ע"א 7986/17 לאה אלוק נ. דורון אפרת

1.ביום 14.11.2017 נעתרתי לבקשת המערערת, והוריתי על עיכוב ביצוע פסק הדין מושא הערעור שבכותרת – ממנו עולה כי עליה לפנות לאלתר את "נכס המריבה" בו היא מתגוררת – בכפוף למילוי תנאים מסוימים (להלן: עיכוב הביצוע ). קבעתי כי המשיבים לא הציגו טענות מבוססות ומפורטות בדבר נזקים בלתי הפיכים שעלולים להיגרם להם כתוצאה מעיכוב הביצוע, ומכאן שמאזן הנוחות נוטה לזכות המערערת.

2.

עתה, מונחת לפני בקשת המשיבים להורות למערערת לשלם "את חוב הפיגורים ואת תשלומי המשכנתא השוטפים בגין הנכס בתקופת עיכוב הביצוע". מן הבחינה המהותית, יש לראות בקשה זו כבקשה לעיון חוזר בהחלטתי בדבר עיכוב הביצוע, עקב שינוי הנסיבות שהובילו למתן הסעד שביקשה המערערת. מן החומר עולה כי מאז חודש יוני 2017 לא משולמים תשלומי המשכנתא השוטפים עבור הנכס העומד במוקד ההליך שבכותרת, וכי החוב המצטבר עומד כיום על כ-120,000 ₪. לטענת המשיבים, ביום 26.12.2017 נמסרה להם אזהרה לפי סעיף 7(א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, בדבר פתיחה בהליכי הוצאה לפועל נגדם – לרבות ביצוע המשכנתא בדרך של מכירת המקרקעין הממושכנים (להלן: האזהרה ). המשיבים סבורים כי על המערערת לפרוע את תשלומי המשכנתא השוטפים, ומציינים כי מצבם הכלכלי אינו מאפשר להם לעשות זאת בעצמם. לטענתם, נוכח מחדליה של המערערת, אשר יצרו סכנה ממשית למימוש המשכנתא על הנכס שבמחלוקת, יש להתנות את המשך עיכוב הביצוע בתשלום מיידי של חוב המשכנתא והביטוח המצטבר, כמו גם בביצוע התשלומים השוטפים עבור הנכס.

בתשובתה הודיעה המערערת כי היא "מוכנה גם כעת לשאת בתשלומי המשכנתא השוטפים של הנכס". לדבריה, המשיבים הם שסטו מן המתווה ששרטט בית המשפט קמא בהחלטתו מיום 10.9.2015 – ובו נקבע כי תשלומי המשכנתא החודשיים יבוצעו על ידי המשיבים, וכי המערערת תעביר לידיהם "החזר" רק לאחר הצגת אישור מתאים על ביצוע התשלום החודשי. היא מציינת כי מאחר ואינה הלווה, אין ביכולתה לפרוע במישרין את חוב המשכנתא, וכי "לאור אי קיומן של החלטות רבות [...] לא הייתה המערערת יכולה לסמוך עוד על המשיבים" גם לאחר שהביעו נכונות, בהליכים שהתקיימו לאחר מתן פסק הדין מושא הערעור שבכותרת, "לקבלת כספים מהמערערת לכיסוי המשכנתא השוטפת". מעבר לכך, המערערת טוענת כי המשיבים מחזיקים בסכום בן 50,000 ₪, שמהחלטות קודמות של בית המשפט קמא עולה שהיה עליהם להשתמש בו לצורך פירעון (חלקי) של חוב המשכנתא. מן הבחינה המעשית, המערערת מביעה נכונות לפרוע את החוב המצטבר בתשלומי המשכנתא השוטפים, בניכוי 50,000 ₪, לאחר שיוצגו בפניה תדפיסי חשבון הבנק המעידים על הסכומים המדויקים שבהם חויבו בגין החודשים יוני-דצמבר 2017. אשר לתשלומים העתידיים, המערערת מציעה לפעול בהתאם למתווה ששרטט, כאמור, בית המשפט המחוזי, ולחלופין, להעביר את התשלום במישרין לבנק, "ובלבד והמשכנתא תומחה על שם המערערת".

