פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
2841/07 - ד'
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
המבקש:
מינהל מקרקעי ישראל
נ ג ד
המשיבות:
1. הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל
אביב-יפו
2. עירית תל אביב-יפו
3. הוועדה המקומית לתכנון ובניה מרחב חוף
השרון
4. המועצה האזורית חוף השרון
5. מועצה אזורית עמק לוד ו-83 אח'
6. עירית אור עקיבא ו-42 אח'
בקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקש:
עו"ד חיה זנדברג
החלטה
1.
בפני בקשה שהוכתרה כ-"בקשה מטעמי זהירות מטעם הפרקליטות לעיכוב ביצוע". הבקשה הוגשה ביום 16.3.2008, לאחר שבקשה דומה שהוגשה לבית המשפט המחוזי נדחתה עוד ביום 10.2.2008. לבקשה לא צורפו תגובות המשיבים, וזאת כפי שהבהירה המדינה בהודעתה, "עקב דחיפות העניין". כן לא צורפו תגובות המשיבות כפי שהוגשו לבית המשפט קמא. לא ראיתי צורך לבקש תגובה בהליך שלפני.
2.
המדינה מבקשת לעכב את ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת רות רונן ) מיום 21.2.2007 בה נקבעה חבות מינהל מקרקעי ישראל לשלם למשיבות כספים (ולא נקבע עדיין הסכום לתשלום). המדינה הגישה ערעור ובקשת רשות ערעור על ההחלטה. הערעור (ע"א 2841/07) נקבע לדיון ליום 26.5.2008. בקשת רשות הערעור נמחקה (רע"א 2790/07). בינתיים נמשך ההליך בבית המשפט המחוזי לעניין גובה החבות. להערכת המדינה, על פי תצהיר סגן הממונה על תקציבים במשרד האוצר, גובה החבות עומד כיום על למעלה מ-2.5 מיליארד ש"ח. במסגרת ההתדיינות בבית המשפט המחוזי בשאלת גובה החבות הגישה המדינה למשיבות (ביום 13.6.2007) "תכנית עבודה" בה היתה התייחסות לסכומים שחישובם אינו דורש עבודה מעמיקה ולגביהם הוצע כי יוקם צוות משותף שיגיע להסכמות אודות גובה הסכומים. בעקבות תכנית העבודה המוצעת הגישו המשיבות לבית המשפט המחוזי שתי בקשות למתן הוראות לתשלום סכומים שאינם שנויים במחלוקת (בש"א 18554/07 מיום 18.9.2007; בש"א 19319/07 מיום 7.10.2007). בית המשפט המחוזי טרם הכריע בבקשות אלה. בעקבות הבקשות הגישה המדינה (ביום 8.11.2007) לבית המשפט קמא "בקשה דחופה לעיכוב ביצוע פסק דין". המדינה ביקשה לעכב את ביצוע ההחלטה מיום 21.2.2007 בעניין החבות וזאת עד להכרעה בערעור שהוגש לבית משפט זה. המשיבות התנגדו בערכאה הראשונה לבקשה (תגובותיהן לא צורפו כאמור לבקשה שלפניי).
3.
ביום 10.2.2008 דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת רות רונן ) את בקשת המדינה, בקבעו כי בשלב זה אין חיוב קונקרטי של המינהל בתשלום למי מהמשיבות. יחד עם זאת בית המשפט התווה בהחלטתו קווים לגבי המשך ההליך: בית המשפט ציין כי הוא סבור שבמסגרת ההליך לעניין גובה החבות אכן יהיה מקום לקבוע חיובים ולו חלקיים של המינהל. בית המשפט קבע כי לגבי המידע שיעביר המינהל ושלא יהיה שנוי במחלוקת "יווצרו סכומים שאינם שנויים במחלוקת שאותם יהיה על המינהל לשלם". לפיכך דן בית המשפט בחלק מהנושאים שהועלו בבקשה לעיכוב ביצוע, ובהם מאזן הנוחות. אשר לנזק לו טענה המדינה, הצפוי להיגרם אם לא תתקבל הבקשה לעיכוב ביצוע, קבע בית המשפט "בשלב זה אין מדובר ממילא על תשלום מלוא החוב, משום שהצדדים טרם השלימו את העברת הנתונים בהתאם לתכנית העבודה", ומכל מקום "טענות המינהל ביחס להשלכות האפשרויות של תשלום החוב הפסוק במלואו על תקציב המדינה, החוב החיצוני, ודירוג האשראי של ישראל – הן לכל הפחות טענות השנויות במחלוקת" בהפנותו לחוות דעת של פרופ' סדן שהוגשה מטעם המשיבות ומבלי להכריע במחלוקת לגופה (ראו נספח ח לבקשה שלפני). בית המשפט הוסיף וקבע כי בכדי לעמוד בנטל המוטל על המבקש עיכוב ביצוע "היה על המינהל להתייחס לכל רשות מקומית בנפרד – תוך התייחסות הן לסכום החוב של המינהל לרשות זו, והן למצבה הכלכלי".
