ע"א 9117/03 יהודה זהר נ. נגלאא ברדויל

מבוא

1.במסגרת הערעור שהגישו המבקשים על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ד"ר ד' פלפל) מיום 10.8.2003 בת"א 2560/99, בו חויבו המבקשים לפצות את המשיבים בסכום של 1,949,682 ש"ח בגין פציעתה של המשיבה 1 בתאונת-דרכים, הוגשה הבקשה הנוכחית להורות על עיכוב ביצועו של פסק-הדין.

הרקע

2.המשיבה 1, קטינה ילידת 1994, המתגוררת בחאן יונס שברצועת עזה (להלן: המשיבה) נפצעה בתאונת דרכים שארעה לה ביום 3.9.1998, כאשר המבקש 1 נהג ברכב השייך למדינת ישראל, משמר הגבול. המשיבה נסעה ביחד עם שלושה מאחיה בעגלה רתומה לחמור, מהשדה החקלאי של אביה לכיוון ביתה.

3.המשיבה הגישה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, באמצעות הוריה ואפוטרופסיה הטבעיים, המשיבים 2 ו- 3, תביעה לפיצויי נזיקין עקב התאונה שארעה לה כנגד האדם אשר נהג ברכב השייך למדינת ישראל וכן כנגד המדינה.

4.בין הצדדים לא הייתה מחלוקת לעניין חבות המבקשים. עיקר המחלוקת היה לעניין גובה הנזק.

5.ביום 10.8.2003 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי, בו נקבע, כי המשיבה זכאית לקבל פיצוי בסכום של 1,949,682 ש"ח בגין הנזקים שנגרמו לה עקב התאונה הנדונה.

6.בתאריך 21.9.03, הגישו המבקשים לבית-המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין.

7.בית-המשפט המחוזי (כב' השופטת ד"ר ד' פלפל) קבע, ביום 21.9.03, כי יש "לעכב 20% מסכום פסה"ד כשעיכוב זה אינו

כולל שכ"ט עו"ד". יש לציין, כי 20% מהסכום שנפסק לזכות המשיבה מהווה סכום של 389,936 ש"ח.

8.על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי הגישו המבקשים ערעור לבית-משפט זה, כשעיקר הטענות בו מתמקדות בשאלת גובה הפיצויים בהם חויבו, כשבמסגרתו הגישו בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי, במלואו. את בקשתם לעיכוב ביצוע סומכים המבקשים על שתיים: ראשית, המבקשים טוענים, כי סיכוייהם להצליח בערעור טובים. שנית, לטענת המבקשים, אם בקשתם לעיכוב ביצוע תידחה, ייגרם להם נזק בלתי הפיך בכך שלא יוכלו להיפרע מהמשיבים, מאחר והם תושבי חאן יונס שברצועת עזה ולרשותם לא יעמדו אמצעים לאכיפת פסק-הדין שיינתן בערעור, וכן יתייתר הצורך בשמיעת הערעור.

דיון

9.לאחר עיון בבקשה ובטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

10.הכלל הרחב קובע, כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". רק במקרים חריגים יעוכב ביצועו של פסק-הדין, במיוחד כאשר עסקינן בפסק-דין כספי. כך, למשל, יינתן עיכוב ביצוע כאשר המבקש מצליח להראות כי באם לא יעוכב פסק-הדין, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה וערעורו יתקבל. נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על המבקש (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו ואח' , פ"ד נ (1) 668, 672; ע"א 6626/96 בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה , פ"ד נ (5) 403)..

כידוע, כלל הוא, כי פסק-דין לתשלום כסף אינו מסווג בגדר אותם עניינים חריגים, אשר לגביהם נוטה בית-המשפט להיענות לבקשת עיכוב ביצוע, שהרי מימוש פסק-דין לתשלום כסף הינו בדרך-כלל הפיך על דרך ההשבה (ראו ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל שיווק מוצרים והפצתם בע"מ , פ"ד נו (4) 178, 181). כדי לזכות בעיכוב ביצוע של פסק-דין כספי, מוטל על המבקש להראות שאם יזכה בערעור לא יוכל לגבות בחזרה מן התובע את כספו. טענה בדבר מצבו הכלכלי של הזוכה וחוסר יכולתו של זה להשיב את אשר זכה בו באם יפסיד בערעור, אינה יכולה להיטען בעלמא וצריכה להיות מבוססת (ראו ב"ש 978/84 שיכון עובדים בע"מ נ' מלובנציק , פ"ד לח (4) 5).

11.באשר לעניינם של המבקשים - ומבלי לנקוט עמדה לגבי סיכויי הערעור, ואפילו סברתי כי סיכויי הערעור מאוזנים, שוכנעתי, כי באיזון בין הנזק העלול להיגרם למשיבה בעיכוב ביצוע יתרת הפיצוי הכספי, לאחר שסכום של 389,936 ש"ח - המהווה 20% מתוך סך-כל הסכום שנפסק לזכותה - כבר עוכב, לבין הנזק שייגרם למבקשים אם לא יעוכב תשלום יתרת הפיצוי הכספי, ידה של המשיבה על העליונה.

12.בנסיבות העניין, מתן עיכוב ביצוע חלקי, במובן זה, שהמבקשים יעכבו ברשותם סכום של 389,936 ש"ח מתוך סך-כל הסכום שנפסק לזכות המשיבה, כפי שקבע בית-המשפט המחוזי בהחלטתו, מאזנת כראוי בין האינטרס של המשיבה, כי יינתן לה, בשלב זה, חלק מזכותה לפיצוי ללא עיכובים לבין האינטרס של המבקשים להגנה על כספם.

אשר-על-כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית. החלטת בית-המשפט המחוזי, מיום 21.9.03, תישאר על כנה.