ע"א 8777/08 סאלח מריסאת נ. חסן מריסאת

1.

הערעור שבכותרת מופנה נגד פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' עמית) שפסק בשורה של הליכים משפטים שהתנהלו בין הצדדים. לאחר פסק הדין נותר הליך אחד תלוי ועומד בבית המשפט המחוזי בעניינם של הצדדים – ה.פ. 231/02 בו עתר המשיב לביטולם של הסכמים להעברת חלק ממקרקעין בין המערער 1 (להלן – המערער) למשיב לשם הקמת תחנת דלק. בתיק מונה כונס נכסים לתחנת הדלק והוא נקבע לקדם משפט כדי לבחון את האפשרות לסיים את ההתדיינות בו תוך הסדרת המשך פעולתו של כונס הנכסים.

2.

ביום 8.6.2009 הגיש המערער בקשה לעדכון כתב הערעור. בבקשה מציין המערער כי ביום 5.5.2009 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי בה.פ. 231/02. בדיון התבררה, בין היתר, בקשה מטעם המערער להורות לכונס הנכסים לדרוש מהמשיב את תמורת הנזקים שגרם למשיבה 3 בגין ביטול ערבותו לבנק ערבי-ישראל בע"מ ובמידת הצורך לתבוע אותו לדין בגין הנזקים. בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' עמית) דחה את הבקשה תוך חיוב המערער בהוצאותיו של המשיב. בבקשה לפניי מפרט המערער שורה של טענות המופנות נגד ההחלטה של בית המשפט המחוזי מיום 5.5.2009, אותן הוא מבקש לכלול בכתב הערעור. המשיב מתנגד לבקשה לעדכון כתב הערעור. לטענתו, המערער מבקש למעשה להשיג על "החלטה אחרת" של בית המשפט המחוזי. לשם כך עליו ליטול רשות, וכלן לשלם אגרה ולהפקיד ערבון. בבקשתו הוא מנסה לעקוף מסלול דיוני זה, וכן את המועדים הקבועים בסדרי הדין להגשת בקשת רשות ערעור. כונס הנכסים, שהגיש גם הוא תגובה לבקשה לתיקון הודעת הערעור, מתנגד לה אף הוא.

3.

לאחר שעיינתי בעמדות בעלי הדין ובחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. אמנם, מבחינה עקרונית, בשלב בו טרם הוגשו סיכומים וטרם התקיימה השלמת טיעון בעל-פה, הגישה בכל הנוגע לתיקון הודעת ערעור היא ליברלית. זאת ברוח תקנה 417 לתקנות, הקובעת כי ניתן לתקן כתב ערעור "בכל עת שתראה לבית המשפט" (ראו, ע"א 7143/99 רשות הפיתוח נ' יורשי עלי עאצי (לא פורסם, 3.7.2000);

ב"ש 63/86 ממן נ' קעטבי , פ"ד מ(1) 195). יחד עם זאת, צודק המשיב בעמדתו כי תקנתו של המערער הייתה להגיש בקשה לרשות ערעור על ההחלטה, חלף תיקון הודעת הערעור. אינני סבורה כי בנסיבות המקרה יש לאפשר לו לפעול במסלול שונה, של תיקון הודעת הערעור. לא מצאתי כי הדבר מוצדק משיקולי יעילות. הדיון בבית המשפט המחוזי בה.פ. 231/01 מוסיף להתנהל. המערער יוכל להשיג על ההחלטה במסגרת ההשגה על פסק הדין הסופי בה.פ. 231/02 ככל שימצא לנכון לעשות כן (בהתאם לתקנה 411 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). מכאן שלא תיגרם למערער פגיעה מהותית בזכותו לערער, כתוצאה מאי התרת התיקון. מנגד, התרת התיקון, יש בה כדי להכביד על ניהול הדיון בערעור ולפגוע בצד שכנגד. מובהר עם זאת כי המערער רשאי לפרט בסיכומים את השתלשלות העניינים כולה, על מנת שלפני בית המשפט תיפרש מלוא היריעה והוא יועמד על המחלוקות המלאות בין הצדדים.

הבקשה נדחית. המערער ישלם למשיב שכר טרחת עורך דין בגין בקשה זו בסך 1,500 ₪.