לפיכך קבע בית המשפט כי "אם יבקש המינהל להעלות טענות בהקשר זה בהמשך ההליך, לאחר שייקבעו סכומים שעליו לשלם , הוא יהיה זכאי לעשות זאת, וכל בקשה תידון כמובן בהתאם לנסיבותיה".
4.
כעבור כמעט חודש מהחלטתו המפורטת של בית המשפט המחוזי, הגישה המדינה ביום 16.3.2008 בקשה זו לעיכוב ביצוע. בבקשה המפורטת טוענת המדינה כי אין מקום לחייב אותה בהגשה פרטנית של בקשות עיכוב ביצוע קונקרטיות ביחס לכל סכום שייפסק ובאופן שיחייב הוכחת מצבה הכלכלי של כל רשות מקומית בנפרד, אלא יש הצדקה להגשת מה שהיא מכנה "בקשה כללית לעיכוב ביצוע". לגוף העניין סבורה המדינה כי יש מקום לקבוע עיכוב ביצוע מטעם של "הגנה תקציבית". בעניין זה טוענת המדינה כי האינטרס הציבורי מחייב התחשבות בגובה החיוב הצפוי למדינה (השנוי במחלוקת) המוערך על ידה, כאמור, בסך של למעלה מ-2.5 מיליארד ש"ח (בעניין זה מפנה המדינה לתצהיר סגן הממונה על התקציבים במשרד האוצר, נספח ג לבקשה, ולתצהיר סגן החשב הכללי במשרד האוצר, נספח ט לבקשה). לטענתה "חיוב המינהל בתשלום הסכומים האמורים פירושו שינוי בסדר העדיפויות התקציבי" של כספי המדינה. עוד הדגישה המדינה כי "בכל הפסיקה הענפה של בית משפט נכבד זה, העוסקת בבקשה לעיכוב ביצוע, לא עלה בידינו למצוא ולו החלטה אחת העוסקת בסכומים בסדרי הגודל בהם מדובר בתיק זה... ונראה לנו כי הכמות הופכת כאן לאיכות". לפיכך סבורה המדינה כי אין לראות בהחלטת בית המשפט המחוזי בעניין החבות פסק דין כספי בלבד אלא "פסק דין המשנה סדרי עדיפויות תקציביים". לפיכך מבקשת המדינה כאמור עיכוב ביצוע בדחיפות ו"למען הזהירות".
5.
הבקשה שלפני היא בקשה לעיכוב ביצוע. כדי לדחות אותה די בכך שאין כל חיוב כספי קונקרטי שאותו ניתן לעכב. ממילא אין אני מביעה דיעה לעת הזו בשאלות שבהן עוסק בית המשפט בדרך כלל במסגרת בקשות לעיכוב ביצוע – סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. אכן, במסגרת החלטתו התווה בית המשפט המחוזי מתווה לגבי המשך ניהול התביעה בעתיד. כך ציין כי כשיועבר המידע "יווצרו סכומים שאינם שנויים במחלוקת שאותם יהיה על המינהל לשלם". בדומה צויין כי כשיחוייב המינהל לשלם יהא עליו להגיש בקשות פרטניות לעיכוב ביצוע. ואולם, השגות המדינה לגבי מרכיבים אלה בהחלטה, שהם בגדר קביעות שאינן חיוניות להכרעה בשאלת עיכוב הביצוע, אין מקומן במסגרת בקשת עיכוב ביצוע "מטעמי זהירות" שדינה להידחות מטעם אחר – הטעם שאין כל חיוב כספי שניתן לעכב.
בקשה לעיכוב ביצוע המוגשת לערכאת הערעור בעניין אזרחי מותנית בהגשת בקשה לערכאה הדיונית תחילה (תקנה 468 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984) אולם לא ניתן במסגרת זו לבקש לערער על קביעות שאינן חיוניות לתוצאה הסופית של הבקשה הקונקרטית.
6.
הבקשה הקונקרטית שלפני נדחית אפוא מן הטעם שלעת הזו אין מה לעכב. אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י' באדר ב' התשס"ח (17.3.2008).
ש ו פ ט ת