ע"א 3658/16 דרור הלוי נ. אילן שמש

בפניי בקשה אותה הגישה העיר החדשה טי. אל. וי בע"מ (להלן: העיר החדשה ) להצטרף להליך זה כמערערת ולחלופין כמשיבה.

העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים

1.העובדות העומדות ברקע ההליך פורטו בהחלטה שניתנה בבקשת המערערים לעיכוב ביצוע פסק הדין (החלטת כב' השופטת א' חיות מיום 25.5.2016) ואיני רואה לחזור באריכות על הדברים. בקצרה אציין כי ההליך נסב על פסק דין חלקי מיום 29.4.2014 ופסק דין מיום 31.3.2016, אשר ניתנו בתביעה אותה הגיש המשיב נגד המערערים. בבסיס התביעה עמד הסכם שנחתם בשנת 2005 בין המשיב למערער 1 שעניינו שותפות בייזום ובשיווק של קבוצות רכישה בתחום הנדל"ן עבור בעלי השכלה אקדמית (להלן: הסכם המייסדים ). במסגרת זאת הסכימו הצדדים כי הפעילות תעשה באמצעות חברה משותפת (ארגון האקדמאים - ארגון דיור לבעלי השכלה גבוהה בע"מ), אולם בפועל מרבית הפעילות בוצעה באמצעות המערערת 2, חברה פרטית בבעלות המערער 1. לאחר כשנתיים, ביום 28.9.2007, החליטו הצדדים להפסיק את פעילותם המשותפת וחתמו על הסכם המסדיר את סיומה (להלן: הסכם ההפרדות ). לטענת המשיב המערער 1 הפר הסכם זה, ועל כן הודיע על ביטולו.

בפסק הדין החלקי ובפסק הדין קבע בית המשפט המחוזי כי המערער 1 הפר את הסכם ההפרדות ועל כן ביטולו על ידי המשיב נעשה כדין, וכי משכך הסכם המייסדים עומד בתוקפו. על יסוד הפרשנות אותה העניק בית המשפט להסכם המייסדים הוסיף הוא וקבע כי הוקנו למשיב ארבעים אחוזים מכל פעילות משותפת עם המערער 1, ועל כן זכאי הוא לארבעים אחוזים מן הרווחים מפרוייקט שכונה "סנטרל פארק" ואשר בוצע באמצעות המערערת 2 (ובגין כך חויב המערער 1 לשלם למשיב סך של 2,790,095 ש"ח). עוד קבע בית המשפט - וזהו החשוב לענייננו - כי למשיב חלק גם ברווחים מפרוייקטים מאוחרים אותם ביצע המערער 1 באמצעות העיר החדשה .

בעניין אחרון זה קבע בית המשפט כי -

"הוכחה זכותו של [המשיב] ל-40% מתוצאות פעילותה של העיר החדשה בהיותה המשך ישיר לפעילות המשותפת בין השניים בהתאם להסכם המייסדים".

על יסוד מסקנה זו הוסיף והורה בית המשפט:

"על מתן חשבונות בדמות דו"חותיה הכספיים של 'העיר החדשה' וכן כרטסות הנהלת החשבונות ממועד הקמתה, וזאת לצורך כימות חלקו של [המשיב] בתוצאות פעילותה בתחום ארגון קבוצות הרכישה לאקדמאים כאמור. דוח"ות אלו יוגשו ל[משיב] בתוך 60 ימים מיום מתן פסק דין זה".

לעומת זאת דחה בית המשפט את תביעת המשיב לפסיקת פיצויים בגין אובדן רווחים מפרוייקט נוסף (פרויקט "סלומון").

להשלמת התמונה יצוין כי בהחלטת כב' השופטת א' חיות מיום 25.5.2016 התקבלה בחלקה בקשה שהגישו המערערים לעיכוב ביצוע פסק הדין (המערערים חויבו להפקיד את המסמכים נושא הצו למתן חשבונות במעטפה חתומה במזכירות בית המשפט המחוזי עד להכרעה בערעור, והבקשה לעיכוב ביצוע הסעד הכספי נדחתה).

