ע"א 3658/16 דרור הלוי נ. אילן שמש

והחלטה

השופט נ' סולברג :

1.

בשנת 2005 נפגשו באקראי דרור הלוי ואילן שמש, והחליטו לבחון שיתוף פעולה עסקי. עיסוקו של דרור היה בתחום הנדל"ן, ובעיקר בארגון קבוצות רכישה; באותה עת נזקק דרור למימון, ולרשותו של אילן עמדו מקורות המימון הנדרשים. לאחר משא ומתן חתמו השניים על הסכם. לטענת אילן, לא עמד דרור בהתחייבויותיו שלפי אותו הסכם. בית המשפט קיבל את טענתו ופסק לזכותו סעדים שונים. מכאן הערעור שלפנינו.

תמצית העובדות

2.

במהלך חודש ספטמבר 2005, חתמו אילן ודרור על הסכם שכותרתו "הסכם שיתוף פעולה". לפי ההסכם, בכתב-יד על גבי עמוד אחד, משפחת שמש תחבור לדרור להקמת 'ארגון אקדמאים ארצי' למטרת ארגון קבוצות רכישה לאקדמאים; 40% מהפעילות שתקום תוקצה למשפחת שמש – בתמורה להשקעה של 120,000$.

3.

ביום 11.10.2005 נחתם בין אילן ודרור הסכם שכותרתו "הסכם מייסדים". בהסכם נקבע בין היתר כי הצדדים יקימו חברה משותפת תחת השם "ארגון האקדמאים – ארגון דיור לבעלי השכלה גבוהה בע"מ" (להלן: החברה או חברת ארגון האקדמאים ); כי אילן יעמיד לרשות החברה מימון ראשוני בסך של 120,000$, וכי בתמורה יוקצה לו 40% מהון המניות המונפק של החברה.

במסגרת הפעילות המשותפת נבחנו כמה פרוייקטים אפשריים, אולם רק אחד יצא אל הפועל: פרוייקט ברחוב ההשכלה בתל אביב, המכונה 'סנטרל פארק'. הפרוייקט שווק בשנת 2007 לאקדמאים בתחום ההיי-טק, והניב רווחים נאים.

4.

עוד בטרם ההתקשרות בין הצדדים, היתה בבעלותו של דרור חברה אחרת שבמסגרתה פעל, בשם "קבוצות רוכשים בע"מ" (להלן: חברת קבוצות רוכשים ). מסתבר כי עם הזמן נוצר עירוב מסוים של מין בשאינו מינו, בין פעילות חברת קבוצות רוכשים, ובין פעילות חברת ארגון האקדמאים; חלק משמעותי מפרוייקט 'סנטרל פארק' נעשה במסגרת חברת קבוצות רוכשים, לא במסגרת המשותפת, ורווחי הפרוייקט הועברו לחשבונה. הדבר הוביל למגעים בין הצדדים במטרה לאחד את פעילות החברות; דא עקא, ניסיון זה הוביל דווקא לקרע בין אילן לדרור. ביום 28.9.2007 חתמו אילן, דרור ושתי החברות על הסכם להסדרת הפסקת היחסים ביניהם (להלן:

הסכם ההיפרדות ). במסגרת ההסכם נקבע שאילן יקבל בחזרה את סכום השקעתו, 120,000$, בתוספת 50%; יקבל 20% מהדיווידנד שיחולק בפרוייקט 'סנטרל פארק'; וכן יקבל סך של עד 500,000$ כדיווידנד מפרוייקטים עתידיים שיבצע דרור באמצעות החברות. כעבור זמן, ביום 2.11.2008, הודיע אילן לדרור על ביטול הסכם ההיפרדות, בשל הפרות יסודיות מצד דרור. דרור, מצדו, דחה את הודעת הביטול.

5.

ביום 14.10.2009 הגיש אילן תביעה נגד דרור וחברת קבוצות רוכשים. בתביעתו טען, כי דרור הפר הפרה יסודית את הסכם ההיפרדות, לפיכך נעשה ביטולו כדין, ומשכך שב הסכם המייסדים לתוקפו; מכוחו תבע אילן סעדים כספיים שונים. בית המשפט המחוזי הכריע בסוגיית הפרת הסכם המייסדים בפסק דין חלקי. כפי שיפורט, בית המשפט קיבל את טענת ההפרה, קבע כי ההסכם בוטל כדין, ולפיכך פסק כי הצדדים מחוייבים להוראות הסכם המייסדים. לאחר מכן, בפסק דין משלים, קבע בית המשפט המחוזי מהן התוצאות המעשיות מכך. נקבע מהו היקף התשלום שעל דרור להעביר לאילן, וכמו כן ניתנו סעדים נוספים שיפורטו בהמשך.

פסק הדין החלקי

6.

השאלה שבמוקד פסק הדין החלקי היא פרשנות סעיפי הסכם ההיפרדות הנוגעים לדיווידנדים מפרוייקט 'סנטרל פארק'. סעיף 3 להסכם קובע, כי "אילן יקבל סך השווה ל-20% מהדיוידנד שיחולק בפרויקט סנטרל פרק" ; סעיף 18 קובע, כי "התמורה לפי סעיף 3 תשולם במקביל לחלוקת דיוידנד לשותפים או עד 15/11/07" . בפועל, עד למועד זה או בסמוך לו, שילם דרור לאילן סך של 250,000 ₪ + מע"מ, בעוד שרווחי הפרוייקט היו בשיעורים גבוהים באורח ניכר. הצדדים היו חלוקים בשאלה אם מועד הגג לתשלום הדיווידנד התייחס לכל רווחי הפרוייקט, כטענת אילן, או שמא לחלוקת דיווידנד חלקי בלבד (שכן באותה עת טרם ניתן היה לקבוע את שיעור הרווח הסופי של הפרוייקט), כטענת דרור.

7.

בית המשפט פרש את החוזה כך שדרור היה מחויב לשלם את מלוא חלקו של אילן ברווחי הפרוייקט, עד למועד שנקבע בהסכם ההיפרדות. בית המשפט קבע כי לשון החוזה אינה חד-משמעית, אולם אומד הדעת האובייקטיבי של צדדים לחוזה כזה מחייב את המסקנה, כי היה על דרור להעביר לאילן 20% מכל רווחי הפרוייקט עד אותה נקודת זמן. משלא נהג כך, הפר את החוזה הפרה יסודית המצדיקה את ביטולו. נקבע אפוא, כי הסכם ההיפרדות בוטל על-ידי אילן כדין.

פסק הדין המשלים

8.

לאור מסקנת בית המשפט המחוזי, לפיה הסכם ההיפרדות בוטל כדין, בחן בית המשפט את היחסים החוזיים בין דרור לאילן לפי הקבוע בהסכם המייסדים. בפסק הדין המשלים דן אפוא בית המשפט בחיוביו של דרור כלפי אילן בהתאם להסכם זה.

9.