המשיבים התבקשו להתייחס למתווה שהציעה המערערת, והם טוענים כי מדובר ב"מנגנון רע ומקפח", שאינו אלא ניסיון נוסף של המערערת לחמוק ממילוי חובותיה. על פי השקפתם, אין צורך בצירוף תדפיסים להוכחת החוב המצטבר, שכן "המערערת קיבלה כבר מספר מכתבי כוונות מהבנק, ויודעת בדיוק את פירוט התשלומים שבוצעו ומועדם". מעבר לכך, המשיבים מציינים כי על רקע התנהלותה של המערערת בעבר – ולנוכח הגבלת חשבונות הבנק שלה ושל בן זוגה, ועונש מאסר ממושך שהוטל על האחרון – אין ביכולתם לפרוע עוד את תשלומי המשכנתא במקומה של המערערת, ולקוות שהכסף יושב להם. בנסיבות אלה, סבורים המשיבים כי יש להתנות את המשך עיכוב ביצוע פסק הדין מושא הערעור בתשלום מיידי של סכום החוב המופיע באזהרה, בתוספת 19,415.14 שקלים בגין תשלום המשכנתא בחודש יוני 2017. אשר לתשלומי העתיד, מציעים המבקשים מודל שעל פיו תפקיד המערערת בנאמנות אצל בא כוחם סכום בן 60,000 ₪ אחת לשלושה חודשים עד להכרעה בערעור. על פי ההצעה, הנאמן "ימציא למערערת את האישור על תשלומי המשכנתא מיד לאחר כל תשלום" ו"המשיבים ישתמשו בכספים אך ורק לתשלומי המשכנתא במועדם". המשיבים דוחים את דרישת המערערת לקיזוז סכום בן 50,000 ₪ וטוענים כי החלטות בית המשפט קמא עליהן היא מבוססת ניתנו בחוסר סמכות, ומכל מקום הסכום מוחזק בידיהם כדין מאחר והמערערת לא שילמה את תשלומי אוקטובר-נובמבר 2014.

הנה כי כן, המערערת אינה מתכחשת לחובתה לשאת בשלב זה בתשלומי המשכנתא השוטפים עבור הנכס בו היא מתגוררת כעת, והמחלוקת בין הצדדים – מעבר לטענות לקיזוז סכום בן 50,000 ₪ המוחזק בידי המשיבים, ומנגד לחיוב המערערת בתשלום עבור חודש יוני 2017 – מתמקדת במנגנון התשלום.

3.

אכן, האיום הקונקרטי במימוש המשכנתא על הנכס שבמוקד ענייננו מחייב בחינה מחודשת של החלטתי בדבר עיכוב הביצוע. על פניו, איום זה מעצים את הנזק הפוטנציאלי למשיבים – שהצהירו כי מצבם הכלכלי אינו מאפשר להם לשאת בתשלומי המשכנתא – ומצמצם מאד את התועלת שבעיכוב הביצוע מנקודת מבטה של המערערת, שהרי הבנק עלול לפנותה מן הדירה כך או אחרת. נטיית העבר של מאזן הנוחות לזכות המערערת, עליה עמדתי בהחלטתי בדבר עיכוב הביצוע, מותנית, אפוא, בנכונותה לפרוע מיידית את החוב שהצטבר, ולשאת באופן רציף בתשלומי המשכנתא השוטפים. בהקשר זה יש להתחשב בשיקולים נוספים, החל בהיקף המחלוקת בין הצדדים – ובייחוד, הכרת המערערת בחובתה העקרונית לשאת בתשלומי המשכנתא –

וכלה בחריגות העבר שיוחסו למערערת ובמשבר האמון הקיים.

שקלול מכלול הנתונים האמורים מוביל לתוצאה הבאה: אני מורה כי, כתנאי להמשך תוקפו של עיכוב הביצוע שניתן לזכות המערערת, עליה להפקיד בנאמנות בידי באי כוח המשיבים את סכום החוב הכולל המופיע באזהרה, 119,555.82 ₪, עד ליום 25.1.2018 – ולא, יבוטל עיכוב ביצוע פסק הדין מושא הערעור. בתוך שבוע ימים ממועד הפקדת הסכום, שישמש אך לתשלום חוב המשכנתא, ימסרו באי כוח המשיבים למערערת אישור על ביצוע התשלום לבנק. בשלב זה, לא מצאתי להכריע במחלוקות בעניין הקיזוז והחיוב בגין חודש יוני 2017, הואיל ואין בהן כדי להשפיע, בנסיבות העניין, על התוצאה במישור עיכוב הביצוע. טענות הצדדים בסוגיות אלה שמורות להם.

אשר לתשלומים השוטפים – סבורני כי יש לאמץ את המתווה ששרטט בית המשפט קמא בהחלטתו מיום 10.9.2015, הגם שהחלטה זו אינה תקפה עוד כשלעצמה. בהתאם, המשיבים ישלמו לבנק – החל בחודש פברואר 2018 ועד מתן החלטה אחרת – את תשלום המשכנתא החודשי, ויציגו למערערת, עד ליום ה-13 בכל חודש, אישור על ביצוע התשלום. המערערת, מצידה, תעביר למשיבים את הסכום ששולם עד ליום ה-15 בכל חודש. אי עמידה של המערערת במתווה זה תוביל לבטלות עיכוב הביצוע.

4.בקשת המשיבים מתקבלת, אפוא, בחלקה, באופן שפורט לעיל. אין צו להוצאות.

5.

בהמשך להחלטתי מיום 14.11.2017, תינתן עדיפות מסוימת לשמיעת הערעור שבכותרת – לרבות הקדמת מועד הדיון שנקבע.