ע"א 8777/08 סאלח מריסאת נ. חסן מריסאת

זו בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' עמית) מיום 24.7.08 עד להכרעה בערעור שהגישו המבקשים על פסק הדין לבית משפט זה.

1.

בין המבקש 1 (להלן: המבקש ) למשיב התנהלו הליכים משפטיים שונים בעקבות הסכמים שנחתמו ביניהם להעברת מקרקעין מהמשיב למבקש לשם הקמת תחנת דלק. במסגרת הליכים אלה עתר המשיב לביטולם של ההסכמים האמורים וכן ביקש פסק דין הצהרתי לפיו הוא זכאי למחצית הזכויות במבקשת 2, חברת סלמה ניהול וייזום בע"מ, ולסעד של מתן חשבונות מהמבקשת 2. המבקש, מצידו, הגיש תביעה כספית נגד המשיב. בהסכמת הצדדים, הורה בית המשפט המחוזי בחיפה על מינויו של רואה חשבון כבורר בין הצדדים, ובהמשך להחלטה זו נחתם בין השניים הסכם בוררות, בו נקבע כי הם מעבירים את בירור התביעה הכספית ביניהם לרואה החשבון.

2.

לאחר מתן פסק הבורר, הגיש המבקש בקשה לביטול הפסק ואילו המשיב הגיש בקשה לאישור הפסק. ביום 24.7.08 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לביטול פסק הבורר, בכפוף לתיקון עניין נקודתי אחד בפסק, וקיבל את הבקשה לאישור פסק הבורר. כמו כן, קבע בית המשפט כי עם אישור פסק הבורר, ניתן למעשה לסיים את כל ההליכים הנוספים שהיו תלויים ועומדים בין הצדדים, ובמסגרת זאת, הורה על דחיית תביעה כספית שהגיש המבקש; קיבל בחלקה תביעה שהגיש המשיב והצהיר כי המשיב זכאי למחצית הזכויות במבקשת 2; כן קבע הליך נוסף שהתנהל בין הצדדים לקדם משפט, וזאת על מנת לבחון אפשרות להסדיר את המשך פעולתו של כונס הנכסים שמונה לתחנת הדלק במסגרת הליך זה באופן שיאפשר את סיום ההתדיינות בהליך.

3.

המבקשים פנו בבקשה לבית משפט זה לעכב את ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי עד למתן הכרעה בערעור. יצוין, כי עובר להגשת בקשה זו פנו המבקשים בבקשה לעיכוב ביצוע לבית המשפט המחוזי, אך זה דחה את בקשתם בהחלטה מיום 19.12.08. בפתח הדברים ציין בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' עמית), כי מאחר ובמסגרת בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין ככלל אין זה ראוי שהערכאה הדיונית תתמקד בהערכת סיכויי הערעור על פסק דינה, לא יתייחס הוא לסיכויי הערעור, אך עם זאת ביקש לציין, לאחר שעיין בכתב הערעור, כי באי-כוח המשיב לא ביקשו לנהל הוכחות, וכי המחלוקת בין הצדדים היתה בעיקר חשבונאית. לגופם של הדברים, ציין בית המשפט כי הבקשה מתייחסת לביצוע ההתאמות הכספיות נוכח פסק הבורר כפי שאושר בפסק הדין, וכי אין הוא רואה טעם בעיכוב ביצוע פסק הדין. בנוסף, ציין בית המשפט כי אין מקום לעיכוב החיוב הכספי בגין ההוצאות שהוטלו על המשיב, תוך שהזכיר כי נטיית הפסיקה היא שלא להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של חיוב כספי, שכן לרוב אין מ דובר בנזק בלתי-הפיך שלא ניתן יהיה לתקנו אם הערעור על פסק הדין יתקבל. בית המשפט הוסיף והזכיר כי למעט בנסיבות חריגות, אין מעכבים ביצוע פסק דין כספי אפילו אם אכיפתו כרוכה במימוש בטוחות, וכי קל וחומר שאין מעכבים ביצוע פסק דין כספי שעניינו הוצאות משפט. לאור האמור, דחה כאמור בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיכוב ביצוע.