ראשית, דן בית המשפט בפרוייקט 'סנטרל פארק' ובעירוב שנעשה בין חברת ארגון האקדמאים לבין חברת קבוצות רוכשים. בית המשפט קבע כי פרוייקט זה נעשה כחלק משיתוף הפעולה בין הצדדים, ועל כן זכאי אילן לחלקו מרווחי אותו פרוייקט. בית המשפט היה ער לכך שחלק מן הפעילות נעשה במסגרת חברת קבוצות רוכשים, שהסכם המייסדים אינו מתייחס אליה, אולם קבע, לאור בחינת הנסיבות והתנהלות הצדדים, כי "הפעילות במסגרת 'קבוצות רוכשים', ובפרט בפרויקט סנטרל פארק, היא-היא הפעילות המשותפת שיזמו אילן ודרור בהסכם המייסדים, וזאת חרף לשון ההסכם בדבר איגוד הפעילות במסגרת 'ארגון האקדמאים'" (פסקה 2 לפסק הדין המשלים). לאחר בחינת הנסיבות קבע בית המשפט כי הסכם המייסדים הקנה לאילן זכות ב-40% מכל פעילות משותפת עם דרור בתחום קבוצות הרכישה, בין אם זו נעשתה בחברה שנוסדה בהסכם המייסדים – חברת ארגון האקדמאים – בין אם נעשתה במסגרת חברת קבוצות רוכשים. לבסוף דחה בית המשפט את טענת דרור לפיה מלכתחילה לא התכוונו הצדדים לפעול במשותף בקשר לעובדי היי-טק (שפרוייקט 'סנטרל פארק' שווק להם).

10.

בהתאם לכך, פנה בית המשפט לכמת את רווחי פרוייקט 'סנטרל פארק'. בהקשר זה טען אילן, כי דרור 'ניפח' את הוצאות הפרוייקט על מנת להקטין את סכום הדיווידנד שעליו לחלק. בית המשפט בחן את הנתונים שהציג דרור, וקיבל את טענתו של אילן ואת התחשיב החלופי שערך. לפי תחשיב זה, חויבו דרור וחברת קבוצות רוכשים לשלם לאילן סך של 2,790,095 ₪.

11.

בחלקו השני של פסק הדין המשלים, דן בית המשפט בזכויותיו של אילן בפרוייקטים מאוחרים שביצע דרור. פרוייקטים אלו בוצעו באמצעות חברה שלישית שהקים דרור, חברת העיר החדשה טי. אל. וי. בע"מ (להלן: חברת העיר החדשה ). רכיב זה של התביעה הוא למעשה תובענה למתן חשבונות, מפני שאילן דרש את הדוחות הכספיים ואת כרטסת הנהלת החשבונות של חברת העיר החדשה, כדי לכמת את חלקו ברווחיה בגין אותם פרוייקטים.

12.

בית המשפט קבע, כממצא עובדתי, כי חברת העיר החדשה היא למעשה המשך של חברת קבוצות רוכשים, וכי דרור העביר את מלוא הפעילות של חברת קבוצות רוכשים אל חברת העיר החדשה. בית המשפט קבע כי הקמת חברה באופן הזה, מנוגדת להוראות הסכם המייסדים, הכולל הוראות סודיות ואי-תחרות, שעניינן בהימנעות משימוש במידע שנצבר במסגרת הפעילות המשותפת. המשמעות שהסיק מכך בית המשפט היא, כי הוכחה זכותו של אילן ב-40% מתוצאות פעילותה של חברת העיר החדשה, בהיותה המשך ישיר לפעילות המשותפת בין הצדדים. לפיכך, הורה בית המשפט על מתן החשבונות המבוקשים, לצורך כימות חלקו של אילן בתוצאות פעילותה של חברת העיר החדשה בתחום ארגון קבוצות רכישה לאקדמאים.

טענות המערערים

13.

בערעור שלפנינו תוקפים דרור וחברת קבוצות רוכשים (להלן: המערערים ) כמה קביעות בפסקי הדין. ראשית, נטען כי בית המשפט יצק לתוך הסכם המייסדים מה שאין בו: הסכם זה הוא הסכם לייסוד חברה ספציפית – חברת ארגון אקדמאים – ואינו מתייחס לפעילותו של דרור במסגרת החברה שכבר היתה ברשותו, חברת קבוצות רוכשים. דרך הילוכו של בית המשפט המחוזי היא, כי הסכם המייסדים הקנה לאילן זכויות בכל פעילות משותפת עם דרור, אולם עיון בהסכם המייסדים מלמד כי הוא ממוקד בהקמת חברת ארגון אקדמאים בלבד; אין מדובר בהסכם שותפות, אלא בהסכם לייסוד חברה. מסקנת בית המשפט המחוזי בהקשר זה מנוגדת לנסיבות העובדתיות, לדיני השותפות, ואף לטענותיו של אילן עצמו בכתבי טענותיו.

14.

כפועל יוצא מעמדה זו, טוענים המערערים, כי פרוייקט 'סנטרל פארק' מעיקרו לא היה מתוכנן כפרוייקט במסגרת החברה המשותפת, אלא בוצע במסגרת חברת קבוצות רוכשים, שאין לאילן חלק בה. אכן, המערערים אינם מכחישים כי הגבולות בין החברות השונות טושטשו, אך הם חלוקים לגבי המשמעות המשפטית הנובעת מכך. לדידם, אין בטשטוש זה כדי לקבוע שפרוייקט 'סנטרל פארק' היה אמור להתבצע דווקא דרך חברת ארגון האקדמאים. בית המשפט הסתמך בהקשר זה גם על ממצאים עובדתיים בקשר למעורבותו של אילן בקידום הפרוייקט, אולם לטענת המערערים אין ממצאים אלו יכולים לשמש בסיס לפרשנות ההסכם: מעורבותו של אילן בפרוייקט היתה שולית, והתקיימה במקביל למשא ומתן ביניהם על שינוי ההסכם ומיזוג החברות, כדי שגם פרוייקט זה ייחשב כפרוייקט משותף. לטענת העותרים, גם יתר הנסיבות העובדתיות – ובכללן ההסכם הראשוני ל'שיתוף פעולה' ו'הסכם ההיפרדות', אינן מלמדות על כך שכוונת הצדדים היתה לשתף פעולה בכל פרוייקט, ודרור רשאי היה להמשיך לפעול במסגרת חברת קבוצות רוכשים באופן עצמאי, כפי שעשה בפרוייקט 'סנטרל פארק'.

15.

שנית, אף לפי פרשנותו העקרונית של בית המשפט המחוזי את המערך החוזי בין הצדדים, נטען כי דרור לא הפר אותו. אשר להסכם ההיפרדות, נטען כי פרשנותו של בית המשפט המחוזי למועד ולהיקף הדיווידנד שהתחייב דרור להעביר לאילן – שגויה. חלוקת מלוא הדיווידנד מרווחי פרוייקט 'סנטרל פארק' במועד שנקוב בהסכם, לא היתה אפשרית לנוכח העובדה שלפי דין לא ניתן היה לעשות כן בטרם חתימה על דוחותיה הכספיים של חברת קבוצות רכישה לשנת 2007, ומפני שבאותה עת היה הפרוייקט עדיין בעיצומו. מכל מקום, גם אם הופר ההסכם – אין לראות בכך הפרה יסודית; דרור אחז בפרשנות חלופית להסכם ולפיכך נמנע מלשלם את יתר הדיווידנד, מדובר במחלוקת לגיטימית, שהוכרעה רק בפסק הדין החלקי.

16.

