ע"א 9721/07 איסכור שירותי גילוון בע"מ נ. חנניה גוזלן

1.

זוהי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו הכספי של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בת.א 1078/02 מיום 28.10.07, למעט תשלום של 250,000 ₪ שהועבר זה מכבר למשיב, וזאת עד להכרעה בערעור המבקשות בבית משפט זה.

2.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי חייב את המבקשות בתשלום פיצויים למשיב בגין נזקי גוף על פי פקודת הנזיקין. על-פי חישובי המשיב במכתב הדרישה שהעביר למבקשות, מסתכמים חיובי פסק הדין בסך כולל של 1,785,697 ₪ (מעבר לתגמולי המוסד לביטוח לאומי המסתכמים בכ- 1.5 מיליון ₪) בצירוף שכר-טרחה ומע"מ. ביום 23.12.07 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת עיכוב הביצוע, שהוגשה לפניו. מכאן בקשה זו.

3.

לטענת המבקשות, סיכויי הערעור גבוהים; כמו כן, יקשה עליהן לגבות בחזרה סכומי כסף עודפים שישולמו לו, לדבריהם,"במיוחד נוכח העובדה שהמ דובר

בסכום גבוה במיוחד אשר אין כמעט אדם מן היישוב אשר לא יתקשה לעמוד בהשבתו". עוד מציינות המבקשות, כי למשיב לא יגרם נזק כלשהו כתוצאה מן העיכוב, שכן המבקשת 2 הינה חברת ביטוח שאין חשש לכושר הפירעון שלה, וכן מאחר שחלק משמעותי מהסכום שנפסק מיועד לשמש כפיצוי בגין ראשי נזק עתידיים, אשר ההוצאה בגינם צפויה להתפרש על משך של עשרות שנים. סך 250,000 ש"ח שהועברו למשיב, הנהנה גם מקצבה חודשית מהמוסד לביטוח לאומי בסך 3,500 ₪, ואשר יכולת העבודה שלו לא נשללה לחלוטין, אמורים להספיק לצרכי מחייתו עד לבירור הערעור.

4.

לטענת המשיב, סיכויי הערעור קלושים, שכן הוא נוגע בעיקרו לממצאי עובדה; אשר למישור מאזן הנוחות, חלק ניכר מהסכום אינו מתייחס לנזקים עתידיים, וכן אין כלל חשש שלא יוכל להחזיר את הכספים שיקבל, אם ערעור המבקשות יתקבל, כולו או בחלקו. כן מציין המשיב, כי המבקשות עשו דין לעצמם משעיכבו במשך חודש ימים את תשלום 250,000 ₪, שעליו אינן חולקות, וכאשר עיכבו במשך למעלה מחודשיים את תשלום יתרת הסכום שנפסק לזכותו. כמו כן, המשיב הגיש ערעור שכנגד על הסכום שנפסק לזכותו בפסק הדין, וסיכוייו של אותו ערעור להתקבל גבוהים מאלו של ערעור המבקשות.

5.

דין הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין להידחות. המ דובר בפסק דין לתשלום סכום כסף, אשר הכלל לגביו הוא כי יש לבצעו בסמוך לאחר נתינתו ואין מעכבים את ביצועו, למעט במקרים חריגים, ובהם, כאשר הוכיח המבקש כי אם יזכה בערעור יהא זה קשה מאוד, אם לא בלתי אפשרי, לגבות את הכסף בחזרה (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984; ע"א 7516/02 ד"ר פישר נ' רו"ח צבי יוכמן (לא פורסם, ניתן ביום 28.10.02)). טענה מעין זו מפיו של מבקש עיכוב ביצוע פסק דין צריכה להיות מגובה בראיות המצביעות על חשש ממשי בדבר אי יכולתו של הזוכה על פי פסק הדין להחזיר את הכסף, אם הערעור יתקבל, ולא די בטענות כלליות הנטענות בעלמא בענין זה (ע"א 4641/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח חנא כרכבי ז"ל (לא פורסם, ניתן ביום 26.7.06), והפסיקה הנזכרת שם). בענין הנדון, כל שטענו המבקשות הוא כי יש קושי לאדם מן הישוב להחזיר סכום גבוה כגון זה שנפסק לזכות המשיב. הן לא הצביעו, ולו על ראיה קונקרטית אחת, הנוגעת למשיב עצמו, העשויה ללמד על קושי צפוי מצידו בהשבת הסכום שייקבל מהן, אם ערעורן יתקבל, והן אף לא התייחסו לטענותיו בדבר מצבו הכלכלי התקין, והיותו מחזיק בית ומכונית ובעל זכאות לקצבה מן המוסד לביטוח הלאומי. בנסיבות אלה, בהן מאזן הנוחות נוטה לעברו של המשיב, אין לעכב את ביצוע פסק הדין, גם בלא התייחסות ישירה לסיכויי הערעור.

6.

הבקשה נדחית.

המבקשות תישאנה בשכר טרחת עו"ד המשיב בסך 7,000 ₪.