אין מקום להיענות לבקשה, שכן המערערת לא הצביעה על קיומה של אפשרות ממשית למשוא פנים.
לאחר שעיינתי בערעור, בתגובת המשיבים ובמסמכים שבפני נחה דעתי, כי דין הערעור להידחות. כפי שכבר אמרתי בבג"צ 2148/94 גלברט
נ' כבוד נשיא בית המשפט העליון ויו"ר ועדת החקירה לבדיקת הטבח בחברון, השופט מאיר שמגר , פ"ד מח(3) 573, בהתייחס לאמת המידה לקיומה של אפשרות ממשית למשוא פנים:
"מבחן האפשרות הממשית משמעותו, שהשופט גיבש
לעצמו עמדה (סופית) בענין נשוא הדיון
השיפוטי, באופן שאין עוד טעם בהמשך רגיל של
המשפט ('המשחק מכור'). משמעות הדבר הינה כי
אין מקום לצפות לכך שהשופט יהא חסר פניות
IMPARTIAL) ). גיבוש העמדה יכול שינבע מדעות
קדומות שיש לו לשופט כלפי מי מהצדדים או
כלפי נשוא המשפט, מבלי שקיים סיכוי ממשי כי
שכנוע (רציונלי) יביא לשינוי העמדה. ושוב:
לא די בכך שיש לו לשופט דעה בעניין נשוא
המשפט. לשם פסילת שופט צריך שתהא לו דעה
קדומה וצריך להראות כי אין כל סיכוי שדעתו
זו תשתנה במהלך המשפט. אכן, פסילתו של שופט
בשל דעות (קדומות) אפשרית אפוא רק מקום
שדעתו של השופט 'נעולה' ואין הוא 'פתוח'
לשכנוע ולשינוי".
המערערת לא הראתה, ואין לי יסוד להניח שכך הוא הדבר, שבית המשפט קמא "נעול" על פסק הדין שניתן בטרם הוגשו סיכומיה. המערערת לא הביאה גם נימוק של ממש לשיהוי הניכר בהגשת בקשת הפסלות.
בנסיבות אלה, הערעור נדחה.
ניתן היום, כ"ט אדר ב' התשנ"ז
(7.4.97).
ה
נ ש י א
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97018600.
A01
/דז/