ע"פ 10209/03אריה שפיר נ. מדינת ישראל

העובדות

1.המערער הורשע בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו, בעבירות רבות של תרמית בניירות ערך ואי-דיווח בכוונה להטעות, לפי סעיפים 54(א)(2), 53(א)(4) לחוק ניירות ערך התשכ"ח-1968, ונידון לשנת מאסר ולקנס כספי של 100,000 ₪, או ארבעה חודשי מאסר תמורתו. הוא ערער לבית-המשפט המחוזי על הכרעת-הדין ולחלופין על חומרת עונשו. בקשתו בפני בית המשפט המחוזי לעיכוב ביצוע פסק-הדין נדחתה. המבקש ערר לבית משפט זה, אשר בהחלטתו מיום 3.8.03, החליט לעכב את ביצוע עונש המאסר. ביום 30.10.03, המועד שנועד לתשלום הקנס, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע הקנס. בהחלטתו מיום 6.11.03, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה באופן חלקי, בכך, שהורה כי המערער יפקיד על חשבון הקנס 4,000 ₪ מדי חודש בקופת בית המשפט. על החלטה אחרונה זו הוגש ערעור זה.

2.עיקרי נימוקיו של המערער מתרכזים בטענה כי הוא נותר בחוסר כל. לראיה, מצביע המערער על ייצוגו בידי הסנגוריה הציבורית בהליכים הקודמים. הוא טוען לפיכך כי חיובו לשלם את הקנס ייאלץ אותו לרצות את ארבעת חודשי המאסר שנקבעו לו חלף תשלום הקנס. בכך, תסוכל מטרת הערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי, ותסוכל גם החלטת בית משפט זה אשר עיכב את עונש המאסר שהוטל עליו. לנוכח סיכויי ערעורו, שהינם טובים לדעתו, מבקש המערער כי בית המשפט יורה על עיכוב ביצוע הקנס כולו, ויפטור אותו מן הצורך בהפקדת התשלומים שנזכרו לעיל.

המשיבה, מצידה, מתנגדת לבקשה. היא מטעימה את ההבדל בין עיכוב ביצוע קנס לעיכוב ביצוע עונש מאסר, וטוענת אף להיעדר תשתית עובדתית מספקת התומכת בטענת המערער לעניין חסרון הכיס. זאת בעיקר לנוכח העובדה שהמערער פיטר את עורך הדין שמונה לו מטעם הסניגוריה הציבורית, ומינה עו"ד פרטי תחתיו. עוד טוענת המשיבה כי החלטת בית המשפט קמא, המאפשרת למערער לשלם את הקנס לשיעורין ובתנאים נוחים, אינה מכבידה יתר על המידה, והיא מתחשבת די הצורך במצבו הכלכלי של המערער. בנוסף, מבקשת המשיבה לזקוף לרעתו של המערער את השתהותו עד ליום האחרון שנועד לתשלום הקנס, ורואה בכך אינדיקציה לניסיונו לדחות את הקץ. לסיום, מדגישה המשיבה כי סיכוייו של המבקש לזכות בערעורו קלושים.

3.הדין עם המדינה בטענתה כי לא הרי עיכוב ביצוע עונש מאסר כעיכוב ביצוע תשלום קנס. תשלום הקנס אינו עלול, דרך כלל, לגרום לנאשם נזק בלתי הפיך, שכן גם אם ישולם ניתן יהיה להחזירו במידת הצורך (השווה: ע"פ 1467/01

ג'אזי ווזווז נ' מדינת ישראל , תק-על 2001(1), 1578; בש"פ 8574/96, ע"פ 8573/96 מרקדו נ'

מדינת ישראל , תק-על 96(4), 61; רע"פ 2802/03 אלי סדון נ' מדינת ישראל , תק-על 2003(2), 2731). טעם נוסף לשלילת עיכוב הביצוע שלתשלום הקנס ניתן לזקוף להשתהותו של המערער, אשר השהה את בקשתו עד ליום האחרון בו היה עליו לשלם את הקנס (השווה: בש"פ 559/89 אבו לבדה נ' מדינת

ישראל , תק-על 89(3), 552). נוספת לכך העובדה כי בית המשפט קמא התחשב התחשבות ניכרת במצבו של המערער וקבע הסדרי תשלום נוחים (השווה: ב"ש 885/86 עלי (בן-שלמה) מלכה נ' מדינת ישראל , תק-על 86(3), 311).

אכן, לעיתים מסתבר כי הטלת הקנס תוביל בוודאות למאסר החייב, חלף הקנס, בהתאם להוראותיו של סעיף 71 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (השווה: ע"פ 9147/01 זאב בשן נ' מדינת ישראל , תק-על 2001(4), 663). כך הוא, לעיתים, כאשר הנידון הוא אדם דל אמצעים, וסכום הקנס המוטל עליו גבוה ביותר. אולם ברובם של המקרים, נוטה בית המשפט להימנע מעיכוב תשלום הקנס, ומסתפק בקביעת הסדרי תשלום התואמים את יכולתו של החייב, לפי נתונים המוצגים בפניו. בענייננו, בית המשפט העריך ואיזן בין השיקולים השונים בקובעו הסדרי תשלום נוחים למערער, ולא שוכנעתי כלל ועיקר כי לא יוכל לעמוד בתשלום חודשי של 4,000 ₪, בין היתר נוכח יכולתו לשאת בהוצאות שכ"ט עו"ד פרטי ששכר לעצמו.

4.סוף דבר, אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא, ואין מקום לעכב את ביצוע התשלומים אותם נדרש המערער להפקיד בקופת בית המשפט המחוזי, כאמור בהחלטה מיום 6.11.03. הערעור נדחה.