4.

על כך הבקשה שלפניי, בה שבים המבקשים ועותרים לעיכוב ביצועו של פסק הדין, תוך שהם מבהירים כי עיכוב הביצוע מתבקש למעשה ביחס לשניים: ראשית, ההוראה שניתנה לכונס הנכסים למנות רואה חשבון מטעמו לצורך ביצוע ההתאמות המתחייבות בספרי המבקשת 2 בעקבות פסקי הבוררות; ושנית, בענין השתת הוצאות כל ההליכים עד כה, בסך 120,000 ₪, על המבקש.

5.

המבקשים מעלים מכלול טענות כנגד פסק הדין, ובין היתר טוענים כי הוא ניתן באורח חד-צדדי, ללא שמיעת ראיות, תוך גרימת עיוות-דין וללא הבנה מהותית של הסכסוך בין הצדדים. לטענתם, קיים סיכוי גבוה כי פסק הבורר שאושר על-ידי בית המשפט המחוזי יתבטל – כולו או חלקו – במסגרת הערעור, ומאחר שלכל שינוי בפסק הבורר תהיינה השלכות מרחיקות לכת, ראוי לעכב את ביצוע פסק הדין, ובכלל זה את מינויו ותחילת עבודתו של רואה החשבון עד למתן החלטה בערעור. אשר למאזן הנוחות, טוענים המבקשים כי זה נוטה בבירור לטובתם, הן מאחר ולא ייגרם למשיב כל נזק מעיכוב ביצוע פסק הדין בעוד שקיים חשש כי לאור מצבו הכלכלי הקשה של המשיב, יהיה קושי להשיב את המצב לקדמותו אם הערעור יתקבל, והן מאחר שגם מצבו הכלכלי של המבקש אינו טוב במיוחד, כך שאי-היענות לבקשה תקשה עליו מאוד.

6.

המשיב בתגובתו טוען כי יש לדחות את הבקשה. ראשית, טוען הוא כי דין הבקשה להידחות על הסף משלא צורף אליה תצהיר לתמיכה בעובדות שעליהן היא נשענת, וזאת בניגוד להלכה המורה כי על בקשה לעיכוב ביצוע להיתמך בתצהיר המפרט את הנסיבות שבגינן נטען כי ביצוע מיידי של פסק הדין עתיד להסב למבקש נזק שאין לו תקנה. שנית, טוען המשיב כי דין הבקשה להידחות אף לגופה, וזאת מאחר שאין בבקשה כל נימוק המקים עילה לעיכוב ביצוע פסק הדין, למעט טענות סתמיות וערטילאיות שאינן נתמכות בתצהיר. לדבריו, המבקשים לא העלו כל הסבר או ביסוס לטענתם כי קיימים סיכויים טובים לכך שהערעור יתקבל, והם לא הראו כי גם אם יזכו בערעור, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. בפרט אמורים הדברים ביחס לטענת המשיב הנוגעת לסעד תשלום הוצאות המשפט שנפסקו לטובת המשיב, אשר לגביו המבקשים כלל לא הוכיחו את הטענה כי לא יהיה ניתן לגבותם בחזרה אם הערעור בעניין זה יתקבל. בנוסף, מציין המשיב כי הלכה היא שאף קשייו של המבקש לפרוע את חובו אינם מהווים עילה לעכב את ביצועו של פסק דין, ומכאן כי גם מטעם זה אין מקום להיעתר לבקשה.

7.

