ע"פ 2589/05 אלכסנדר מקייבסקי נ. מדינת ישראל

1.בפני בקשה לעיכוב ביצוע תשלום פיצוי כספי במסגרת ערעור, אותו חויב המערער לשלם למתלוננות במסגרת גזר דין. המערער הורשע ביום 5.12.04 בפ"ח 904/03, בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד הנשיא י' פלפל, והשופטים נ' הנדל ור' יפה-כ"ץ) בעבירות הבאות: קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: החוק ); סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, לפי סעיף 203א(א) לחוק; שני מעשי אינוס, לפי סעיף 345(א)(1) לחוק; מעשה סדום, לפי סעיף 347(ב) לחוק בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק. ביום 1.2.05 גזר עליו בית המשפט את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 13 שנים; מאסר על תנאי לתקופה של 18 חודשים לבל יעבור אחת מהעבירות בהן הורשע תוך 3 שנים מיום שחרורו; ופיצוי בסך 50,000 ₪ לשתי המתלוננות. ביום 16.3.05 הוגש ערעור מטעם המערער לבית משפט זה על הכרעת הדין וגזר הדין. בבקשת עיכוב הביצוע שבפני, מבקש המערער עיכוב ביצוע של גזר הדין אך ורק ככל שהוא מתייחס לפיצוי הכספי למתלוננות, אותו חוייב לשלם, עד למתן החלטה בערעורו.

2.בבקשתו טוען המערער כי אין בידו אפשרות לשלם את דמי הפיצוי, מאחר וגם לפני שהועמד לדין היה בחוסר כל. כן טוען הוא כי כחלק מטענותיו בערעור הוא יוצא כנגד גובה הפיצוי שהושת עליו, מאחר והוא אינו עומד בעיקרון האחידות בענישה, ועולה בהרבה על הפיצוי שהושת על נאשם אחר בפרשה.

המשיבה טוענת בתשובתה כי לא ניתן לעכב את ביצוע רכיב הפיצוי של גזר הדין מבלי שצורפו המתלוננות כמשיבות לבקשה לעיכוב ביצוע במסגרת הערעור. כן טוענת המשיבה כי לבד מן האינטרס הציבורי בביצוע מיידי של גזר הדין, קיים במקרה זה אינטרס אישי של המתלוננות לקבלת הפיצוי באופן מידי. בנוסף, טוענת המשיבה כי סיכויי הערעור נמוכים, והמערער אף לא ביסס את טענתו כי אין ביכולתו לשלם את הפיצוי שהוטל עליו.

3.לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. החיוב בפיצוי כחלק מגזר הדין במשפט פלילי נעשה מכוח סעיף 77(א) לחוק. על אף היותו של חיוב זה חלק מגזר הדין במשפט פלילי, יש לו מאפיינים אזרחיים מובהקים (ראו דעת הרוב ברע"פ 2976/01 אסף נ' מ"י , פ"ד נו(3) 418, למשל דברי השופט ריבלין בע' 478, בתיאורו את תרופת הפיצוי ש"היא תרופה אזרחית, על פי טיבה, אך היא נתונה במסגרת דיונית פלילית"). סעיף 78 לחוק אף קובע כי "חיוב בפיצוי לפי סעיף 77 הוא, לענין ערעור הנאשם עליו, כפסק דין של אותו בית משפט שניתן בתובענה אזרחית של הזכאי נגד החייב בו". על כן נפסק כי על המבקש עיכוב ביצוע של רכיב זה, לצרף את הזוכה בתשלום על-פי גזר הדין כמשיב בבקשתו, ואי צירוף שכזה מצדיק את דחייתה של הבקשה על הסף (ע"פ 5636/98 נחום נ' מ"י (לא פורסם, ניתן ביום 22.7.99) (להלן: עניין נחום ; ע"פ 8002/03 סמוילוב נ' מ"י (לא פורסם, ניתן ביום 23.8.04)). לבקשה לא צורפו המתלוננות כמשיבות, ועל כן יש לדחותה כבר מטעם זה.

4.אף לגופו של עניין דינה של הבקשה להידחות. הסממנים האזרחיים של הפיצוי בסעיף 77, מנחים אותנו לאמץ לצורך עיכוב ביצוע תשלום פיצוי בענייננו את השיקולים לעיכוב ביצועו של פסק דין כספי בהליך אזרחי (ראו עניין נחום ). כידוע, ביצועו של פסק דין יעוכב, רק כאשר מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקש, במובן זה שביצועו של פסק הדין לאלתר יסב לו נזק בלתי הפיך, והסיכויים לקבלת הערעור גבוהים (ראו למשל: ע"א 5321/03 אדרי נ' כונס נכסים רשמי (לא פורסם, ניתן ביום 8.7.03)) כאשר מדובר בפסק דין המטיל חיוב כספי, הנזק שיגרם למבקש כתוצאה ממימושו בדרך כלל אינו בלתי הפיך, מכיוון שניתן להשיב את המצב לקדמותו בלא קושי מיוחד. על המבקש במקרים אלו להראות כי אם יזכה בערעורו, לא יוכל לגבות את כספו בחזרה מן המשיב (בש"א 3158/91

פלאטו שרון נ' קומפני פרייזן , פ"ד מה(5) 499, 504). בענייננו, המערער לא הביא כל נימוק לבקשתו מלבד היותו חסר כל. אולם הכלל הבסיסי הוא כי מצבו הכלכלי של המבקש אינו מהווה, כשלעצמו, שיקול בשאלת עיכוב ביצוע פסק דין כספי (בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה , פ"ד נ(5) 403, 405); י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי , ( מהדורה שביעית, 1995) 859. משאלו פני הדברים בכל הנוגע למאזן הנוחות, אין צורך עוד לבדוק את סיכויי הערעור (בש"א 4403/94 ויצמן נ' דאודי (לא פורסם, ניתן ביום 14.8.94)).

5.המעשים בהם הורשע המערער הינם מעשים חמורים. בנסיבות אלו, פיצוין של הקורבנות לאלתר מקבל משנה חשיבות.

הבקשה נדחית.