ע"פ 1467/01 ג'אזי ווזווז נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע תשלום קנס. המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בשורה של עבירות שעניינן מספר רב של מעשי רמיה שביצע המבקש יחד עם אדם נוסף כלפי אנשים ובתי עסק שונים. המבקש ושותפו שילמו לבתי העסק ולאנשים שכלפיהם בוצעו העבירות בהמחאות דחויות אשר ידעו כי לא יכובדו וקיבלו במרמה סחורות שונות, ובכללן תכשיטים, בשווי של מאות אלפי שקלים חדשים. בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא י' צמח) גזר על המבקש עונש של חמש שנות מאסר, מתוכן שלוש וחצי שנים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי. כמו כן השית בית המשפט על המערער קנס של מאה אלף שקלים חדשים או שנתיים מאסר תמורתו. בית המשפט אף חייב את המבקש לשלם לנפגעים סכומים כפי שקבע.

ביום 21.2.2001 הגיש המבקש לבית משפט זה ערעור על גזר הדין ויחד איתו בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין ככל שהוא נוגע לקנס בסך מאה אלף השקלים החדשים, עד להכרעה בערעור. המבקש טוען כי מאחר שהיה נתון במעצר מאז חודש יוני 2000 והוציא כספים רבים למימון הגנתו במשפט, תשלום הקנס הוא גזירה שאין הוא יכול לעמוד בה. לטענתו, דחית ביצוע מועד תשלום הקנס לא תסב כל נזק למדינה, שכן המערער מרצה עונש מאסר בפועל, ערעורו ישמע בתקופת מאסרו ובמידה שבית משפט זה ידחה את ערעורו, יהיה עליו לשלם את הקנס או לרצות שנתיים מאסר תמורתו.

המדינה מתנגדת לבקשה. לטענתה, תשלום הקנס הינו הפיך וניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם יזכה המבקש בערעורו. עוד ציינה המדינה בתגובתה לבקשה כי המבקש לא הביא כל ראיה לביסוס טענתו כי אין ביכולתו לשלם את הקנס.

אכן, צודקת המדינה כי ככלל אין בית המשפט נוטה לעכב תשלום קנסות, שהרי תשלום הקנס אינו עלול לגרום לנאשם נזק בלתי הפיך [ראו למשל: בש"פ 8574/96 מרקדו נ' מדינת-ישראל (לא פורסם)]. עם זאת סעיף 46 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק") קובע כי ריצוי מאסר תמורת קנס שלא שולם במועד קודם לריצוי עונש המאסר. על פי סעיף 46 הנ"ל אם לא יעלה בידי המבקש לשלם את הקנס שהושת עליו במועדו, יופסק ריצוי המאסר בפועל שאותו הוא מרצה כעת לשם נשיאת המאסר בשל אי תשלום הקנס. המבקש הגיש ערעור על חומרת גזר הדין והתוצאה עלולה להיות שאם יתקבל ערעורו הוא עלול להישאר במאסר אף מעבר לתקופה שנגזרה עליו אך בשל אי יכולתו לשלם את הקנס במועד.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים איני רואה לדחות את ביצוע תשלום הקנס. המבקש הורשע בביצוע מעשי מרמה בהיקפים גדולים, שבמסגרתם קיבל לידיו שלא כדין סכומי כסף גדולים. בנסיבות אלה, עונש הקנס שהושת על המבקש מהווה מרכיב מרכזי בגזר הדין, כשם שהאינטרס הציבורי מחייב את היותו נתון במאסר, כך הוא מחייב כי ישלם את הקנס ללא דיחוי. הגיון זה הוא העומד ביסוד הוראת סעיף 46 הנ"ל לחוק, להמריץ תשלום קנסות על ידי מי שחייב בהם על ידי הקביעה כי אי התשלום יביא להטלת עונש המאסר שנקבע בגין כך (אם נקבע) ללא דיחוי [ראו: בג"צ 60/83 שעת נ' שירות בתי הסוהר, פ"ד לז(1) 754].

אשר על כן, החלטתי שלא לעכב את ביצוע תשלום הקנס שהושת על המבקש, אך בנסיבות העניין מצאתי לנכון להורות כי ערעורו יישמע בהקדם.

המזכירות תקבע את הדיון בערעור בתוך שלושה חודשים ממועד החלטה זו.