בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 2243/98
ע"פ 1986/98
בפני: כבוד השופט י' קדמי
כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופט מ' אילן
המערער בע"פ 2243/98 : עופר ארד
המערער בע"פ 1986/98: אלכסנדר רומנובסקי
נגד
המשיב ה : מדינת ישראל
ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום 23.2.98 בתיק ת.פ. 82/96
שניתן על ידי כבוד השופט נ. עמית
בשם המערער בע"פ 2243/98: עו"ד גורדון זאב
בשם המערער בע"פ 1986/98: עו"ד שמואל פליישמן
בשם המשיבה: עו"ד רבקה לוי-גולדברג
פסק-דין
השופט י' קדמי:
1.בפנינו שני ערעורים - שנידונו במאוחד - כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (ת.פ. 82/96), לפיו הורשעו שני הנאשמים - המערערים שבפנינו - בעבירות של מירמה, נסיון למירמה, זיוף ושימוש במסמך מזויף; כאשר המערער רומנובסקי (ע"פ 1986/98) הורשע גם בעבירה של מסירת שקים ללא כיסוי. הרשעת המערערים בעבירות האמורות, נעוצה בשש פרשיות של קבלת כספים במירמה ונסיון לקבלת כספים במרמה, כמפורט בכתב האישום.
בשל הרשעתם כאמור, נדונו המערערים לעונשים הבאים: המערער בע"פ 2243/98 עופר ארד (להלן: "ארד") - לארבע עשרה שנים מאסר, מתוכן שתיים עשרה שנים לריצוי בפועל ושנתיים על תנאי; ואילו המערער בע"פ 1986/98 רומנובסקי אלכסנדר (להלן: רומנובסקי) - לאחת עשרה שנים מאסר, מתוכן תשע שנים לריצוי בפועל ושנתיים על תנאי.
הערעורים מכוונים כנגד ההרשעה; ולחילופין כנגד חומרת העונשים.
2.חמש פרשיות המירמה - והוא הדין בפרשיה השישית של הנסיון למירמה - משקפות מעשי הונאה, שחזרו על עצמם. חמש הפרשיות מדברות בחמש משפחות שהמערערים הניעו אותן למכור באמצעותם את דירותיהם ולמסור לידם את התמורה שנתקבלה מן המכירה; וזאת - על מנת שהם ישקיעו את התמורה - ובכך המירמה - בעסקה רווחית, ממנה יפיקו רווח נאה תוך זמן קצר. למעשה, המערערים גנבו את התמורה ושלשלו אותה לכיסם; וחמש המשפחות נותרו ללא קורת גג. עבירת הנסיון למירמה משקפת מאמץ שלא צלח, שעשו המערערים להניע משפחה שישית לילך בעקבות חמש המשפחות הראשונות.
"הצלחתם" של המערערים נעוצה בשניים: ראשית - בעובדה שרומנובסקי היה מוכר היטב לשש המשפחות שנבחרו להיות קרבנות להונאה, באופן שהיה קל לו להניע אותן ליתן בו אמון; ושנית - בכושרו האישי המיוחד של ארד, לשכנע אחרים בכנות כוונותיו ובאמיתות הצעותיו. ארד הוצג על ידי רומנובסקי בפני הקורבנות כמשקיע עשיר מדרום אפריקה; והמרומים הוזמנו להיפגש עם השניים בחוילה בקיסריה, שבה התגוררו בשכירות ואשר הוצגה, במירמה, כחווילתו של ארד.
ההשקעה המפתה שהוצגה בפני המשפחות המרומות היתה מימון השגתו של "מיכרז" מבטיח בקנדה על ידי אחיו של רומנובסקי, המתגורר שם; וברשותו של ארד נתפס - במהלך חקירת המשטרה - תצהיר, ש"אימת", כביכול, את ענין המיכרז והבטיח, למראית עין, את ההשקעה.
3.בטיעונים שהושמעו בפנינו, הודו ב"כ המערערים בכך, שהמערערים שידלו את קרבנות המירמה למסור לידם את תמורת דירותיהם, על רקע הבטחה שזו תושקע בעסקה רווחית ובטוחה. ברם, יחד עם זאת טענו, כי לא היה מקום להרשיעם בעבירות שיוחסו להם, משום שלא נתקיים לגבי איש מהם יסוד המירמה העומד בבסיס ההרשעה. ארד טוען: כי האמין לרומנובסקי שתמורת הדירות תושקע על ידי אחיו בקנדה לתקופה קצרה, בהשקעה בטוחה שתניב פירות נאים; וכי עשה מה שעשה על רקע אמונה כנה שכך הם פני הדברים. ואילו רומנובסקי טוען: כי הוא עצמו היה קורבנו הראשון של ארד, שהוציא ממנו במירמה את דירתו בשיטה הנ"ל; וכי משגילה זאת, חבר בלית ברירה אל ארד לרמות את האחרים, על מנת לשפות את עצמו בדרך זו על הנזק שנגרם לו.
רומנובסקי, מודה למעשה בביצוע העבירות שבהן הורשע; אך הוא מטיל את האחריות המוסרית לכך על ארד ומבקש להתייחס אליו כאל "קרבן-של-מירמה",
שנאלץ לקחת חלק במעשי מירמה נוספים שעשה מי שרימה אותו, על מנת להציל את כספו. לעומתו עומד ארד על חפותו, כשהוא מבקש לראותו כמי שהונע במירמה על ידי רומנובסקי, לעשות את אשר עשה.