2.הבקשה שבפניי הוגשה על ידי העיר החדשה. לטענת העיר החדשה בית המשפט הורה בפסק הדין על מסירת נתונים סודיים שלה ואף הורה כי המשיב זכאי לארבעים אחוזים "מתוצאות פעילותה", למרות שקולה לא נשמע בהליך קמא (נתון אשר בשלו, כך נטען, פסק הדין בטל כלפיה). העיר החדשה מדגישה בהקשר זה כי היא חברה המצויה בבעלות שמונה בעלי מניות, כי הצו בדבר מתן חשבונות יפגע בה באופן משמעותי (ובין היתר היא מציינת כי מדובר במסמכים חסויים אשר חלקם אינם חשופים גם לבעלי מניותיה), וכי הקביעה בדבר חלקו של המשיב ב"תוצאות פעילותה" אינה ברורה ויצרה "ענן" של אי וודאות. עוד טוענת העיר החדשה כי היא אינה צד לסכסוך בין המערערים למשיב, כי מעולם לא היו יחסים משפטיים בינה לבין המשיב, וכי בית המשפט התעלם בפסק דינו ממסך ההתאגדות בקובעו כי למשיב יש חלק ברווחיה. העיר החדשה מוסיפה וטוענת כי אין כל שיהוי בבקשתה להצטרף כצד להליך, שכן בכתב התביעה לא התבקשו סעדים ישירים כנגדה ואלו הופנו למערערים בלבד, כך שלפני פסק הדין לא יכולה היתה לדעת על הצורך להצטרף להליך.

לטענת העיר החדשה בנסיבות אלו מתקיימים התנאים אשר הותוו בפסיקה לצירופה להליך כמערערת נוספת ולהגשת הודעת ערעור מטעמה. לחלופין מבקשת העיר החדשה להצטרף להליך כמשיבה, מכוח הוראת תקנה 425 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ).

3.המשיב מתנגד לבקשה. לטענת המשיב בניגוד לתמונה אותה מנסה העיר החדשה לצייר היא אינה צד שלישי זר אשר כנגדו ניתן סעד, אלא מדובר בחברה שנוסדה על ידי המערער 1, הוא בעל מניות השליטה בה ומשמש כמנכ"ל שלה. המשיב מדגיש כי לכל אורך ההליך שהתנהל בבית המשפט קמא ידע המערער 1 - וממילא ידעה העיר החדשה - על דרישת המשיב לקבל את מסמכי הנהלת החשבונות והדו"חות הכספיים של העיר החדשה לצורך כימות נזקיו. מכאן ניתן להסיק, כך נטען, כי העיר החדשה בחרה ביודעין שלא להצטרף כצד להליך, וזאת כצד טקטי ועל מנת להרחיקה מן ההליך, והיא החמיצה את השעה לעשות כן.

עוד טוען המשיב כי העיר החדשה לא ציינה מתי נודע לה לראשונה על פסק הדין, וכי גם לו היתה רשאית להשיג על פסק הדין היה עליה לעשות כן בתוך פרק הזמן הקבוע בדין, ועוד הוא טוען כי בכל מקרה לכל היותר רשאית היתה העיר החדשה להשיג על הסעד בדבר מתן חשבונות ברשות. המשיב מוסיף וטוען כי בניגוד לטענת העיר החדשה אין במסירת החשבונות כדי לפגוע בה, שכן כל שנתבקש הוא נתוני הרווח וכלל המשיכות של המערער 1 מהעיר החדשה, וניתן למנות לשם כך רואה חשבון חיצוני אשר יקבע את בסיס הרווחים ואת משיכות הכספים הרלבנטיות. מטעמים אלו טוען המשיב כי דין הבקשה, העקרית והחלופית, להדחות.