אשר להפרת הסכם המייסדים (לגישת בית המשפט המחוזי, שלפיו הסכם ההיפרדות בטל והסכם המייסדים תקף), שבים המערערים על הטענה כי הסכם זה אִפשר לדרור לפעול במסגרת חברות אחרות; בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי, איסור אי-התחרות בהסכם המייסדים חל רק על אילן, ולא על דרור. הסכם המייסדים גם אינו קובע שרווחי הפרוייקטים השונים יחולקו כדיבידנד, אלא ישמשו את החברה לפרוייקטים עתידיים, תוך קביעת מנגנון מבוקר לחלוקת דיווידנד. זאת ועוד, בית המשפט התעלם מכך שלאורך תקופה מסוימת – עד שבוטל – היה הסכם ההיפרדות בתוקף, ועל כן לגבי העת ההיא, אין ניתן לטעון שהסכם המייסדים הופר. גם לאחר שבוטל הסכם ההיפרדות, אין משמעות הדבר באופן אוטומטי שניתן לתבוע סעדים מכוח הסכם המייסדים; אילן עצמו לא פעל בתקופה זו לפי הסכם המייסדים, שכן חדל לספק לחברת ארגון האקדמאים שירותי משרד מלאים כפי שהתחייב. עוד נטען בהקשר זה, כי בית המשפט התעלם מראיות הסותרות את עמדתו של אילן, הטיל שלא כדין את נטל הראיה על דרור, ושגה בקביעתו כי הדוחות המבוקרים של חברת קבוצות רוכשים אינם משקפים את הוצאותיה האמיתיות.

17.

לבסוף, משיגים המערערים על קביעותיו של בית המשפט המחוזי ביחס לחברת העיר החדשה. ראשית, נטען כי זו לא היתה צד להליך, ולכן לא ניתן לפסוק סעדים לחובתה. שנית, הקמתה של החברה אינה מהווה הפרה של הסכם המייסדים, שכן היא הוקמה בעת שהסכם ההיפרדות היה בתוקף. אף אם כך היה הדבר, אין קשר סיבתי בין ההפרה לבין הנזק שנגרם (היינו, מניעת הרווח מפרוייקטים עתידיים), משום שהחברה הוקמה על רקע חתימה על הסכם ההיפרדות, ואילו זה לא היה נחתם, יתכן שדרור לא היה פועל באופן זה אלא באופנים אחרים. בנוסף, אין לראות בהקמת חברת העיר החדשה משום הפרת הסודיות של חברת ארגון האקדמאים, ואף אם היה כך, הרי שאין הדבר מגבש עילת תביעה לאילן, אלא לחברת ארגון האקדמאים בלבד. שלישית, הסעד שניתן לאילן, לפיו הוא זכאי ל-40% מתוצאות פעילות חברת העיר החדשה, הפך אותו למעין בעל מניות-על, הזכאי להנות מרווחי החברה מבלי שהשקיע בה דבר, ומבלי שהוא חשוף לסיכון כלשהו, כ-8 שנים לאחר שנחתם הסכם המייסדים; תוצאה מעין זו, לעמדת המערערים, אין להלום.

טענות חברת העיר החדשה

18.

חברת העיר החדשה, כאמור, לא היתה צד להליך בבית המשפט המחוזי. היא ביקשה להצטרף בשלב הערעור, והוחלט על צירופה כמשיבה (החלטת הרשמת ל' בנמלך מיום 12.2.2017). החברה מציינת כי היא פועלת מזה כ-8 שנים, היא בעלת מוניטין רב, ונמצאת בבעלותם של 8 בעלי מניות. בפסק הדין המשלים ניתנו שני סעדים בעניינה – נקבע כי אילן זכאי ל-40% מתוצאות פעילותה, וניתן צו למתן חשבונות לעיונו של אילן. שני סעדים אלו פוגעים בחברה באורח ניכר, בעוד שהיא כלל לא היתה צד להליך, ועל כן דין סעדים אלו להיבטל.

19.

העיר החדשה טוענת כי בניגוד לקביעות שבפסק הדין, החברה לא הוקמה כ'גלגול' של קבוצות רוכשים, ומכיוון שלא צורפה להליך הרי שלא היה בידה להוכיח זאת; לטענתה, עיון במסמכי ההתאגדות שלה מלמד כי אין הדבר כן. הלכה למעשה, בית המשפט התעלם ממסך ההתאגדות, והתייחס לרווחי החברה כשייכים לבעלי מניותיה, ולא אליה כאישיות משפטית נפרדת. כמו כן התעלם בית המשפט מקיומם של בעלי מניות נוספים לחברה מלבד דרור. לגופם של הסעדים נטען כי בעוד שבעלי מניותיה השקיעו סכומי כסף רבים בחברה, קובע פסק הדין שאילן זכאי להנות מפירותיה של אותה השקעה, מבלי שהשקיע דבר וללא שנטל סיכון. אשר לצו לגילוי חשבונות, נטען כי חשבונות אלו אינם חשופים, בחלקם, לבעלי המניות עצמם, וכי העדר זיקה של אילן לחברה מחייב לשלול גם ממנו זכות עיון במסמכיה. לבסוף נטען, כי במסגרת כתב התביעה עצמו לא נתבקשו סעדים ביחס לחברת העיר החדשה, וגם מטעם זה לא היה מקום ליתן סעדים אלו.

טענותיו של אילן

20.

אילן, מצדו, סומך ידיו על קביעותיו של בית המשפט המחוזי ועל מסקנותיו. לטענתו, ברור היה לשני הצדדים בעת החתימה על הסכם המייסדים, כי הם נכנסים לפעילות משותפת בתחום שיווק קבוצות רכישה, לאקדמאים בתחומים שונים. הניסיון לשלב גם את פעילות חברת קבוצות רכישה להסכמה זו נבע דווקא מכיוונו של דרור, שחפץ במימון של אילן גם לפרוייקטים האחרים שניסה לקדם, עבור אנשי קבע. עוד טוען אילן כי החתימה על הסכם ההיפרדות נעשתה בעקבות לחץ ואיום מצדו של דרור, שאם לא יסכים להפחית את שיעור הרווחים שיקבל – יאלץ לרדוף אחריו ולנקוט בהליכים משפטיים על מנת לראות את פירות השקעתו. הפרשנות של הסכם ההיפרדות שנקט בה בית המשפט, ולפיה נקבע בו מועד 'גג' להעברת רווחי פרוייקט 'סנטרל פארק' לידי אילן, היא הפרשנות הנכונה. מסקנותיו של בית המשפט בהקשר זה נשענו על ניתוח העובדות ועל הגיונו של ההסכם, קביעותיו מוצקות, ואין עילה להתערב בהן. ממילא, משנמנע דרור לשלם את הדיווידנד במשך למעלה משנה לאחר חלוף המועד, הרי שבכך הפר את הסכם ההיפרדות הפרה יסודית, וביטולו נעשה כדין.

21.

שנית, צדק בית המשפט המחוזי כשקבע שפרוייקט סנטרל פארק, שבוצע באמצעות חברת קבוצות רוכשים, אינו אלא הפעילות המשותפת עליה הסכימו הצדדים בהסכם המייסדים, וממילא לפי אותו הסכם, זכאי אילן לקבל 40% מרווחי פרוייקט זה. הכרעה זו מושתתת אף היא על ממצאי עובדה ברורים, וגם בהם אין עילה להתערב. הוא הדין, לטענת אילן, באשר להכרעת בית המשפט המחוזי בנוגע לתחשיב רווחי הפרוייקט.

22.

אשר לחברת העיר החדשה, טוען דרור כי הקמתה של חברה זו מיד לאחר החתימה על הסכם ההיפרדות, שבו התחייב דרור לתת לאילן חלק ברווחי פרוייקטים עתידיים של חברת קבוצות רכישה – היא מעשה עורמה, שכל תכליתו היתה להעביר את פעילותה של חברת קבוצות רכישה לחברת-קש חדשה. מכיוון שפעילותה של העיר החדשה היתה בתחום העיסוק המשותף, פנתה לאותו קהל יעד, התבססה על מאגר לקוחות ומאגרי מידע שנוצרו במסגרת הפעילות המשותפת, והשתמשה במשאביה – כדין קבע בית המשפט כי פעילות זו אינה אלא אותה גברת בשינוי אדרת. קביעות אלו של בית המשפט מבוססות על ממצאים עובדתיים איתנים.

23.

לאור קביעה עובדתית זו של בית המשפט המחוזי, יש להסיק כי הקמת החברה מהווה הפרה של הסכם המייסדים, שבמסגרתו התכוונו הצדדים לפעול במשותף בקשר לשיווק קבוצות רכישה לאקדמאים. אשר לטענת דרור כי בעת הקמת החברה היה הסכם ההיפרדות בתוקף (ולא הסכם המייסדים), טוען אילן כי מדובר בטענה חסרת תום לב שכן דרור הפר ברגל גסה את הסכם ההיפרדות עצמו, ואף הקמת חברת העיר החדשה מהווה הפרה של הסכם זה, כך שאין זה מן הדין שייהנה מפירות הפרתו.

24.

מאותם טעמים יש לדחות, לעמדת אילן, את הטענה לפיה אין זה מן הדין שייהנה מפירות חברת העיר החדשה, שלא השקיע בה דבר. בית המשפט קבע כממצא עובדתי שמדובר בחברת-קש, שאינה אלא המשך של הפעילות הקודמת – שאילן היה המממן שלה. אין לראות את חברת העיר החדשה כ'צד שלישי' שלא היה שותף להליך: מדובר בחברה של דרור, הוא ייסד אותה, הוא בעל השליטה, והוא משמש מנכ"ל שלה. אין לראות אפוא בפסק הדין משום 'הרמת מסך' מעל חברת העיר החדשה; ההתחייבות היא התחייבות אישית של דרור מכוח הסכם המייסדים, ועליו לעמוד בהתחייבותו – גם אם הדבר כרוך בהעברת רווחים של חברה בבעלותו לידי אילן.

דיון והכרעה

25.

על מנת להכריע בסכסוך שלפנינו, עלינו להידרש לכמה צמתי-הכרעה, המעוררים שאלות שבעובדה ובמשפט. ראשית, יש לבחון את מהות ההסכמה החוזית שהתגבשה בין הצדדים בהסכם המייסדים ובהסכם ההיפרדות; לאחר מכן יש לבחון אם אכן בוטל הסכם ההיפרדות כדין, ומהן השלכות הביטול; לאחר מכן יש לבחון – לאור מערכת היחסים החוזית השוררת, כפי שייקבע – אם עמד דרור במחויבותו לפי ההסכמים; לבסוף יש לבחון מהם הסעדים והתרופות הנובעים מכך. אפנה לדון בהיבטים אלו כסדרם. אקדים ואומר כי ביחס לחלק מן השאלות הללו דעתי כדעתו של בית המשפט המחוזי, אולם ביחס למקצתן עמדתי שונה. לפיכך, אציע לחברַי לקבל את הערעור בחלקו, כפי שאפרט.

(א) מה הוסכם בין הצדדים בהסכם המייסדים

26.

בית המשפט המחוזי קבע בפסק הדין, כי על אף שהסכם המייסדים מנוסח כהסכם להקמת חברה גרידא, הרי שמקופלת בו גם הסכמה על מתווה מסוים של שיתוף פעולה עסקי. מהות ההסכמה היתה שיתוף פעולה עסקי בתחום ייזום קבוצות רכישה לאוכלוסיית האקדמאים (במובן הרחב, לרבות אנשי הייטק), כאשר אילן מממן את הפעילות, ודרור, שהוא בעל הניסיון, מרכז את הביצוע. חברת ארגון האקדמאים שהוקמה במסגרת הסכם המייסדים, היתה אמורה לשמש כלי לביצוע שיתוף הפעולה העסקי הזה.

27.

פרשנות זו של מהות היחסים החוזיים בין הצדדים מקובלת אף עלי. היא מבוססת על ממצאים עובדתיים והערכת מהימנותם של העדים. המערערים לא השכילו להראות מדוע יש להתערב בממצאים אלו. יש לדחות אפוא את טענת המערערים כאילו הסכם המייסדים הוא הסכם להקמת חברה ותו לא; ואת הטענה לפיה שיתוף הפעולה העסקי כוון אך ורק כלפי אקדמאים 'במובן הצר', ולא התייחס לאוכלוסיות דוגמת אנשי הייטק. מעורבותו של אילן בפרוייקט 'סנטרל פארק', אף אם לעמדת המערערים היא מצומצמת מן האופן שבו תאר אותה בית המשפט, אכן מלמדת כי שני הצדדים סברו שמדובר בפרוייקט שאמור לצאת לפועל במסגרת שיתוף הפעולה העסקי ביניהם. קשה להלום את מעורבותו של אילן בפרוייקט זה ובפרוייקטים פוטנציאליים נוספים, ללא הנחת מוצא שכזו, אף אם באותה עת התקיימו מגעים לאיחוד כלל הפעילות של דרור תחת חסות המימון של אילן.

28.

ודוק: ניתוח מערכת היחסים החוזית בין הצדדים מבוסס על שתי קביעות שונות, שיש להבחין ביניהן. הקביעה הראשונה היא שלבד מהקמת חברה משותפת, התכוונו הצדדים לרכז את כל פעולותיהם בתחום עיסוקה של חברה זו – בה בלבד, ולא באפיקים נוספים. הקביעה השנייה נוגעת להיקף תחום עיסוקה של החברה – קרי, אם כוונת הצדדים בדברם על 'אקדמאים' היתה לאנשי אקדמיה כקבוצה כללית (בעלי השכלה אקדמית), או שזו התייחסה גם לבעלי תואר אקדמי בעלי מקצועות ספציפיים, כגון אנשי הייטק, כלכלנים, משפטנים וכיוצא באלו. אשר לקביעה הראשונה, דומני שהיא מבוססת אף על לשון הסכם המייסדים עצמו, הקובע בסעיף 10 שבו כי הצדדים ירתמו את כישוריהם וניסיונם לעסקי החברה, "וימנעו מכל פעולה הנוגדת את טובת החברה ו/או כל אינטרס שלה ו/או טובתו של הצד האחר להסכם זה" . ברי כי הוצאה לפועל של פרוייקט שמטבעו מצוי בגדר תחום עיסוקה של החברה, באופן פרטי וחיצוני לחברה – נוגד את טובתה ואת טובת הצד האחר להסכם. כבר מטעם זה ניתן לקבוע כי זו היתה כוונת הצדדים, מבלי להידרש להוראות הסכם שיתוף הפעולה ולנסיבות נוספות.

29.

אשר לקביעה השנייה, כעמדת בית המשפט המחוזי אף אני סבור שלשון ההסכם כשלעצמה אינה מלמדת על אודות היקף תחום העיסוק שתכננו הצדדים – אולם הנסיבות החיצוניות לפני ואחרי כריתת ההסכם מלמדות בבירור כי הצדדים התכוונו ליצור שיתוף פעולה רחב, וממילא, להותיר בידי דרור כעיסוק פרטי רק את נתח השוק של אנשי הקבע. מסקנותיו אלו של בית המשפט המחוזי מבוססות על הממצאים העובדתיים שקבע, ועל ניתוחם – ניתוח המקובל עלי בשלמותו.

(ב) מה הוסכם בין הצדדים בהסכם ההיפרדות והאם בוטל כדין

30.

משהובהר טיב היחסים בין הצדדים לפי הסכם המייסדים, נפנה עתה לפרשנות הסכם ההיפרדות. הוויכוח העיקרי בנוגע לפרשנות הסכם ההיפרדות הוא אם תאריך היעד שנקבע בו לתשלום הדיווידנד מפרוייקט 'סנטרל פארק', 15.11.2007, מתייחס לדיווידנד מרווחי הפרוייקט כולו, או שמא מתייחס לחלוקה ראשונית בלבד. בקשר לכך, דעתי כדעת בית המשפט המחוזי, לפיה מדובר בתאריך יעד עבור התשלום כולו. זוהי מסקנה מתבקשת מהגיונם של דברים: כאשר צדדים ששיתפו פעולה בעבר מעוניינים להיפרד באופן סופי ומוחלט, וקובעים לשם כך תשלום מוסכם ותאריך יעד, אין היגיון בהנחה לפיה בתאריך זה יחולק 'תשלום ראשוני', שהיקפו נתון לשיקול דעת בלעדי של הנותן. ההסכם קובע כי אילן יקבל "סך השווה ל -20% מהדיווידנד שיחולק בפרויקט סנטרל פארק" (סעיף 3 להסכם; ההדגשה הוספה), היינו אין מדובר בהכרח על חלוקת דיווידנד כהלכתו, אלא על סכום כסף המבוסס על חישוב היקף הדיווידנד שיחולק. סכום זה יועבר לאילן "במקביל לחלוקת דיווידנד לשותפים או עד 15/11/07" (סעיף 18 להסכם) – וגם מכך ניתן ללמוד שאין מדובר דווקא על חלוקת דיווידנד, אלא על סכום כסף בשווי אחוז מהדיווידנד, אשר אם לא יחולק כדין עד 15.11.2007, יועבר אף בטרם חלוקה. ממילא, השאלה אם ניתן היה לבצע חלוקת דיווידנד מלאה עד לתאריך זה אם לאו – אינה שאלה מכרעת. דרור והחברות התחייבו בהסכם זה להעביר סכום השווה ל-20% מן הדיווידנד שיחולק, עד לאותו תאריך. משלא עשו כן – אכן הופר החוזה.

31.

גם קביעתו של בית המשפט לפיה הפרה זו מקימה לאילן עילה לביטול ההסכם, מקובלת עלי. עניין תשלום הרווחים שהתקבלו מפרוייקט 'סנטרל פארק', לרבות מועד התשלום, הוא מרכזי ומהותי להסכמת הצדדים בהסכם ההיפרדות. אינני סבור שיש ממש בטענתו של דרור, לפיה די בכך שאחז בפרשנות שונה ולגיטימית של ההסכם, על מנת לשלול מאילן את זכותו לבטלו. הגדרתה של הפרה כיסודית, מבוססת על מבחן אובייקטיבי של סבירות; בית המשפט המחוזי קבע נכון, כי הסכם ההיפרדות לא יושם על-ידי דרור, בכך הופר הפרה יסודית, ובוטל כדין על-ידי אילן.

(ג) משמעות ביטולו של הסכם ההיפרדות

32.

דיונו של בית המשפט המחוזי בסוגיה זו התבסס על הסכמת הצדדים – "כי משנקבע בפסק הדין החלקי שהסכם ההיפרדות בוטל, שב לתוקפו הסכם המייסדים" (עמ' 2 לפסק הדין המשלים). לאור הנחה זו, בחן בית המשפט המחוזי אם הפעילות הנטענת במסגרת העיר החדשה מהווה הפרה של הסכם המייסדים, ומהן השלכותיה. גבי דידי, מהלך זה מוקשה קמעא; הוא 'מחייה' את שיתוף הפעולה המלא של הצדדים, שעה שברור כי תרחיש מעין זה אינו בגדר האפשר. על כן נחוץ לברר תחילה את המשמעות המדויקת של ביטול הסכם ההיפרדות, בקשר לזכויות הנובעות מהסכם המייסדים שקדם לו.

33.

הכלל הוא, כי ביטול חוזה בשל הפרתו אינו עוקר את תחולתו מעיקרא, אלא חל מכאן ולהבא: "אין בביטולו של החוזה כדי לבטל את פועלו למפרע (ע"א 741/79 כלנית השרון נ' הורוביץ, פ"ד לה(3) 533). אין הוא 'מקים לתחיה' הסכמים קודמים שהוחלפו על ידו. ביטול חוזה אינו פועל באופן רטרואקטיבי" (ע"א 1514/04 שיכון עובדים השקעות בע"מ נ' יון חנית נכסים בע"מ , פסקה 4 לפסק הדין של הנשיא (בדימ') א' ברק (14.12.2006)). עם זאת, השלכותיו של כלל זה צריכות להיבחן על רקע כל מקרה ומקרה לגופו, בשים לב לכוונת הצדדים ולעקרון תום הלב (ראו שם , חוות דעתו של השופט (כתארו אז) א' גרוניס ; ע"א 4082/09

Machinefabriek Aardung B.V נ' שקבר השקעות בע"מ , פסקאות 8 – 10 (13.2.2012); וראו ע"א 9371/00 אלבשארה לעידוד תיירות בע"מ נ' קוסטודיה פרנציסקנה דה טרה סנקטה , פ"ד נו(4) 798, 804 (2002)).

34.

הסכם המייסדים, כפי שפורש על-ידנו, כולל בתוכו שני מרכיבים שניתן לראותם כגרעין ומעטפת. גרעינו של ההסכם – ובו מתמקדת לשונו – הוא הסכם להקמת חברה שבמסגרתה מוקצות לכל אחד מהמייסדים זכויות מסוימות. המעטפת של ההסכם, הנגזרת מתכליתו, היא הסכמה לשתף פעולה באופן בלעדי במסגרת זו ועל-פיה. משהבינו הצדדים כי שיתוף הפעולה ביניהם לא יסכון, גיבשו את הסכם ההיפרדות, במטרה להביא לסיום שיתוף הפעולה ולמתווה מוסכם של חלוקת הרווחים מן הפרוייקט שבוצע (ומפרוייקטים עתידיים). הסכם ההיפרדות בוטל, בשל הפרתו. מהו המשטר החוזי החל כעת על הצדדים?

