פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
ע"א
2841/07 - ו'
בפני:
כבוד הרשם
יגאל מרזל
המערער:
מינהל מקרקעי ישראל
נ ג ד
המשיבים:
1. הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל
אביב-יפו
2. עירית תל אביב-יפו
3. הוועדה המקומית לתכנון ובניה מרחב חוף השרון
4. המועצה האזורית חוף השרון
5. מועצה אזורית עמק לוד ו-83 אח'
6. עירית אור עקיבא ו-42 אח'
בקשה להוצאת מוצגים ולמחיקת טענות מן הסיכומים
החלטה
1.
לפני בקשה מטעם המשיבות מס' 5 (להלן: המשיבות) להוצאת מוצג "מב" (להלן: המוצג) מתיק מוצגי המערערת ולמחיקת טענות – המתייחסות לאותם מוצגים – מסיכומיה. הבקשה הוגשה ביום 6.4.08. עניינו של ההליך שבכותרת בהשגה על פסק דינו החלקי של בית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו (מפי כב' השופטת ר' רונן) מיום 21.2.07 (להלן: פסק הדין), לפיו התקבלה תובענת המשיבות – רשויות מקומיות רבות בישראל – כנגד מינהל מקרקעי ישראל (להלן: המינהל). ההליך בבית המשפט קמא פוצל לשני שלבים: בשלב הראשון , נדונה חבות המינהל כלפי הרשויות המקומיות. בשלב השני , אם ייקבע שקיימת חבות, ייקבע גובה החוב. בית המשפט קמא העדיף, לעניין החבות, את פרשנותן של הרשויות המקומיות להסכם שנחתם בינן לבין המינהל בשנת 1973, על פני פרשנותו של המינהל, וקבע בשל כך כי המינהל חב להן "חלף היטל השבחה" ביחס לעסקאות שונות. מכאן הערעור דנן. אל כתב הערעור צורפו, כמוצג לעניין טענתם בדבר "הגנה תקציבית" – הוא מוצג מב - תצהיריהם של מר ש' גמבשו, סגן הממונה על התקציבים במשרד האוצר ושל מר ד' לזרוס, מנהל חטיבת כספים וכלכלה בקרן הקיימת לישראל, שנערכו ונחתמו ביום 6.11.07 (להלן: התצהירים). תצהירים אלה לא צורפו לכתב התשובה של המערערת בהליך דלמטה. עוד יצוין, כי לאחר הגשת הערעור דנן המשיך להתנהל ההליך בבית משפט קמא לעניין גובה החוב (השלב השני), ובמסגרתו הגישה המערערת בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, אליה צורפו התצהירים הנזכרים. ביום 10.2.08 החליט בית משפט קמא לדחות את הבקשה. בקשה נוספת לעיכוב ביצוע (מיום 16.3.08) - הפעם לבית משפט זה - נדחתה אף היא (בהחלטת כב' השופטת מ' נאור מיום 17.3.08).
2.
המשיבות טוענות, כי התצהירים הכלולים בתיק מוצגיה של המערערת הינם בגדר ראיה חדשה, שכן נערכו לאחר מתן פסק הדין, וכי אילו רצתה המערערת להסתמך עליהם בערעור היה עליה להגיש בקשה בהתאם לתקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות). לטענתם, משלא פעלה כך מעשיה אינם אלא בבחינת "הגנבת ראיות" פסולה, ומכך שיש להוציא את המוצג מתיק מוצגיה ולמחוק כל טענה המתייחסת אליו, מכתב סיכומיה.
3.
