ע"א 2617/00 מחצבות כנרת (שותפות מוגבלת) נ. מר מנחם אריאב

1.לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן בה.פ. 315/98 בבית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט בן דוד) בהקשר אליו הוגש ערעור לבית משפט זה בתיק ע"א 2617/00 (להלן - "ההליך האזרחי"). כן מתבקשת הארכה של עיכוב ביצוע פסק הדין שניתן על ידי בית משפט זה ברע"פ 7008/99 אשר דחה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט בנצרת מיום 5.10.99 (בהרכב השופטים בן דוד, גלפז, ואפל-דנון) (להלן - "ההליך הפלילי").

2.בהליך הפלילי הועמד במבחן הביקורת השיפוטי צו הפסקה שיפוטי שניתן ביום 28.1.97 נגד המבקשת בבית משפט השלום בנצרת מכח סעיף 239 לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה1965-. ההליך האזרחי הקשור לאותה מחלוקת החל בעתירה מינהלית שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בנצרת שעניינה בבקשת סעד של ביטול החלטות ועדות התכנון באיזור אשר דחו את בקשת המבקשת להיתר לשימוש חורג לצורך הפעלת המחצבה ומתן הוראות לאותן ועדות לאשר מתן היתר כאמור. בפסק דינה של הערכאה הראשונה נדחתה העתירה, וערעור שהוגש על החלטתה תלוי ועומד עתה בפני בית משפט זה.

3.משמעות הבקשה לפני הינה להביא לעיכוב תחילת תוקפו של צו ההפסקה השיפוטי של העבודות המתבצעות במחצבה וזאת עד להכרעה בערעור בהליך האזרחי. אף שהליך זה אינו עוסק במישרין בתוקפו של צו ההפסקה אלא עניינו בבירור זכותה של המבקשת לקבל היתר לשימוש חורג בהפעלת המחצבה, ברור על פניו כי נושא הערעור שלוב וכרוך בצו ההפסקה, וכי הפעלתו של צו זה עשויה להשפיע במישרין על מידת היעילות של הסעד המבוקש בהליך האזרחי. מכאן, שמהבחינה העניינית ניתן לראות בסעד המבוקש בבחינת סעד ביניים הניתן במסגרת ההליך האזרחי גם אם בחינתו הישירה נעשתה בהליך הפלילי שכבר נסתיים.

4.נתתי דעתי לטעמי הבקשה ולתגובות המשיבים ובאתי לכלל מסקנה כי ראוי לעכב את תחילת תוקפו של צו ההפסקה השיפוטי שהוצא נגד המבקשת עד להכרעה בהליך האזרחי, וזאת מהטעמים העיקריים הבאים:

המבקשת מפעילה מזה 18 שנים מחצבה באיזור ערב אל אהייב ומאז ינואר 1997 מתנהלים הליכים משפטיים הכרוכים בצו הפסקת עבודה שיפוטי שהוצא כנגדה. במהלך כל התקופה בה תלויים ועומדים הליכים אלה, ניתנו על ידי ערכאות שונות - ובכלל זה בית משפט זה - אורכות המעכבות את תחילת תוקפו של צו הפסקת העבודה וזאת מתוך ראייה המאזנת בין השיקולים השונים הפועלים בענין זה ובמטרה להימנע מיצירת עובדות מוגמרות בשטח בטרם יושלמו ההליכים המשפטיים דבר העלול להקשות על החזרת המצב לקדמותו במידה והדבר יידרש. ואכן, בשורת החלטות בבית משפט זה במסגרת ההליך הפלילי עוכבה תחילת הפעלתו של צו ההפסקה עוד בטרם ניתנה הכרעה סופית בהליך זה, אולם גם לאחר הכרעה בו בדרך של דחייתו ביום 31.7.00 הורה בית משפט זה על עיכוב ביצוע למשך 75 יום נוספים. באותו יום עצמו הורה בית המשפט באותו הרכב על הגשת סיכומים בכתב בהליך האזרחי הקשור לאותו ענין, וקבע לוח זמנים לצורך כך, המתקרב עתה לסיומו. אין להוציא מכלל אפשרות כי ההחלטה לעכב ביצוע לאחר דחיית ההליך הפלילי ניתנה מתוך התחשבות בקיום ההליך האזרחי שטרם הושלם.

בהחלטת בית משפט זה ברע"פ 7008/99 (כב' השופטת דורנר) מיום 14.3.00 ניתנה למבקשת אף האפשרות לפנות ולבקש עיכוב ביצוע של צו ההפסקה השיפוטי כסעד זמני במסגרת הערעור האזרחי אותו היה בדעתה להגיש, ובקשתה כאן הולכת על כן בקו שהותווה בהחלטות קודמות של בית משפט זה.

אף שקיימים טעמים כבדי משקל התומכים בעמדת המשיבים בהתנגדותם להמשך עיכוב הביצוע של הפסקת העבודה, הרי במאזן כולל של השיקולים נראה כי יש להיענות לבקשת העיכוב עד למתן הכרעה בהליך האזרחי. להפסקת העבודה במחצבה מתלוות משמעויות כלכליות וחברתיות כבדות משקל וזאת לאחר שהופעלה מזה 18 שנה ובכלל זה גם במהלך שלוש שנים מאז הוצא צו ההפסקה. מן הצד האחר, סיומו של ההליך האזרחי נראה כבר בפתח לאור לוח הזמנים שנקבע על ידי הרכב בית משפט זה. כל אלה מטים את הכף לעבר מתן עיכוב נוסף לתחילת תוקפו של צו ההפסקה לתקופה נוספת קצרה יחסית עד להכרעה בהליך האזרחי. יש לקוות כי התקופה שנותרה עד להכרעה סופית כאמור תנוצל להידברות בין הצדדים במגמה להגיע לפתרון מוסכם במידת האפשר.

לאור האמור אני מחליטה:

תחילת תוקפו של צו הפסקת העבודה השיפוטי שניתן נגד המבקשת ביום 28.1.97 בתיק 20/97 (בית משפט שלום בנצרת) תעוכב עד למתן הכרעה בע.א. 2617/00 בבית משפט זה.