אין מקום להיענות לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. הכלל הנוהג בהתייחס לבקשות לעיכוב ביצוע פסק דין הינו כי, דרך כלל, אין בהגשת ערעור כדי לעכב ביצועה של החלטה עליה מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). אמנם נתון בידי ערכאת שיפוט שיקול-דעת להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע החלטה (תקנות 467 ו-468 לתקנות סדר הדין האזרחי) אך הלכה היא כי סעד כזה יינתן רק במקרים חריגים, וזאת כאשר המבקש עמד בנטל להוכיח כי קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מהכלל, שעניינן בסיכוייו הגבוהים של הערעור להתקבל, ובחשש שמא ביצוע מיידי של פסק הדין ימנע, או למצער יקשה ביותר, על השבת המצב לקדמותו אם הערעור על פסק הדין יתקבל. ביסוד הלכה זו מונחת התפיסה כי

לאחר שהמחלוקת בין הצדדים התבררה בידי ערכאה שיפוטית מוסמכת והוכרעה לטובת צד זה או אחר, ראוי לאפשר לזוכה – הן משיקולי צדק, והן משיקולי יעילות ההליך השיפוטי – ליהנות מפירות זכייתו, ואין מקום לדחות את מימושה של ההכרעה השיפוטית עד לבחינתה פעם נוספת בידי ערכאת הערעור. במיוחד אמורים דברים אלה כאשר מ דובר בביצועו של פסק דין כספי, ובכלל זה בפסק דין המורה על תשלום הוצאות, אשר דרך כלל ההנחה החלה לגביו היא כי אין בביצועו המיידי כדי למנוע את השבת המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור. זאת ועוד. טענה בדבר היעדר יכולת או קיום קושי ממשי להיפרע מן המשיב כספים ששולמו באם הערעור יתקבל, מחייבת הנחת תשתית עובדתית מפורטת ומבוססת, ככל הניתן תוך תמיכתה בתצהיר, ולא ניתן להסתפק בטענות כלליות בעניין זה (ע"א 4641/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח חנא כרכבי ז"ל (לא פורסמה, 26.7.2006) וההפניות שם; ע"א 9721/07 איסכור שירותי גילוון בע"מ נ' גזלן (לא פורסמה, 10.1.2008); ע"א 10303/07 קמור רכב בע"מ נ' מסינגר יהושע – חברה לבנין ופיתוח בע"מ (לא פורסמה, 18.2.2008)).

8.

בענייננו, בית המשפט המחוזי, בפסק דין מפורט ומנומק, דן במכלול רחב של סוגיות שהועלו בפניו על-ידי הצדדים, ונתן את הכרעתו. לא מצאתי ביסוס לטענה כי קיים סיכוי גבוה שהערעור יתקבל, במיוחד נוכח העובדה כי חלק ניכר מן המחלוקת נסב על שאלות חשבונאיות שאין ערכאת ערעור מתערבת בנקל בהכרעה לגביהן. יתר על כן, בהתחשב ביחסי-הגומלין המתקיימים בין התנאי שעניינו סיכויי הערעור לתנאי שעניינו מאזן הנוחות (וראו למשל: רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר , פ"ד נו(1) 529, 533 (2001)), ואף מבלי לקבוע מסמרות בשאלת סיכויי הערעור, ניתן לומר כי המבקשים לא עמדו בנטל להוכיח כי מאזן הנוחות בהליך זה נוטה לטובתם.

טענותיהם בהקשר זה נטענו באורח כללי, בלא שהונחה להן כל תשתית ראייתית, ומבלי שהובאו נתונים כלשהם באשר לטענה בדבר מצבו הכלכלי הקשה של המשיב, ובאשר לקושי הנטען הצפוי מבחינת השבת כספים שישולמו לו על פי פסק הדין באם הערעור יתקבל. גם הטענה בדבר מצבו הכלכלי הקשה של המבקש, לא נתמכה בתשתית ראייתית כלשהי, וממילא, אין בה כדי להטות את הכף לטובת קבלת הבקשה.

9.

המבקשים לא עמדו, אפוא, בנטל להוכיח כי קיימת הצדקה בנסיבות ענין זה לסטות מן הכלל הנוהג לפיו פסק דין בעל אופי כספי יבוצע עם הינתנו ובלא עיכוב. לאור זאת, אין מקום לקבל את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

הבקשה נדחית.

המבקשים ישלמו למשיב שכ"ט עו"ד בגין הבקשה בסך 7,000 ש"ח.