4.אשר לתגובת המערערים. אלו הגישו תגובתם לאחר שהמועד להגשת התגובה חלף מבלי שהתבקשה ארכה להגשתם (בניגוד למשיב אשר הגיש שלוש בקשות מוסכמות למתן ארכה להגשת תגובתו) ועל כן נדחתה היא מן המרשם, אם כי היא מצויה בתיק. המשיב העלה בבקשה שהגיש בעניין זה טרוניות שונות ביחס להתנהלות המזכירות בעניין, ואלו לא נעלמו מעיני. ואולם, ומבלי להקל ראש בנטען בבקשה, בנסיבות העניין איני מוצאת להורות על הוצאת התגובה מן התיק. זאת בהתחשב בכך שזו הוגשה יום אחד לאחר שהוגשה תגובת המשיב, כך שגם אם נפל פגם בהתנהלות המערערים ובהתנהלות המזכירות לא היה בכך כדי לעכב את ההכרעה בבקשת ההצטרפות (ולא מן הנמנע כי המערערים סברו שהארכה להגשת תגובת המשיב, לה נתנו הם את הסכמתם, חלה גם עליהם). עוד נתתי משקל לכך שכל שהודיעו המערערים באותה תגובה הוא כי אין להם התנגדות לצירוף המבוקש מבלי שפרשו טעמים נוספים, כך שבמהות הדברים תבחן הבקשה על יסוד הטענות אותן פירטו העיר החדשה והמשיב 1 בהרחבה רבה בבקשה ובתגובה שהגישו (וממילא זכויותיו המהותיות של המשיב לא נפגעו).

דיון

5.לאחר שעיינתי בכל החומר שבפניי ובטענות העיר החדשה והמשיב 1 ושקלתי בדבר החלטתי לדחות את בקשתה של העיר החדשה להגיש ערעור מטעמה, אך לקבל את בקשתה החלופית להצטרף להליך כמשיבה. להלן אפרט נימוקיי:

תחילה לשאלה האם יש מקום לאפשר לעיר החדשה לפרוש טענותיה בבית משפט זה כמערערת, כאשר מבוקשה בעניין זה הוא למעשה להגיש ערעור עצמאי נוסף מטעמה.

הפסיקה הכירה - כחריג של הכלל הבסיסי לפיו בעלי הדין בהליך הערעורי זהים לאלו שהיו צד להליך שהתנהל בערכאה נמוכה יותר - באפשרות לצירופו של מערער אשר לא היה בעל דין בהליך קמא (בין אם צירוף להליך ערעורי קיים ובין אם היתר ליזום הליך ערעורי) וזאת בהתקיימם של שני תנאים מצטברים: האחד , שההחלטה משנה את מערך הזכויות שהיו נתונות לו והחובות אשר חלו עליו בטרם מתן ההחלטה; והשני , שהתקיים "הליך נלווה" בו הוא היה בעל דין בפועל ובסיומו ניתנה אותה החלטה הקובעת סופית את המצב המשפטי בין הצדדים בשאלה מסוימת. בפסיקה הובהר כי ההיגיון העומד בבסיס ההלכה המקנה זכות ערעור בהתקיים שני תנאים אלו הוא "הצורך לאפשר לבעל דין בפועל, היינו, מי שאינו בעל דין בהליך אך למעשה התקיים הליך בעניינו כנספח להליך העיקרי, להשיג על החלטה המשפיעה עליו במישרין" (בג"ץ 6291/14 יגאל מולי תיירות בע"מ נ' בית משפט השלום בפתח תקווה , פסקה 8 (12.10.2014)). במרוצת השנים נוסף לתנאים אלו תנאי שלישי לפיו על אותו בעל דין להסביר מדוע לא פעל להצטרף להליך בערכאה הדיונית, ולשכנע כי לא השתהה ולא החמיץ את השעה להפוך לבעל דין (ראו: בש"א 7240/15 יצחקי נ' עו"ד טדי ארז , פסקה 8 (9.2.2016) והאסמכתאות המובאות שם (להלן: עניין יצחקי )). הודגש בפסיקה כי בנסיבות בהן לא התקיימו הדרישות האמורות, אין בידי מי שלא היה בעל-דין פורמאלי בערכאה הדיונית זכות להגיש ערעור.