המערערת מתנגדת לבקשה. לטענתה, טעה בית משפט קמא כאשר דן בשאלת ה"הגנה התקציבית" במסגרת הדיון בשאלת החבות, מכיוון שמקומה בשלב הדיון בגובה החוב. לפיכך, כפי שהבהירה בסיכומיה, לא היה מקום לצרף את המוצג כבר בשלב הראשון להליך בבית משפט קמא, בו נדונה החבות. כמו כן, טוענת המערערת כי צירוף המוצג נעשה כדין, שכן מדובר בראיה שהוצגה במסגרת הליך ביניים (הבקשה לעיכוב ביצוע) ועל כן יכולה לשמש כראיה "בכל הליך אחר שבתובענה" (תקנה 246(א) לתקנות), כולל בהליך הערעור. לבסוף, ביקשה המערערת לחייב את המשיבות בהוצאות בגין בקשה זו.
4.
המשיבות הגיבו לטענות המערערת וטענו כי פרשנותה של המערערת לתקנה 246 לתקנות הינה מוטעית. לשיטתן, הביטוי "במהלך הבאת ראיותיו" משמעו – בשלב ההוכחות, והביטוי "בכל הליך אחר בתובענה" משמעו – לכל הליך שנעשה בתיק העיקרי, ובלבד שטרם ניתן פסק דין חלקי או סופי. מכך, שלא ניתן לצרף את המוצג מכוח תקנה 246 לתקנות. לבסוף, המשיבות ביקשו לחייב דווקא את המערערת בהוצאותיהם.
5.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות לה ובחומר שלפני נחה דעתי כי דין הבקשה להוצאה מוצג מב ולמחיקת טענות מן הסיכומים, להתקבל. תקנה 437(א) לתקנות מאפשרת לכלול בכרך מוצגים בערעור "מסמכים שהוצגו לפני בית המשפט בערכאות הקודמות". הכלל הוא, כי כאשר מדובר במסמכים הבאים להוכיח עניין שבעובדה, בעל דין רשאי לצרף מסמכים אלה לתיק המוצגים בערעור רק אם אלה התקבלו כדין כראיה בערכאה הדיונית, או, לחילופין, התקבלו כראיה עקב החלטה המתירה הגשת ראיות נוספות בערעור (ע"א 3966/01 יהושע TBWA פרסום ושווק בע"מ נ' בון מארט מילניום בע"מ (בפירוק) , פ"ד נז(4), 952 (2001)). במקרה שלפני אין חולק כי מדובר בראיה להוכחת עניין עובדתי, וכן כי מוצג זה לא הונח לפני בית משפט קמא בבואו להכריע בפסק הדין. גם אם הוגש המוצג האמור כראיה - ונתקבל – בהמשך ההליך המתנהל בבית המשפט קמא, הרי שאין לראותו – בלא קבלת היתר - כראיה (מוצג) במסגרת תיק הערעור שכן אין לראותו כחלק מן התשתית העובדתית שעמדה ביסוד פסק הדין נשוא הערעור. אין לראות את תקנה 246 כמשנה מסקנה זו, לא רק בשל "מיקומה" במסגרת הדיון בהליך בערכאה הראשונה – להבדיל מערעור; אלא גם בשל הגיון הדברים ותכלית הדין לפיהם שינוי מסגרת התשתית העובדתית במסגרת ערעור – בין על פסק הדין חלקי ובין על פסק דין סופי – מצריכה היתר של בית משפט של ערעור כאמור בתקנה 457 לתקנות.
6.
התוצאה היא כי בקשת המשיבות מתקבלת. לפיכך אני מורה על הוצאת מוצג "מב" מתיק המוצגים שהוגש במסגרת ההליך שבכותרת ומחיקת הסעיפים המתבססים על מוצג זה מסיכומי המערערים. המערערים יגישו את סיכומיהם המתוקנים בהתאם כמו גם תיק מוצגים מתוקן, תוך 15 ימים מעת המצאת החלטה זו. אין צו להוצאות בבקשה זו. אין בהחלטתי זו כמובן בכדי למנוע מן המערערת להגיש בקשה להוספת ראיה על פי סדרי הדין, בקשה שאיני מביע עמדה באשר לסיכויה. החלטתי זו תתויק בתיקי השופטים שישבו בדין.
ניתנה היום, א' באייר תשס"ח
(6.5.2008).
יגאל מרזל
, שופט
ר ש ם