35.

לגישתי, עיון בכוונת הצדדים ובהתחשב עם עקרון תום הלב, מחייב להבחין בהקשר זה בין רכיביו השונים של הסכם המייסדים. 'החייאת' מכלול הסכם המייסדים, על כרעיו ועל קרבו, לא זו בלבד שאינה מתיישבת עם ההלכה הפסוקה כפי שהצגתיה, אלא שאין לה היגיון בנסיבות העניין. הסכם ההיפרדות נכרת על יסוד ההבנה כי שיתוף הפעולה בין הצדדים עלה על שרטון. הסעיף הראשון להסכם זה קובע, כי "הצדדים יפסיקו כל פעילות משותפת" . הווה אומר, הצדדים אינם מחויבים עוד לפעול בתחום קבוצות הרכישה דווקא במשותף, והם רשאים לפנות איש איש לדרכו. קשה להלום את המסקנה שביטולו של הסכם ההיפרדות מביא לביטולה של הסכמה זו, ו'מחייה' את חובת הצדדים לפעול דווקא במשותף.

36.

משמעות הדבר היא שבשלב שלאחר ביטול הסכם ההיפרדות, לא שבה על כנה חובת הצדדים לפעול דווקא במשותף. חובה זו – בין המשתמעת ובין המעוגנת בסעיפי הסכם המייסדים – אינה קיימת עוד. משבוטל הסכם ההיפרדות, לא קיימת עוד חובה על דרור לפעול דווקא במסגרת של שיתוף פעולה עם אילן; שיווק קבוצות רכישה על-ידו לאחר מכן באופן עצמאי, אינו מהווה עוד הפרה של ההסכמה לשתף פעולה באופן בלעדי, הסכמה שאינה קיימת עוד.

37.

לעומת זאת, היבטיו של הסכם המייסדים העוסקים בזכויות בחברה, ובכלל זה בזכויות בפרוייקטים שכבר בוצעו, שבים על כנם עם ביטול הסכם ההיפרדות. הסכם זה אמור היה להחליף את מנגנון חלוקת הזכויות שהיה מעוגן בהסכם המייסדים – שבעיקרו נשען על בעלות ביחסים של 40% לאילן ו-60% לדרור. חלף מנגנון זה נקבע ההסדר החלופי שבהסכם ההיפרדות. משבוטל ההסדר החלופי, ברי כי הצדדים חוזרים להסכמה המקורית בדבר חלוקת הזכויות. זאת, ראשית, מפני שחברת 'ארגון האקדמאים' עודנה קיימת. הסכם ההיפרדות לא אִיין את קיומה, וממילא ביטולו אינו מקים אותה לתחייה. הבעלות של שני הצדדים בחברה וברווחיה, שבה להיות כשהיתה – מבלי שרובצת עליה חובה חוזית חדשה בדמות חלוקת הזכויות שבהסכם ההיפרדות.

38.

הנה כי כן: בעוד שגרעינו של הסכם המייסדים – הקמתה של חברה תוך קביעת הסדרי פעולתה וחלוקת הזכויות בה – חוזר לכפי שהיה טרם החתימה על הסכם ההיפרדות, הרי שהמעטפת של הסכם זה – כוונת הצדדים לשתף פעולה אך ורק בדרך זו – כבר בוטלה לבלי שוב. על רקע מצב דברים זה, השונה קמעא מכפי שתפס אותו בית המשפט המחוזי, נפנה עתה לבחון את מצב הזכויות של אילן ברווחי פרוייקט 'סנטרל פארק' וברווחים אפשריים של פרוייקטים אחרים.

(ג) פרוייקט 'סנטרל פארק'

39.

בית המשפט המחוזי קבע כי פרוייקט 'סנטרל פארק' לא נוהל דרך חברת ארגון האקדמאים, אלא דרך חברתו הפרטית של דרור, חברת קבוצות רכישה. במסגרת זו דרור אף עשה שימוש בכספים שהתקבלו מאילן לטובת מימון ארגון האקדמאים. האם הפר דרור בכך את הסכם המייסדים, ומהי התרופה לה זכאי אילן בגין כך?

40.

כפי שכבר ציינתי לעיל, בדין קבע בית המשפט המחוזי כי פרוייקט זה היה אמור להתבצע במסגרת החברה המשותפת שהוקמה בהסכם המייסדים. בכך שהפרוייקט בוצע באמצעות חברת קבוצות רוכשים, יש לראות אפוא הפרת ההסכם. כפי שציינתי לעיל, מדובר בהפרת כוונת הצדדים לפעול במשותף דווקא, ואף בהפרת סעיף 10 להסכם המייסדים עצמו. לא זו בלבד, אלא שהפרה זו נעשתה תוך שימוש בכספים שנועדו לפעילות המשותפת. ברם, מהי המשמעות של אותה הפרה? בית המשפט המחוזי קבע כי אילן זכאי ל-40% מרווחי הפרוייקט. נקבע כי "הסכם המייסדים הקנה לאילן זכויות ל-40% מכל פעילות משותפת עם דרור, בתחום של ייזום, ארגון ושיווק קבוצות רכישה לאוכלוסיית אקדמאים. פעילות כאמור נעשתה על-ידי 'קבוצות רוכשים' בפרויקט סנטרל פארק, ועל-כן אילן זכאי לחלקו ברווחי הפרויקט" (פסקה 7 לפסק הדין המשלים). אני מסכים לעיקריה של תוצאה זו, אולם דרך נימוקי שונה קמעא. אינני סבור שההסכם מחייב להעביר 40% מרווחי הפרוייקט באופן אוטומטי לידי אילן; ברם, בנסיבות שנוצרו, התרופה הראויה בגין הפרת ההסכם היא תרופה דומה, כפי שאפרט.

41.

הסכם המייסדים אמנם כולל יותר ממה שכתוב בו, אך אין להתעלם מתוכנו. ההסכם היה מבוסס על הסכמת הצדדים ליצירת שיתוף פעולה עסקי רחב, אולם גם קבע כיצד זו תתממש. הסכמת הצדדים המקורית לא התמצתה בכך שאילן יקבל 40% מן הפעילות המשותפת; נקבע במסגרתו מתווה ברור לאופן שבו תתנהל פעילות זו. לפי המתווה, הפעילות היתה אמורה להתבצע באמצעות חברת ארגון אקדמאים; רווחי הפרוייקטים ייכנסו לקופת החברה, ישמשו אותה להמשך הפעילות העתידית, ויתר הרווחים יחולקו כדיווידנד. נקבע מנגנון לקבלת החלטות בחברה בקשר לאותם רווחים עתידיים, באמצעות דירקטוריון החברה וחלוקת זכויות ההצבעה בו לשני הצדדים. סעיף 6 להסכם המייסדים קובע סדר עדיפויות לחלוקת הרווחים: ראשית, החזר הלוואות הבעלים; שנית, "מימון השקעות ועתודות כספיות בהתאם להחלטות דירקטוריון החברה" ; ורק לאחר מכן, חלוקת דיווידנד לבעלי המניות.

42.