הצדדים חלוקים באשר להתקיימותם של כל אחד משלושת התנאים האמורים. בהתייחס לתנאי הראשון , שינוי במערך הזכות והחובות של העיר החדשה, טוען המשיב כי העיר החדשה לא נפגעה מפסק הדין שכן "כל שנתבקש בית המשפט הנכבד לקבוע הוא מה חלקו של [המערער 1] ברווחי העיר החדשה וכי [המשיב] זכאי לקבל 40% מחלקו זה, ולא מה הם רווחיה של העיר החדשה". ואולם כפי שציטטתי לעיל, הסעד אשר ניתן בפועל בעניינה של העיר החדשה רחב מזה הנטען, שהרי בית המשפט הורה על מסירת הדו"חות הכספיים וכרטסת הנהלת החשבונות של העיר החדשה, וזאת לאחר שקבע כי "הוכחה זכותו של [המשיב] ל-40% מתוצאות פעילותה של 'העיר החדשה'...". העיר החדשה ציינה בבקשתה כי המערער 1 אינו בעל מניות בלעדי בה וכי ישנם שבעה בעלי מניות נוספים, ועל כן, קשה לטעמי לקבל את הטענה כי לא נפגעה זכות הופלדיאנית של העיר החדשה.

ואולם, לא התקיים בעניינה של העיר החדשה התנאי השני האמור לעיל - לפיו לא קיים פתח לערעור "בפני כל אדם שנפגע כתוצאה מהחלטה שיפוטית , אלא אך ורק בפני מי שהיה בפועל 'צד ' להליך שבמסגרתו ניתנה ההחלטה, אם צד פורמאלי ב'הליך העיקרי' ואם צד בפועל ב'הליך נלווה'" (בג"צ 188/96 צירינסקי נ' סגן נשיא בית-משפט השלום בחדרה , פ"ד נב(3) 721, 730 (1998) [ההדגשה במקור]). המלומד יואל זוסמן עמד על תנאי זה בספרו סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) (להלן: זוסמן ), וכך הבהיר:

"לאחרונה הרחיב בית המשפט העליון את הגדרתו של 'בעל דין' לעניין ערעור וקבע, שאם במסגרת של התדיינות פורמלית נתקיים הליך שבו הכריע בית המשפט בפועל בסכסוך בעניינו של זר, יכולים הזר או בעל דין אחר שנפגעו לערער על ההחלטה; הדיבור 'פסק-דין' בסעיפים 41 ו-52 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 לא הוגבל רק להחלטה שניתנה במסגרת פורמלית של כתבי טענות והוא משתרע גם החלטה בסכסוך נספח למחלוקת הפורמלית ובלבד שנתקיים 'ריב' ( lis ) שהזר היה צד לו ובית המשפט הכריע בו הכרעה שיפוטית, לאחר שניתנה הזדמנות לנוגעים בדבר להשמיע את דברם; בנסיבות כאלה זכאי גם 'בעל הדין שבפועל' להשיג על ההחלטה על דרך של ערעור " [ההדגשה הוספה] ( שם , עמ' 806) (לפיתוחו והחלתו של תנאי זה ראו: ע"א 2833/15 רייך נ' מ.ד.מ מזרחי יזמות ובניה בע"מ , פסקה 8 (24.2.2016); ע"א 7170/13 נכסים יזום ופיתוח (נ.י.פ) בע"מ נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ , פסקאות 34-35 (12.8.2015); עע"ם 7064/03 "אדם טבע דין" נ' שקל

(12.11.2003); ע"א 7235/15 ארבוס נ' בקול - ארגון כבדי שמיעה ומתחרשים , פסקה 4 (11.8.2016); חמי בן נון וטל חבקין הערעור האזרחי 451-457 (מהדורה שלישית, 2012)).

אציין כי העיר החדשה ערה לתנאי זה שנקבע בפסיקה, והיא טוענת בבקשתה כי נערך בעניינה "'דיון נלווה' (חלקי מאוד)", אולם טענתה זו בדבר קיומו של הליך נלווה בעניינה, עומדת בסתירה לטענתה שלה כי זכויותיה נפגעו מבלי שהתאפשר לה להשמיע את קולה, דהיינו מבלי שנכחה בדיון ומבלי שהגישה כתב בי-דין מטעמה, ומכל מקום אין לה עוגן בחומר שבפניי. די בכך כדי לדחות את עמדת העיר החדשה לפיה היא רשאית להגיש ערעור עצמאי על פסק הדין.

6.מן האמור לעיל עשוי להיווצר הרושם כי התנאי בדבר קיומו של "הליך נלווה" מצר את צעדיו של צד שלישי שנפגע מהחלטה שיפוטית לה לא היה צד, עד כי אין באפשרותו להשיג על החלטה כזו והוא כבול לה. אולם, ועל מנת שלא ישתמע אחרת, יש לקרוא את התנאי הדורש קיומו של "הליך נלווה" כתנאי להגשתו של ערעור ביחד עם הכלל לפיו "דרך המלך" במקרה בו נפגעת זכותו של צד שלישי שלא היה צד להליך מהחלטה שניתנה בגדרו היא להגיש הליך עצמאי בעניין. גם על כך עמד המלומד זוסמן בספרו בהבהירו כי:

"מי שלא היה בעל דין בערכאה ראשונה, אינו רשאי לערער, ואם נפגע על ידי פסק הדין, כגון דייר משנה אשר נפגע על ידי צו פינוי שניתן במשפט שהתנהל בהעדרו בין בעל הבית והדייר הראשי, תרופתו היא, להגיש תביעה לביטול פסק הדין, במידה שהוא פוגע בו, או לקבלת הצהרה הקובעת, כי פסק הדין אינו בר-ביצוע כלפיו " [ההדגשה הוספה] ( זוסמן , 805).

בכך יש ראשית כדי לרפא את החשש שמאן דהוא ימצא עצמו כבול להחלטה הפוגעת בזכויותיו לה לא היה צד, ושנית יש כדי ליתן הסבר לרציונל שביסוד התנאי האמור ואף לראות את היתרון הטמון בו עבור אותו בעל דין הרשאי להגיש הליך עצמאי-ראשוני מטעמו, ולא הליך ערעורי גרידא (כפי שמחוייב לעשות מי שהיה צד להליך המעוניין לבטל החלטה).

ואם נשוב לענייננו - העיר החדשה לא היתה צד לפסק הדין, לא צד פורמלי ואף לא "צד בפועל", ועל כן לא נתונה לה זכות ערעור על ההחלטה.

בקשת העיר החדשה להגיש ערעור עצמאי מטעמה נדחית אפוא, ובכך מתייתר הצורך להכריע בטענות שהעלה המשיב בעניין עיתוי הגשת הבקשה ובעניין דרך ההשגה על ההחלטה בידי העיר החדשה (לסיווגה של החלטה בדבר צו למתן חשבונות ראו: ע"א 5670/16 לונדון נ' ניר (22.12.2016)).

7.לעומת זאת את בקשה החלופית של העיר החדשה - להצטרף להליך כמשיבה - החלטתי לקבל.

כפי שציינו שני הצדדים, צירופו של בעל דין שלא היה צד להליך בערכאה הקודמת הוסדר בהוראת תקנה 425 לתקנות סדר הדין האזרחי. בעניין זה התוותה הפסיקה "מבחן משולש" לפיו יש לבחון האם מי שמבקש להצטרף להליך עלול להיפגע ישירות מתוצאות ההכרעה במחלוקת נשוא ההליך הערעורי; האם ראוי שההכרעה תכבול את מבקש ההצטרפות במעשה-בית-דין; והאם שיקולי יעילות וסדר דיוני מצדיקים את הצירוף המבוקש (בש"א 3973/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים , פ"ד מה(5) 457, 463 (1991)). בין היתר החילה הפסיקה כחלק ממבחן זה תנאי דומה לזה שהוחל ביחס לצירוף בעל דין כמערער, והוא כי על בעל הדין לשכנע כי לא השתהה ולא החמיץ את השעה להפוך לבעל דין בערכאה הקודמת (ראו: עניין יצחקי , פסקה 8; עע"מ 3055/13 ראש עיריית בני ברק, הרב אברהם רובינשטיין נ' חורוזובסקי , פסקה 5 (27.10.2013)). עוד הדגישה הפסיקה כי צירופו של בעל דין שלא היה צד להליך בערכאה הדיונית הוא חריג השמור לנסיבות המצדיקות זאת (ראו: רע"א 8565/10 עמאש נ' הועדה לתכנון ובניה השומרון , פסקה 5 (3.5.2012)).