4.דין הערעורים כנגד ההרשעה להידחות. בית משפט קמא סקר בצורה יסודית ובקפידה רבה את התנהגותו של כל אחד מהמערערים בכל אחת מן הפרשיות שיוחסו להם בכתב האישום; והמסקנה העומדת בבסיס ההרשעה, לפיה השניים חברו יחד למעשי המירמה בהם הורשעו ובצעו אותם בצוותא חדא - כאשר כל אחד מהם תורם את חלקו כ"מיטב יכולתו" - עולה כפורחת מן הראיות שנפרשו בפני בית המשפט.
רומנובסקי הבין, שאין בפיו טענה של ממש כנגד ההרשעה ועל כן הסיט את מרכז הכובד לשאלת העונש; כאשר הוא מטיל את עיקר האחריות על חברו. ואילו המאמץ שעשה ב"כ של ארד להראות לנו, כי מן הראוי להנות את שולחו מן הספק לפחות, שמא רומנובסקי ואחיו - היושב אכן בקנדה - הם היוזמים והאחראים למעשי המרמה, נדון לכשלון לנוכח משקלה של התשתית הראייתית העומדת בבסיס הרשעתו. לא זו בלבד, שאין לטענתו האמורה של ב"כ של ארד תשתית כלשהי בחומר הראיות; הינה מתחייבת מחומר זה מסקנה חד משמעית, ש"שירבובו" של אחיו של רומנובסקי לענין זה, אינו אלא מעשה של אחיזת עיניים בו נקט ארד על מנת להונות את קרבנותיו. אין בחומר הראיות דבר או חצי דבר המוכיח כי סכומי הכסף שהשיגו המערערים ממכירת דירותיהם של קרבנותיהם - 605,000 דולר - הועברו לאחיו של רומנובסקי בקנדה; וארד - כמו גם רומנובסקי - התנגד בתקיפות להגשת ההודעות שנגבו מאחיו של רומנובסקי בקנדה בהקשר זה.
במהלך הטיעון שבפנינו בקשנו לברר מה קרה לכספי התמורה שנתקבלו ממכירת דירותיהם של המרומים, אך לא העלינו דבר. כל אחד מהמערערים תלה את האחריות להעדר תשובה לאן נעלמו הכספים בחברו, עליו הצביע כמי שהיה צריך להעבירם לקנדה.
כאמור, מימצאיו ומסקנותיו של בית המשפט המחוזי מעוגנים כדבעי בחומר הראיות; ואנו לא מצאנו עילה כלשהי המצדיקה התערבות מצידנו בהרשעתם של השניים כפי שקבע בית המשפט המחוזי.
הערעורים כנגד ההרשעה נדחים.
5.טענתם המשותפת של שני הסניגורים כנגד חומרת הענשים שנגזרו על שולחיהם היא, כי ענשים אלה חורגים בצורה קיצונית מרמת הענישה הנוהגת בעבירות מרמה; והם תומכים את עמדתם בענין זה בהצבעה על עונשים מתונים במידה משמעותית, שנגזרו על נאשמים שהורשעו במעילה בסכומי כסף גדולים במוסדות ובגופים ציבוריים.
לשיטתי, אין מקום להשוואה - שערכו הסניגורים - בין מעילה בכספים בגופים ציבוריים או במוסדות כלכליים, לבין קבלת כספים במרמה מיחידים כאשר אותם יחידים הם הנושאים, לבדם, בנזק הכרוך בגניבת כספם. במקרה דנא, עומדים אנו בפני שורת גילויים חמורים ביותר של עבירת המירמה; כאשר כתוצאה ממנה ניטלה מחמש משפחות קשות יום קורת הגג שהיתה מעל לראשם, והם נזרקו אל הרחוב, פשוטו כמשמעו. המירמה מתאפיינת במקרה זה בחומרה יתירה ומיוחדת, המתחייבת מן השיפלות, הניבזות והאכזריות המלווים אותה. התנהגותם של השניים, ירדה לשפל המדרגה שאין למטה ממנו והיא מצדיקה ענישה המוקיעה אותה בתור שכזו והמסלקת מלבם של עבריינים בכח את הרצון לנסות וללכת בעקבותיהם.
לנוכח האמור לעיל סברנו, כי אין מקום להתערב בעונשים שגזר בית המשפט המחוזי על המערערים.
ברם, משלא מצאנו הצדקה להבחין בין השניים - ולא הוגש ערעור מטעם המדינה בהקשר זה - החלטנו לקצר במידת מה את תקופת המאסר שעל ארד לרצות בפועל ולהשוותה לזו שנגזרה על רומנובסקי: תשעה שנים במקום שתיים עשרה שנים.
בשולי הערעור, בקשו ב"כ המערערים לבטל את חיובם בתשלום פיצויים לחמש המשפחות שעשקו: 84,000 ש"ח לכל משפחה על ידי כל אחד מהמערערים; ולהותיר ענין זה לתביעות אזרחיות שיגישו נגדם המרומים.
לא מצאנו הצדקה להיעתר למערערים; ולשיטתנו, בדין הורה בית המשפט המחוזי כפי שהורה בהקשר זה.
6.לאור כל האמור לעיל הנני מציע לחברי הנכבדים לדחות את שני הערעורים, הן לענין ההרשעה והן לענין גזר הדין, בכפוף להשוואת עונש המאסר שעל ארד לרצות בפועל לזה שנגזר על רומנובסקי, כמפורט לעיל.
ש ו פ ט
השופטת ד' דורנר:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
השופט מ' אילן :
אני מסכים.
ש ו פ ט
ניתן היום, י"א בניסן תשנ"ט
(28.3.1999).
ש ו פ ט ש ו פ ט
ת ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98022430.
H06