אכן, משבוצע פרוייקט 'סנטרל פארק' באמצעות חברת קבוצות רוכשים, ולא במסגרת פעילות חברת ארגון האקדמאים, הפר דרור את ההסכם. ברם, אילו היה ההסכם מקוים, ושיתוף הפעולה בין הצדדים היה צולח, אין להסיק מכך באופן אוטומטי כי אילן היה מקבל 40% מרווחי הפרוייקט. לו היה ההסכם נשמר, והפרוייקט היה מבוצע במסגרת ארגון האקדמאים כראוי לו, היה צריך דירקטוריון החברה להתכנס ולהחליט באשר לגורל הרווחים. ברם, כפי שכבר ציינתי, שיתוף פעולה בין הצדדים הוא נחלת העבר. אף אילן בתביעתו אינו מבקש להורות על אכיפת הסכם המייסדים, במובן של החייאתו והעברת רווחי הפרוייקט לחברת ארגון האקדמאים, לצורך ניהולם על-ידי דירקטריון החברה. הכל מבינים, כי תרחיש שכזה איננו עוד בגדר האפשר.

43.

בתביעתו, דורש אילן להחשב כשותף מלא בכל פעולה של שיווק קבוצות רכישה שביצע דרור. בכך, מבקש אילן לאכוף את הסכם המייסדים לחצאין. הוא מבקש להחשב כשותף מבחינת היקף הבעלות, אך להתעלם מ'כללי המשחק' שנקבעו באשר למימושה. תוצאה כזו אינה אפשרית. אין הצדקה לקבוע באופן גורף כי אילן הוא שותף מלא בכל פעילות עסקית של דרור, תהא אשר תהא. יש לזכור, כי שיתוף הפעולה אינו מתמצה בזכות לרווחים; לפי הסכם המייסדים, נדרשים הצדדים לקבל החלטות במשותף במסגרת דירקטוריון, ועל אילן להמשיך ולתרום את חלקו בדמות הקצאת שירותי משרד לטובת הפעילות. אין אפשרות מעשית להורות על אכיפת שותפות שכזו, כאשר היחסים בין הצדדים עכורים. אם כן, הדרך הראויה, לעמדתי, להשקיף על הסיטואציה, היא במונחי פיצוי ולא במונחי אכיפה או במונחים קנייניים. כלומר, מכיוון שדרור הפר את הסכם המייסדים בכך שביצע את פרוייקט 'סנטרל פארק' שלא במסגרת חברת ארגון האקדמאים, עליו לפצות את אילן על ההפסדים שנגרמו לו עקב כך; עלינו לבדוק אפוא מהו גובה הנזק שנגרם לאילן – מה היה קורה אילו לא היה מופר ההסכם?

44.

במצב הדברים שלפנינו, לא ניתן לשער כיצד בדיוק היו מנוהלים רווחי הפרוייקט אם החברה היתה פועלת כתיקונה. אולם זאת ניתן לשער, שאם שיתוף הפעולה היה נפסק באופן רצוני ומוסכם וללא קביעת מנגנון חלוקה חלופי, היו מחולקים כל הרווחים כדיבידנד לצדדים, ובזאת היה תם שיתוף הפעולה ביניהם. אם כן, צדק בית המשפט המחוזי כשהורה לדרור לשלם לאילן סך של 40% מרווחי הפרוייקט; אולם זאת, לא מכוח אכיפת השותפות ביניהם, אלא מכוח פיצוי בגין הפרת הסכם המייסדים, המעמיד את אילן במצב בו היה אלמלא ההפרה.

45.

הבחירה במשקפי הפיצוי ולא במשקפי האכיפה מתבקשת גם מטעם נוסף. כאמור, דרור הפר את ההסכם בכך שפרוייקט 'סנטרל פארק' בוצע על-ידו במסגרת חברת קבוצות רוכשים. להורות על אכיפת ההסכם משמעו, למעשה, להורות על העברת הפעילות והרווחים לחברה המשותפת, חברת ארגון האקדמאים. סעד שכזה מופנה לא רק לדרור, אלא גם לחברת קבוצות רוכשים, שהיא – כאישיות משפטית עצמאית – לא הפרה את ההסכם. לשם כך נדרש לקבוע כי חברה זו ודרור חד הם, למצער לעניין זה, ולהרים מעליה את מסך ההתאגדות. צעד שכזה בהחלט אפשרי בנסיבות, אך מדובר במשוכה נוספת, שבית המשפט המחוזי לא דן בה. לעומת זאת, ככל שמוטל סעד של פיצוי על כתפיו של דרור כמפר ההסכם, אכן מדובר בסעד אישי המכוון כלפיו, ולא כלפי חברת קבוצות רוכשים.

46.

לעיל אמרתי כי אני מסכים לעיקריה של תוצאה זו. כך אמרתי, מפני שהתבוננות על הסיטואציה במונחי פיצוי ולא במונחי אכיפה, היתה מחייבת גם שינוי מסוים של הסכום שנפסק, לטובתו של אילן: הסכם המייסדים קובע, כאמור, סדר עדיפויות לחלוקת הדיווידנד. לפי הוראות ההסכם, מתוך רווחי הפרוייקט היה צריך להשיב תחילה את החזר הלוואת הבעלים של אילן, כלומר 120,000$ + 3%. רק את יתרת הרווח היה צריך לחלק לפי הנוסחה 40% לאילן ו-60% לדרור. מדובר בסכום מיטיב קמעא עבור אילן. ברם, אין ניתן להורות על שינוי הסכום שנפסק בבית המשפט המחוזי, שכן אילן לא הגיש מצדו ערעור על פסק הדין. הערעור שלפנינו עוסק רק בטענותיו של דרור על אודות הסעדים שחויב בהם, ומנקודת מבט זו אין הצדקה להפחית מן הסכום שנפסק (במאמר מוסגר אציין כי למקרא פסקי הדין, אין זה ברור אם הלכה למעשה הושבה הלוואת הבעלים לאילן – מעבר לסכום שנפסק לו). בשולי הדברים אוסיף, כי היקפו של הסכום נקבע על-ידי בית המשפט המחוזי בהתחשב בממצאי עובדה ומהימנות, בכל הנוגע ל'ניפוח' הוצאות הפרוייקט; לא ראיתי טעם של ממש לסטות ממנהגה של ערכאת הערעור, ולהתערב בכגון דא.

(ד) הפרוייקטים החדשים והעיר החדשה

47.

מכאן נפנה לבחינת זכויותיו של אילן בפרוייקטים הנוספים שבוצעו במסגרת חברת העיר החדשה. אקדים ואומר כי לעמדתי, קביעותיו של בית המשפט המחוזי בקשר לפרוייקטים אלו אינן יכולות לעמוד; על כן, אציע לחברַי לקבל את הערעור בכל הנוגע לפרוייקטים אלו, הכל כמפורט להלן.

48.

כאמור, בית המשפט המחוזי בחן את זכויותיו של אילן בפרוייקטים אלו על יסוד ההנחה כי הסכם המייסדים, על קרבו ועל כרעיו, תקף מעת ביטול הסכם ההיפרדות. על יסוד הנחה זו הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי אילן זכאי ל-40% מרווחי פרוייקטים אלו. ברם, כמפורט לעיל, דרך הילוכי שונה. לגישתי, שעה שנחתם הסכם ההיפרדות ובוטל, כל שנותר מהסכם המייסדים הוא אופן הסדרת חלוקת הזכויות בנכסי החברה הקיימים ; אין הוא מטיל על הצדדים חובת שיתוף פעולה מכאן ולהבא. על כן, לעמדתי, לא היה מקום לקבוע כי אילן זכאי בזכויות כלשהן בפרוייקטים שבוצעו לאחר מועד חתימת הסכם ההיפרדות – שעה שבוטל. ממילא, לא היה מקום להורות על צו למתן חשבונות כלפי חברת העיר החדשה.