יישומם של מבחנים אלו במקרה דנן מושך לטעמי לכיוונים מנוגדים.

כפי שציינתי לעיל לטעמי לא ניתן לקבל את עמדת המשיב לפיה לא היה בפסק הדין כדי להשליך על זכויות הופלדיאניות של העיר החדשה, וכפועל יוצא יש לומר כי ההכרעה בערעור עשויה לפגוע בה ישירות. כן ראוי לטעמי כי ההכרעה אשר תינתן בערעור בסופו של יום תכבול את העיר החדשה, כך שפסק הדין יסיים את המחלוקת בעניין ולא ישמש פתח להתדיינות משפטית נוספת (ועל כך אעמוד גם להלן).

הקושי טמון לטעמי במבחן השלישי, שיקולי יעילות וסדר הדיוני, ובפרט באחד מאבני הבוחן שלו - השאלה האם העיר החדשה ידעה על ההליך שהתנהל בבית המשפט קמא ועל כך שעשוי להינתן סעד שיהיה בו לגישתה לפגוע בזכויותיה, ומה הטעם לכך שלא ביקשה להצטרף להליך בערכאה הדיונית אלא בערכאת הערעור בלבד.

טענת העיר החדשה בעניין זה היא כי לא התבקש נגדה סעד בהליך קמא, וכי הצורך להצטרף להליך נודע לה רק עם מתן פסק הדין ומשהסתברה לה הפגיעה בזכויותיה. העיר החדשה הפנתה בהקשר זה לסעדים להם עתר המשיב בכתב התביעה, וביניהם למתן סעד הצהרתי "הקובע כי [המשיב] שותף בכל פעילות של שיווק לקבוצות רכישה שביצע ו/או יבצע בין בעצמו ובין באמצעות חברה שקשורה אליו ו/או בשיתוף עם אחרים", ועוד התבקש צו למתן חשבונות ביחס ל"כל הכספים אשר נתקבלו ו/או עתידים להתקבל בקשר עם שיווקו של פרויקט סנטרל פארק וכל פרויקט עתידי שביצע ו/או יבצע [המערער 1]". העיר החדשה מצביעה על כך ששמה לא נזכר בפרק זה.

ואולם דומני כי לא ניתן לקרוא את אותם סעיפים בכתב התביעה במנותק מכתב התביעה בכללותו, בו ישנה התייחסות מפורשת לעיר החדשה. כך למשל נטען בכתב התביעה כי "אומנם [המערער 1] שינה את שם קבוצת הרכישה לעיר החדשה אולם ברור כי מדובר באותה התשתית אשר הניח ביחד עם [המשיב] אשר רק שינתה את שמה ואין זה מעלה ומוריד". כן הפנה המשיב לכך שבדרישה לגילוי מסמכים ששלח למערערים התבקשו גם "מסמכי הנהלת חשבונות של חברת העיר החדשה ו/או כל חברה אחרת בה שותף [המערער 1]...", וכי שב על בקשה זו במסגרת בקשה לגילוי ועיון במסמכים שהגיש בבית המשפט קמא.

טענת העיר החדשה כי "'שרבובה' ... כגורם רלבנטי להליך, קרה ... רק במסגרת פסק הדין", מבלי שהמעורבים בדבר יכלו לצפות לכך, אינה עולה אפוא בקנה אחד עם החומר שבפניי.

לכך יש להוסיף כי העיר החדשה אינה טוענת בבקשה שהגישה כי לא ידעה על קיומו של ההליך קמא או על תכנו, ומכל מקום היות והמערער 1 הוא מנכ"ל העיר החדשה ובעל מניות בה, ורואה החשבון של העיר החדשה אף העיד במסגרת ההליך, הצדק עם המשיב כי ניתן להניח שהעיר החדשה היתה מודעת לדברים, ומכל מקום כאמור לא נטען - וממילא לא הוכח - אחרת.

האמור לעיל שוקל לחובת העיר החדשה ותומך בעמדת המשיב כי אין לאפשר לה להצטרף להליך.

8.אולם, מן הצד השני קיימים במקרה דנן שיקולים נוספים - להם יש ליתן משקל במסגרת בחינת שיקולי היעילות והסדר הדיוני - המושכים לכיוון ההפוך, דהיינו להיעתרות לבקשת ההצטרפות.

ראשית, כשם שלמקרא כתבי הטענות שהגישו הצדדים עולה השאלה מדוע העיר החדשה לא ביקשה להצטרף להליך, כך עולה, כמאליה, השאלה מדוע המשיב בחר שלא לצרף את העיר החדשה כמשיבה לתביעתו. טענותיו שלו כי לכל אורך הדרך היה ברור כי העיר החדשה "על הכוונת" אך מעצימה את התהיה בעניין (וזאת גם אם לטענתו מדובר ב"העתקת" הפעילות של המיזם המשותף או בחברת קש). במובן זה המשיב לפחות שותף למצב הדיוני שנוצר, בו ניתן סעד בעניינה של חברה שלא היתה צד להליך, ובנסיבות קונקרטיות ייחודיות אלה יש לטעמי ליתן לכך משקל ממשי, השוקל נגד מחדלה של העיר החדשה אשר לא יזמה בעצמה הצטרפות להליך.

שנית, צירופה של העיר החדשה כמשיבה להליך ערעורי זה שממילא תלוי ועומד - כך שתוכל לפרוש טענותיה ופסק הדין בערעור יחייב גם אותה - הוא בנסיבות העניין נתיב יעיל יותר מהגשתו של הליך נוסף על ידה, ויהיה בו לחסוך משאבים לצדדים ולבית המשפט ולמנוע כפל הליכים (ובכלל זאת ייתר שאלות שונות העשויות להתעורר בדבר היחס בין פסקי-דין).

שלישית, המשיב לא פירט כיצד עשוי הוא להנזק אם העיר החדשה תצורף כמשיבה. אעיר בהקשר זה כי לפי טענתו שלו העיר החדשה היא חברת קש ומדובר ב"אותה גברת בשינוי אדרת". אולם דווקא על פי גישה זו - אם תתקבל בידי ערכאת הערעור - לא ייגרם למשיב נזק ממשי מצירופה של העיר החדשה, שכמוה, כך לטענת המשיב, כמערער עצמו.

לאחר ששקלתי בדבר ואיזנתי בין כל השיקולים עליהם עמדתי לעיל, סבורני כי בסופו של יום נוטה הכף אל עבר קבלת הבקשה, כך שהעיר החדשה תצורף כמשיבה להליך. למען הסר ספק אבהיר כי אין במסקנה זו כדי להביע כל עמדה במחלוקות בין הצדדים, ובכלל זאת בשאלה האם פעילות המיזם המשותף "הוזרמה" לעיר החדשה אם לאו, ובשאלת נפקותו של "מסך ההתאגדות". שאלות אלו, וכל השאלות הנוספות, מקומן להתברר בפני הרכב השופטים אשר ידון בערעור. כל שנקבע בהחלטה זו הוא כי יש לאפשר לעיר החדשה להעלות טענותיה במסגרת ערעור זה כך שתוצאתו תכבול גם אותה.

9.סיכומם של דברים - העיר החדשה תצורף כמשיבה לערעור.

בנסיבות העניין והיות והתקבלה הבקשה החלופית בלבד, לא ייעשה צו להוצאות.

המזכירות תערוך עדכון מתאים ותתייק את ההחלטה בתיקי השופטים.