ע"א 7390/13 עו"ד אמיר פלמר ורו"ח בועז גזית נ. ב. גאון קמעונאות וסחר בע"מ

הליך זה הועבר לעיוני לצורך בחינת סיווגו, ואלו בקצרה העובדות הצריכות לעניין:

1.

במסגרת הליכי פירוקן של אייס אוטו דיפו בע"מ ואייס רשתות שיווק - מוצרי צריכה בע"מ (להלן: החברות ) הגישו המבקשים (להלן: המפרקים ) בקשה למתן הוראות לחייב את המשיבות 1 ו-2, בעלות השליטה בחברות, להעביר לקופת הפירוק סך של 200 מיליון ש"ח, המהווה את ההפרש בין סך תביעות החוב המאושרות ובין תשלום הדיבידנד אשר חולק בפועל לנושים הלא מובטחים, וזאת מכוח סעיף 374 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983 (להלן: פקודת החברות ).

המשיבות 1 ו-2 הגישו בקשה למחיקת הבקשה, בה טענו כי זו אינה מתאימה להליך של בקשה למתן הוראות ועל כן בית המשפט שעל הפירוק אינו הפורום המתאים לדון בה. בהחלטה מיום 30.9.2013 התקבלה גישת המשיבות 1 ו-2 ונקבע כי אין זה ראוי לדון בתביעת המפרקים על דרך של בקשה למתן הוראות, בין היתר כיוון שההכרעה בבקשה "מחייבת בירור ראייתי יסודי".

על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שבכותרת, עימה הוגשה בקשה למתן סעד זמני להארכת תוקף צו המניעה שניתן בבית המשפט קמא ביחס לפקדונות שמסרו המשיבות 1 ו-2 לבנקים (וניתן סעד ארעי האוסר על דיספוזיציה בפקדונות, החלטה מיום 31.10.2013).

2.

הצדדים התבקשו להגיש עמדתם בשאלת סיווגו של ההליך וקיימת ביניהם תמימות דעים כי החלטת בית המשפט קמא הינה "החלטה אחרת" עליה יש להשיג בדרך של בקשת רשות ערעור.

המפרקים ציינו כי המשמעות האופרטיבית של ההחלטה היא העברת מקום דיון מערכאה אחת לערכאה אחרת בתוך מערכת בתי המשפט, וכי עניינה של ההחלטה אך בסוגיה פרוצדורלית ומשנית למחלוקת שבין הצדדים ואין בה כל הכרעה לגופם של דברים. עוד מציינים המפרקים כי גם אם המחלוקת תידון לבסוף בבית משפט אזרחי סביר כי תידרשנה החלטות בית המשפט שעל הפירוק בנושאים שונים הקשורים בה, ומכאן כי בית המשפט לא סיים מלאכתו.

כונס הנכסים הרשמי סבור אף הוא כי יש לבחון את ההחלטה בשים לב למערכת היחסים הכוללת שבין הצדדים ועל כן לא ניתן לומר כי ההחלטה סיימה את הטיפול במחלוקת, ולגישה זו מצטרפות כאמור המשיבות 1 ו-2.

3.

לאחר שבחנתי את החומר שבפניי ועיינתי בטענות הצדדים סבורני, בשונה מעמדת הצדדים, כי יש לסווג את החלטת בית המשפט קמא כ"פסק-דין", וכי למבקשים נתונה זכות ערעור עליה.

הצדדים כולם ציינו בצדק כי לעניין החלטות הניתנות במסגרת הליכי פירוק חלים דיני הערעור הרגילים המבחינים בין "פסק-דין", עליו ניתן לערער בזכות, לבין "החלטה אחרת", עליה ניתן להשיג ברשות בלבד (סעיף 291 ל פקודת החברות ). בפסיקה הובהר לא אחת בהקשר זה כי כאשר במסגרת הליכי פירוק מכריע בית המשפט במחלוקת מתוחמת שיש לראות בה משום "יחידה דיונית" העומדת בפני עצמה, אזי הכרעה בה "הסוגרת" מבחינה מהותית את העניין הנתון במחלוקת בין הצדדים תהא בגדר "פסק-דין", וזאת גם אם הליכי הפירוק בכללם טרם באו אל קיצם (ראו: רע"א 627/88 סולל בונה בע"מ נ' אחים גולדשטיין חברה לשיכון ופיתוח בע"מ , פ"ד מב(4) 393 (1989); רע"א 7213/12 שטיחים בסנטר ב.ש. בע"מ נ' אייס אוטודיפו בע"מ

(10.12.2012); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 122-123, (2012) (להלן: בן-נון וחבקין )). יש לבחון בהקשר זה כל מקרה לגופו ולבור מתוך ההחלטות הניתנות לאורך חייו של תיק הפירוק את אותן ההחלטות אשר ה"משקל הסגולי" אותו הן נושאות הוא של פסק דין.

השאלה המתעוררת בענייננו היא בדבר יישומם של הכללים האמורים על סיטואציה בה בית המשפט הדן בהליך הפירוק קובע כי בקשה שהוגשה לו נמחקת שכן אין היא מתאימה להידון בפניו וכי יש להגיש הליך מתאים לבית משפט "רגיל". במקרה כזה מבחינת בית המשפט שעל הפירוק נסתם הגולל על טענות מגיש הבקשה וההליך שבפניו "נסגר"; אך מאידך גיסא לא נסתם הגולל על הטענות לגופן והן יוכלו להתברר בפני מותב אחר. ואמנם כבר צוין כי "ניתן להצביע על פנים לכאן ולכאן לעניין סיווגה של החלטה המורה כי עניין מסוים יתברר בדרך של פתיחת הליך משפטי נפרד" (רע"א 8559/11 תמיר נ' נובה ארנה בע"מ (בפירוק) , פסקה 3 (22.12.2011) (להלן: עניין תמיר )).