49.

בהקשר זה יש להתייחס לנימוק העולה מבין השיטין של פסקי הדין של בית המשפט המחוזי, ולפיו המשך הפעילות של דרור כולה מבוססת על המימון הראשוני שהעניק אילן לחברת ארגון האקדמאים, ולפיכך הוא ממשיך להיות זכאי לתמורה בגין השקעתו. לתפיסתי, עיון בהסכם המייסדים שולל תפיסה זו. לפי הסכם המייסדים, מרגע שהוזרם לחברה רווח ראשוני, יש להשיב לאילן את הלוואת הבעלים. כך אכן ארע לאחר הצלחת פרוייקט 'סנטרל פארק'. רווחיו של אילן מאותו פרוייקט משקפים (ולמצער, היו צריכים לשקף) את השבת השקעתו. שיתוף הפעולה מכאן ואילך היה אמור להתבטא בקבלת החלטות משותפות בדירקטוריון החברה, בריכוז הפעילות על-ידי דרור ובתמיכה לוגיסטית-משרדית של אילן. שיתוף פעולה זה לא יצא אל הפועל; אך אין להסיק מכך, שפעילותו של דרור מכאן ואילך ממשיכה להיות מושתתת על הלוואת הבעלים, או שאילן זכאי לרווחים מפעילות זו בגין כך.

50.

לאור מסקנה זו, מתייתר הצורך לדון בסעדים שהטיל בית המשפט המחוזי על חברת העיר החדשה עצמה. יחד עם זאת, בשולי הדברים אציין כי הצדק עם המערערים ועם חברת העיר החדשה בהקשר זה. החברה לא צורפה כצד להליך בבית המשפט המחוזי ודבריה לא נשמעו שם. במצב דברים זה, לא ניתן היה לקבוע כי אילן זכאי ל-40% מרווחיה, וכי עליה להעביר חשבונות לאילן. קושי זה מתעצם לאור נקודת המבט של בית המשפט המחוזי שלפיה יש לאכוף את השותפות שבין הצדדים, כך שכל פרוייקט שינוהל על-ידי דרור, במסגרת כל חברה שהיא, ימשיך אילן לאחוז בו בעקבו, ולהיות זכאי לחלקו. גישה זו הובילה את בית המשפט המחוזי לקבוע כי אילן זכאי ל-40% מרווחיה של חברה, שלא היתה צד להליך, לא נשמעה בו, ובלי שנבחנה השאלה אם הדבר מוצדק מצד דיני החברות.

51.

יחד עם זאת, נקודה אחת עודנה דורשת הכרעה. בית המשפט המחוזי ביסס את מסקנתו על כך שהפעילות במסגרת חברת העיר החדשה, תוך שימוש בתשתית העסקית של הפעילות המשותפת, היא בגדר הפרה של חובת הסודיות הקבועה בהסכם המייסדים. לפי דרך הילוכי בניתוח המערך ההסכמי שבין הצדדים, צריך עיון אם אמנם סעיף זה עודנו בתוקף ומהי משמעותו. לגישתי, יש להבחין בין הוראותיו השונות של סעיף זה. למשל, ההוראה הקובעת כי הצדדים לא יעשו שימוש ב "רעיון העסקי" של הפעילות המשותפת – אינו רלבנטי משנתפרדה החבילה, וברי כי כל אחד מהם רשאי להמשיך בדרכו ולפעול בתחום קבוצות הרכישה באופן עצמאי. לעומת זאת, נתונים בעלי ערך כספי שנצברו במהלך הפעילות המשותפת, כגון "פרטי ספקים, פרטי לקוחות, שיטות תמחור" וכיוצא באלו, שלגביהם קובע הסעיף כי אף אחד מהצדדים לא יעשה בהם שימוש כלשהו שלא במסגרת המשותפת – הריהם עדיין בבעלות משותפת של הצדדים, וכל עוד לא סיכמו ביניהם על אופן ההיפרדות בקשר לנתונים אלו – הרי ששניהם מחוייבים עדיין שלא לעשות בהם שימוש פרטי. צדק אפוא בית המשפט המחוזי כשהחליט (על סמך קביעות עובדתיות מוצקות) שסעיף הסודיות הופר על-ידי דרור, כשפעל במסגרת חברת העיר החדשה.

52.

ברם, מהי משמעותה של הפרה זו? שלא כעמדת בית המשפט המחוזי, לעמדתי, כאמור, אין בהפרה זו כדי ללמד על שותפות של אילן בפרוייקטים אלו. ההפרה מצדיקה מתן פיצוי; אין היא מלמדת על אודות קיומה של שותפות. קשה לאמוד את טיבו של הפיצוי הראוי בנסיבות העניין, ואולי הדבר מצדיק השלמה ראייתית מסוימת. לפי שורת הדין, יש להשיב את הדיון בעניין זה לבית המשפט המחוזי. אולם, סבורני – כפי שסברתי בעת שהתקיים הדיון במעמד הצדדים לפנינו – כי מוטב לצדדים כולם לסיים את הסכסוך בפסק דין זה, ולא להאריכו עוד. על כן אציע כי הצדדים יבואו בדברים זה עם זה, ויגישו בתוך 30 ימים הודעה משותפת, ובה יודיעו אם הם מסמיכים אותנו להכריע בסוגיה נקודתית זו על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, תוך ציון סכומי מינימום ומקסימום מוסכמים. ככל שתינתן הסכמה, נכריע בדבר, בלא הנמקה לעניין הסכום; אם לא תינתן הסכמה – לא יהיה מנוס מהשבת הסוגיה לדיון בבית המשפט המחוזי.

סוף דבר

53.

אציע אפוא לחברַי לדחות את ערעורו של דרור בכל הנוגע לחיוב הכספי שהוטל עליו, ולבטל את קביעתו של בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לצו למתן חשבונות. זאת, משום שעם כריתת הסכם ההיפרדות ואף לאחר ביטולו, תמה השותפות העסקית שבין הצדדים, ופרוייקטים שבוצעו לאחר מכן במסגרת חברה שאינה בבעלות משותפת, אינם מהווים הפרה של המערכת ההסכמית הנוכחית שבין הצדדים. יחד עם זאת, לצורך קביעת פיצוי בגין הפרת חובת הסודיות והשימוש במידע שנוצר בפעילות המשותפת – אציע כי הצדדים יודיעונו אם הם מסכימים להכרעה בכך על דרך הפשרה, וזאת בתוך 30 ימים.

54.

בנסיבות העניין אציע כי חרף קבלת הערעור באופן חלקי, ובשים לב לאמור בפסקה 46 לעיל, לא נעשה צו להוצאות.

ש ו פ ט

השופטת ד' ברק-ארז :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

השופט י' אלרון :

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט נעם סולברג .