ע"פ 5636/98 רוני נחום נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב ביום 30.7.98 בעבירה של ניסיון לרצח ושיבוש הליכי משפט. במסגרת גזר הדין הוא חויב בתשלום פצויים בסך 84,000 ש"ח למי שנפגע על ידו במהלך הנסיון לרצח.

בית המשפט דחה את התשלום ל12- חודש. מועד זה יפוג ב29.7.99-.

המבקש ערער על הכרעת הדין ולחלופין על חומרת העונש.

יחד עם הערעור הגיש בקשה לדחיית בצוע גזר הדין, כשהבקשה מתייחסת לתשלום הפצוי בלבד.

לפי סעיף 78 לחוק העונשין, תשל"ז1977-:

" חיוב בפיצוי לפי סעיף 77 הוא לענין ערעור הנאשם עליו, כפסק דין של אותו בית משפט שניתן בתובענה אזרחית של הזכאי נגד החייב בו;

בערעור על פסק הדין שהביא לידי החיוב בפיצוי מותר להכליל גם ערעור על החיוב".

משתמע מהוראות סעיף זה, כי המשיב, לצורך בקשה לדחיית בצוע של התשלום האמור, צריך להיות הזוכה בסכום. המבקש לא צירף את הזוכה כמשיב לבקשתו וזהו נימוק מספיק כדי לדחות את הבקשה על הסף.

מעבר לדרוש אוסיף, כי השקולים לדחיית בצוע תשלום הפצוי הם כשקולים לדחות בצוע פסק דין כספי. עצם המצב הכלכלי הקשה של המבקש אינם סיבה מספקת לדחות בצוע (ראה בש"פ 53/89 ישראל זאב נגד מדינת ישראל, תקדין עליון כרך 89(1) עמ' 216).

הבקשה נדחית.