המפרקים סבורים כאמור כי ראוי להשוות החלטה כבענייננו להחלטה בדבר העברת מקום דיון בתוך מערכת בתי המשפט, המהווה "החלטה אחרת" (ראו בן-נון וחבקין , 120-121). ואולם, סבורני כי אין הנדון דומה לראיה שכן עת מורה בית המשפט על העברת מקום דיון עובר תיק בית המשפט כמות שהוא, על כל כתבי הטענות שבו, ובית המשפט אליו הועבר ההליך "ידון בו כאילו הובא לפניו מלכתחילה, ורשאי הוא לדון בו מן השלב שאליו הגיע בית המשפט הקודם" (סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984), וההחלטה בדבר העברת מקום הדיון אף "נבלעת" בפסק הדין שיינתן בסוף ההליך וניתן יהיה להשיג עליה בזכות יחד עם הערעור על פסק הדין (ראו יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 761 (1995)). לעומת זאת בעניינו קבע בית המשפט שעל הפירוק כי הבקשה למתן הוראות שהוגשה לו אינה ההליך המתאים לבירור מחלוקות הצדדים שכן הבירור הנדרש "אינו מתאים לאופי המהיר והיעיל של בקשה לפי סעיף 374" לפקודת החברות, ומשמעות הדברים היא כי לצורך בירור המחלוקות יש להגיש תובענה חדשה בפני בית משפט אזרחי, דהיינו הליך נפרד אשר דרך בירורו שונה מבקשה למתן הוראות המוגשת בבית משפט שעל הפירוק.

דומני כי נכון יותר יהא להשוות החלטה זו, בה התקבלה בקשה למחיקת הבקשה למתן הוראות, להחלטה בדבר מחיקת הליך על הסף. כמו בענייננו עת הליך נמחק על הסף הטענות והמחלוקות לא מוכרעות לגופן ואף לא נוצר מעשה בית-דין כך שלא אחת מוגש הליך מתאים לבירור העניין חלף ההליך שנמחק. כשם שהחלטה בדבר מחיקת הליך על הסף מהווה "פסק דין", שהרי ההליך במתכונת בה הוגש "נסגר", דומני כי כך יש לקבוע גם בעניינו. ובמילים אחרות, המוקד אינו מצוי בעיני בעובדה שטענות הצדדים טרם התבררו לגופן, כי אם בעובדה שבפני בית המשפט שעל הפירוק נסתם הגולל על טענות הצדדים והן לא יבואו לכלל בירור בפניו במתכונת שהתבקשה. ערה אני לכך שככל שיוגש הליך חדש בבית משפט אזרחי יתנהל זה "בצל" הליך הפירוק (ראו רע"א 5768/12 אביב ס.ה.ר נכסים מניבים בע"מ נ' עו"ד ארז חבר - מחנהל מיוחד לחברת מגדל הזוהר , פסקה 7 (25.10.2012)) וכי בנסיבות מסוימות בית המשפט שעל הפירוק רשאי לשנות מהחלטתו לעניין הדרך הדיונית בה יש לברר את השאלות שבמחלוקת (ראו עניין תמיר , פסקה 3). ואולם, סבורני כי גם בהינתן האמור עת מתקבלת בקשה למחיקת בקשה למתן הוראות על הסף בנסיבות כבענייננו, ראוי לסווג החלטה זו כ"פסק-דין". עוד אציין כי ההחלטות אליהן הפנה כונס הנכסים הרשמי עניינן בהליכים שנסבו על החלטות בהן קבע בית המשפט שעל הפירוק שיש לנהל את ההליך בדרך של בקשה למתן הוראות בפניו (ובדומה גם החלטה בה נדחית בקשה למחיקת הליך על הסף מהווה "החלטה אחרת") ובהחלטה בה נדחתה בקשה לעיון חוזר בהחלטה לפיה אין לברר מחלוקת בדרך של בקשה למתן הוראות, ועל כן אין בהן כדי לשנות ממסקנתי.

4.

הנה כי כן, לגישתי יש לסווג את החלטת בית המשפט המחוזי כ"פסק דין", ובנסיבות העניין מצאתי לנכון להורות על שינוי סיווגו של ההליך מבקשת רשות ערעור לערעור בזכות על פי תקנה 410א ל תקנות סדר הדין האזרחי , תשמ"ד-1984.

נוכח שינוי הסיווג כאמור ישלימו המבקשים את האגרה כנדרש בתוך שבעה ימים ממועד המצאת החלטה זו לידיהם, שאם לא כן יימחק ההליך. לא ראיתי לשנות את סכום העירבון בשלב זה.

המזכירות תשנה את סיווגו של ההליך שבכותרת כאמור והטיפול בו יימשך לפי הסדר הרגיל בהליך של ערעור.

המזכירות תתייק את תגובת המפרקים לעניין סיווג ההליך, הכוללת בקשה חלופית לקביעת מועד דיון דחוף, יחד עם התגובות לבקשה למתן סעד זמני, ותעביר את הבקשה למתן סעד זמני להמשך טיפול. כן תתייק המזכירות

את החלטתי זו בתיקי השופטים ותמציא אותה לצדדים, ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה .