רע"א 10380-08-24 רע"א 10380-08-24

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' נחלון) מיום 1.7.2024 בת"א 31870-05-23, בה הורה בית המשפט על תיקון כתב התביעה לצורך צירוף צדדים נוספים להליך.

הרקע לבקשה

1.עניינו של ההליך המתנהל בבית משפט קמא הוא בתביעה שהגיש המבקש נגד המשיבים ביום 11.5.2023, בנוגע לזכויות במקרקעין לא מוסדרים בירושלים (להלן: המקרקעין) הרשומים בפנקס השטרות על שם סאלים בן עיסא אנסטאס אלבנדק ואליאס בן עיסא אנסטאס אלבנדק (להלן: סאלים ו-אליאס בהתאמה; שיקראו יחד להלן: הבעלים הרשומים). יובהר כבר עתה, כי מבדיקה שערכו המשיבים במרשם התושבים, עלה כי סאלים ואליאס נפטרו בשנים 1985 ו-1972, בהתאמה.

למען שלמות התמונה, יוער כי אליאס הוגדר כנפקד כמשמעו בחוק נכסי נפקדים, התש"י-1950 (להלן: חוק נכסי נפקדים) על ידי המשיב 1, האפוטרופוס לנכסי נפקדים (להלן: האנ"ן). זאת, הואיל ולשיטת האנ"ן, אליאס היה תושב אזור יהודה ושומרון ביום 28.6.1967 – שהוא המועד הקובע לפי צו סדרי השלטון והמשפט (מס' 1), התשכ"ז-1967, להחלת הדין הישראלי על השטח בו מצויים המקרקעין.

2.בתמצית, בכתב התביעה נטען כי אביו של המבקש רכש את הזכויות במקרקעין בשנת 1963 מהבעלים הרשומים והחזיק בהם עד למועד פטירתו בשנת 1980. אז ירש המבקש מאביו את זכויותיו – בהיותו היורש היחיד של האב.

עוד צוין בכתב התביעה, כי רשם המקרקעין, המשיב 2, הפנה את המבקש לקבלת התייחסות של האנ"ן ביחס לאפשרות רישום המקרקעין על שמו של המבקש. במכתב התשובה מטעמו מיום 29.9.2021, הבהיר האנ"ן כי "לא ייעתר לכל בקשה" בנוגע למקרקעין לאור קיומן של טענות סותרות לגביהם. כמו כן, צוין כי בהתאם למידע המצוי בידיו, אליאס הוא נפקד ולכן מחצית מהזכויות במקרקעין הן נכס נפקד המוקנה לאנ"ן.

מנגד, לגישת המבקש, עובדות אלה אינן רלוונטיות, בשים לב לכך שמקור זכויותיו הוא בעסקה שנערכה כבר בשנת 1963 (קרי – כך נראה – לפני המועד הקובע לעניין הנפקדות שהוא בשנת 1967, אם אליאס הוא אכן נפקד).

ביום 15.4.2024 הגישו המשיבים כתב הגנה. לטענתם, האנ"ן קיבל בעבר פניות מטוענים אחרים לזכויות במקרקעין (שיכונו להלן: הטוענים לזכויות), שיש לצרפם לתביעה בהיותם צדדים הנדרשים לדיון והכרעה בהליך.

כך, בשנת 2011 פנה מר יוסף אדיב מוסא (להלן: מר מוסא) אל האנ"ן למתן אישור היעדר נפקדות בקשר עם המקרקעין. בפניה זו הוצגה שרשרת עסקאות שבסופה רכש לכאורה מר מוסא את מלוא הזכויות במקרקעין מבלי שזכויות אלה נרשמו. הואיל ובפניה התבקש אישור האנ"ן להעברת זכויותיו של סאלים בלבד (ולא זכויותיו של אליאס שהתברר כאמור כנפקד), אישר האנ"ן ביום 5.1.2011 את הפניה. פניה נוספת שהגיש מר מוסא בחלוף כחמש שנים לא התקבלה, מאחר שהתייחסה למקרקעין בכללותם, לרבות לחלקו של אליאס, המוגדר כנפקד.

כמו כן, בשנת 2020 התקבלה אצל האנ"ן פניה נוספת בקשר למקרקעין מאדם בשם מר יוסף אלמצרי (להלן: מר אלמצרי) אשר אף הוא ביקש לקבל אישור העדר נפקדות במקרקעין. בחינת פנייתו של מר אלמצרי העלתה כי היא עומדת בסתירה לטענותיו של מר מוסא, שלו ניתן כאמור אישור העדר נפקדות קודם לכן. כן עלה כי האישור שניתן למר מוסא טרם מומש, והבעלים הרשומים נותרו רשומים בפנקס השטרות כבעלי הזכויות במקרקעין.

לנוכח כל האמור, טענו המשיבים כי יש לצרף לתביעת המבקש את הטוענים לזכויות – מר מוסא ומר אלמצרי. עוד הם טענו כי לא ניתן להכריע בשאלת הזכויות במקרקעין בלא צירוף הבעלים הרשומים בפנקס השטרות או יורשיהם (להלן: היורשים). לכן התבקש גם צירופם של היורשים. לגישת המשיבים, בטרם הכרעה בשאלת הבעלות, ראוי כי יוצגו לבית המשפט כלל הטענות בנוגע למקרקעין. זאת, על מנת לוודא כי לא תתקבל הכרעה הפוגעת בזכות של צד שלישי שלא ניתנה לו הזדמנות לטעון טענותיו.

3.לגישת המבקש, אין מקום לצרף להליך את הטוענים לזכויות, שטענותיהם בקשר לזכויותיהם במקרקעין נדחו זה מכבר. הוא הוסיף כי אין לטוענים לזכויות מעמד כלשהו ברישום זכויותיהם; כי הם לא נקטו בכל הליך משפטי לביסוס טענותיהם; וכי אף לא אחד מן הצדדים טוען שיש ממש בטענותיהם. המבקש הוסיף כי אין מבחינתו מניעה כי יידעו את הטוענים לזכויות בדבר קיומו של ההליך; אולם אין להם מעמד המצדיק את עיכוב ההליך.

4.בהחלטתו נושא הבקשה דנן קיבל בית המשפט את עמדת המשיבים. נקבע כי לצורך דיון בתובענה ובסעדים שהתבקשו במסגרתה, נדרש לצרף כנתבעים הן את היורשים והן את הטוענים לזכויות. בית המשפט הורה כי המבקש יפעל להגשת כתב תביעה מתוקן שבו יופיעו כלל הנתבעים הנוספים. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

טענות הצדדים

5.לשיטת המבקש, שגה בית משפט קמא הן בהחלטתו להורות על צירוף הטוענים לזכויות; והן בקביעותיו לצירוף כלל היורשים.

6.בכל הנוגע לטוענים לזכויות, נטען כי הם אינם רשומים כבעלי זכויות במקרקעין, וכי מדובר במי שלא פתחו בהליך לאחר שטענותיהם נדחו על ידי האנ"ן; כאשר לגישתם של כל הצדדים בהליך דנן – אין בטענותיהם ממש. לגישתו, מי שהעלה בעבר טענה שנדחתה – זנח אותה ולא פתח בהליך משפטי בעקבותיה, אינו צד ראוי או דרוש להכרעה. לכך הוסיף המבקש כי המקרקעין נושא התביעה אינם מוסדרים, כך שרישום הבעלות בהם הוא דקלרטיבי בלבד; ומכל מקום פניה פומבית לכל מי שהעלה בעבר טענה בדבר הזכויות במקרקעין מתאימה יותר להליך הסדרה, ולא להצהרה על תוקף עסקה. לצד האמור, חזר המבקש על כך שהמשיבים יכולים ליידע את הטוענים לזכויות על ההליך, אף שלגישתו אין מקום לעיכוב ההליך לשם קבלת עמדתם.

ביחס ליורשים נטען כי המבקש לא ביסס את טענותיו על "שרשרת ירושות והסתלקויות" אלא על הסכם שנערך כבר בשנת 1963. לכן, כל שנותר הוא לבחון את אמיתותו של ההסכם. בשים לב לכך שאליאס נפטר לפני למעלה מ-50 שנה במדינת אויב מבלי שניתן לדעת מיהם יורשיו; לכך שלא ידוע על שארי בשר או יורשים של סאלים; ולכך שלא ניתן בעניינו של סאלים צו ירושה או צו קיום צוואה, ברי כי המשמעות המעשית של צירוף כלל היורשים היא סיכול מוחלט ובלתי מוצדק של תביעתו. זאת למרות שהוא מחזיק במקרקעין כל חייו.

לצד האמור, הוסיף המבקש כי פתרון ראוי למצבים כאלה הוא סיווג המקרקעין כ"נכס עזוב" כמשמעותו בחוק האפוטרופוס הכללי, התשל"ח-1978. לגישתו, הוא שגה כשלא כלל בכתב התביעה את האפוטרופוס הכללי; אך הואיל ומדובר בגופים המיוצגים כולם על ידי פרקליטות המדינה, עסקינן בעניין טכני בלבד. לכן יש להורות על הצירוף האמור.

7.המשיבים טענו מנגד כי יש לדחות את הבקשה. נטען כי המבקש לא העמיד תשתית למתן רשות ערעור על החלטת ביניים, ולא הראה כי זכויותיו ייפגעו אם לא תינתן לו רשות לערער כבר עתה. לטענתם, ההיפך הוא הנכון – אם לא יצורפו הצדדים הדרושים כבר בשלב מוקדם זה, יהיה בכך כדי לפגוע בזכויותיהם. מנגד, אם יתברר כי צירופם אינו נדרש לצורך בירור שלם ויעיל – ניתן יהיה להגיש בקשה להסירם בכל שלב.

עוד נטען כי החלטה על צירוף צד להליך היא החלטה הנתונה לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית, וכי הוא רשאי לעשות כן בכל שלב לפי שיקול דעתו. טענת המבקש לפיה "אין כל מניעה" מבחינתו ביידוע הגורמים הרלוונטיים על ידי המשיבים, משמעה היפוך נטלי ההוכחה הנהוגים.

8.לגופם של דברים, נטען כי מדובר בצדדים דרושים לניהול ההליך וכי לא ניתן יהיה להכריע בשלמות וביעילות בתובענה מבלי שהם יהיו צד לה ומבלי שהקביעות יחולו גם עליהם. בכל הנוגע ליורשים, נטען כי ראוי לברר את תביעת המבקש מולם, בשים לב לכך שהם עלולים להיות מנושלים מירושתם. דברים אלה נכונים ביתר שאת – לטענתם – ביחס ליורשי המנוח סאלים, לגביו ניתן אישור היעדר נפקדות בשנת 2011. לכן זכויותיו במקרקעין אינן נכסי נפקד. ביחס לטוענים לזכויות, נטען כי הם העלו טענות עובדתיות ושרשורי זכויות הסותרים את טענות המבקש. עוד הודגש כי המדינה – בעודה מנהלת הליך משפטי – אינה יכולה לעצום עיניה באופן העלול להוביל לתקלות רישומיות ולניהול הליכים נוספים בעתיד.

לבסוף, התייחסו המשיבים לבקשת המבקש להוספת האפוטרופוס הכללי כצד להליך. נטען כי מדובר בטענה חדשה שלא הועלתה בערכאה הדיונית; וכי מדובר בבקשה תמוהה לאור העובדה שבקשת המבקש כולה עוסקת בהשגה על החלטה בדבר תיקון כתב תביעה לצורך הוספת צדדים נוספים. המשיבים הוסיפו כי העובדה שמדובר ב"גוף של מדינת ישראל המיוצג על-ידי פרקליטות המדינה" אינה מצדיקה את הוספת האפוטרופוס הכללי כנתבע – מה עוד שהוא אינו מיוצג על ידי פרקליטות המדינה בהליכים מעין אלה.

דיון והכרעה

9.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

10.סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קובע כי רשות ערעור על החלטה אחרת של בית משפט מחוזי "תינתן אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה". מהטעמים שיפורטו להלן, אינני סבורה כי ההחלטה נושא הבקשה מצדיקה רשות ערעור.

11.תקנה 46(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות) מעניקה שיקול דעת רחב לבית המשפט להורות בכל עת על תיקון כתב טענות שהגיש בעל דין, לשם קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן. במסגרת זו, נקבע בפסיקה כי בבחינת בבקשה לצירוף בעל דין, על בית המשפט לבחון האם נוכחותו דרושה לצורך הכרעה יעילה ושלמה במחלוקת שבאה לפניו (רע"א 2260/24 חליווה נ' בן זקן, פסקה 7 (31.3.2024); רע"א 1298/23 תלמוד תורה מחזיקי הדת דחסידי בעלזא תל אביב נ' פלוני, פסקה 12 (9.3.2023)). לבית המשפט הדן בהליך מוקנה שיקול דעת רחב ביחס להחלטות הנוגעות לצירוף אפשרי של צד אליו (וראו: רע"א 7578/22 אברהמי נ' מינהל מגורים מ.ש.י. בע"מ, פסקה 7 (8.12.2022); רע"א 7907/22 נתנאלוב נ' עו"ד ניר ויינרמן, בתפקידו כמנהל המיוחד לנכסי החייב, פסקה 8 (12.12.2022)).

הפסיקה הכירה בכך כי בעל דין עשוי להיחשב "דרוש" לבירור תובענה במקרים שונים, ובכלל זה כאשר אין אפשרות לפתרון שלם ויעיל במחלוקת בלא שפסק הדין יחייב את פלוני ויהווה מעשה בית דין גם כלפיו; או כשמתעורר חשש מפגיעה בזכויותיו של אלמוני בלא הצירוף ומבלי שניתנה לו הזדמנות להעלות טענותיו לפני בית המשפט (ראו:; רע"א 9022/14 זהביאן נ' מובדי, פסקה 19 (2.2.2015); רע"א 5861/15 עיריית תל אביב-יפו נ' שומוביץ, פסקה 24 (26.1.2016) (להלן: עניין שומוביץ)). בהתאם לכך, הוצע בספרות המשפטית לראות בסמכות לצרף בעל דין ככלי למניעת תוצאות סותרות בהליכים דומים וכאמצעי להבטחת זכויותיהם של צדדים זרים בעלי אינטרס להשתתף בהליך (ראו: עניין שומוביץ, בפסקה 24; יששכר רוזן-צבי ההליך האזרחי 72-21 (2015)). באופן דומה, הוצע להכיר באפשרותו של נתבע לצרף להליך אדם זר שיש לו עילת תביעה בנידון – וזאת, על מנת שאותו נתבע לא יצטרף להתגונן בשנית בפני אותן הטענות (עניין שומוביץ, בפסקה 30).

אחד המקרים הנפוצים לגביו נקבע כי נוכחותו של אדם תהא דרושה כבעל דין בהליך משפטי, הוא כאשר מדובר בפסק דין חפצי, דוגמת תביעת בעלות בנכס (רע"א 2228/15 ג'י.טי.אס. פאוור סולושנס לימיטד נ' נתיבים דרום בע"מ, פסקה 23 (9.7.2015); רע"א 1491/24 גבאי נ' קפיטולניק, פסקה 15 (13.5.2024) (להלן: עניין גבאי)). במאמר מוסגר יובהר כי הכלל של מעשה בית דין אינו יכול בדרך כלל לחייב את מי שלא היה צד להליך ולא ניתנה לו הזדמנות להעלות את טענותיו בבית המשפט (ראו: עניין גבאי, בפסקה 15). יחד עם זאת, כאשר מדובר בפסק דין חפצי, רצוי כי כל הטוענים לזכויות יקבלו הזדמנות להעלות את טענותיהם, כדי למנוע מחלוקות נוספות בעתיד.

עניינה של ההחלטה הנוכחית הוא כאמור בתיקון כתב התביעה. בבחינת בקשה לתיקון כתב טענות, נדרש בית המשפט לאזן בית שורה של שיקולים. בין היתר עליו להתחשב בהתנהלותו של מבקש התיקון; ובשלב הדיוני שבו הוגשה הבקשה (תקנה 46(א) לתקנות; וראו גם: רע"א 4843/24 יאס מיקי ובנו בע"מ נ' נוקדים (אל דוד) כפר שיתופי בע"מ, פסקה 18 (16.7.2024) (להלן: עניין יאס מיקי); רע"א 496/23 מ.ר.ר.ג. יזמות בע"מ נ' מ.ע.ג.ן יעוץ וניהול נכסים בע"מ, פסקה 12 (31.5.2023)). כן צריך בית המשפט להביא בחשבון את התרומה האפשרית של התיקון לבירור המחלוקת בין הצדדים; את אינטרס הציבור ביעילות הליכים ואי הקצאת זמן שיפוטי יקר שלא לצורך; וכן את היקף התיקון ואת השפעתו על הימשכות ההליכים וסרבולם (ראו למשל: עניין יאס מיקי, בפסקה 18; רע"א 4051/24 פיירבלוקס בע"מ נ' StakeHound SA, פסקה 14 (6.8.2024)).

יוער כי עובר להתקנת התקנות החדשות, הייתה הגישה בפסיקה ביחס לתיקון כתבי טענות – גישה מרחיבה. לאחר התקנתן, עמד בית המשפט עמד על כך כי נדרשת בחינה קפדנית יותר של בקשות לתיקון. בהקשר זה הודגש בין היתר המשקל משמעותי שיש לתת להתמשכות ההליכים, כאשר אין די בהכרח בשיקול של תרומתו הפוטנציאלית של התיקון לבירור המחלוקת הקונקרטית (ראו למשל: עניין יאסי מיקי, בפסקה 19; רע"א 3510/21 נצר נ' קונפינו, פסקה 9 (25.8.2021)).

עוד יצוין כי הבקשה הנוכחית הוגשה על ידי הנתבעים ולא על ידי התובע. אולם השיקולים שצוינו לעיל צריכים להילקח בחשבון בשינויים המחויבים גם כאשר הבקשה מוגשת לא על ידי מי שהגיש את התביעה מלכתחילה אלא על ידי הצד שכנגד.

12.על רקע עקרונות הללו, ובשים לב לשיקול הדעת הרחב המוקנה לבית המשפט בהחלטות בדבר צירוף צד להליך, אני סבורה כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא.

13.נזכיר כי הבקשה במקרה דנן הוגשה לא על ידי התובע אלא על ידי מי שהיו הנתבעים בתביעה. זאת ועוד – מטרת הבקשה לא הייתה כדי לקדם את עניינם שלהם, אלא כדי למנוע פגיעה אפשרית מצדדים שלישיים שלא היו צד להליך. זאת על בסיס המידע שהיה למשיבים ביחס לטענות אפשריות של אותם צדדים שלישיים במקרקעין נושא התביעה. את השיקולים הרלוונטיים לבחינת האפשרות לתקן את כתב התביעה, יש לבחון באספקלריה זו.

ככל שיסתבר כי אכן מדובר בצדדים שלישיים שעשוי להיות להם אינטרס בתוצאת ההליך – ישנו אינטרס ציבורי ברור לאפשר להם להעלות את טענותיהם לגבי המקרקעין והזכויות בהם, כדי למנוע מחלוקות ביחס לאותם מקרקעין בעתיד. מנגד, אם לאותם צדדים אין טענות ביחס למקרקעין (או אם טענותיהם ראויות לדחייה), פסק הדין שיינתן בתביעת המבקש ישמש מעשה בית דין נגדם, באופן שיועיל הן למבקש עצמו והן לאינטרס הציבורי בוודאות וביעילות.

14.בכל הנוגע לטוענים לזכויות – אני סבורה כי מדובר במי שצירופו נדרש לצורך הכרעה יעילה בזכויות במקרקעין. זאת מאחר שכעולה מפניותיהם לאנ"ן בעבר, הם טוענים לשרשרת זכויות הסותרת בבירור את טענות המבקש. אחת מהן הוצגה על ידי מר מוסא שניתן לו על ידי האנ"ן אישור היעדר נפקדות המזכה אותו לכאורה בזכויות במחצית המקרקעין; והאחרת – על ידי מר אלמצרי.

אכן, הטוענים לזכויות לא הוסיפו ונקטו הליכים נוספים ביחס למקרקעין לאחר קבלת תשובת האנ"ן; ומר מוסא לא שינה את הרישום במקרקעין אף שיכול היה ככל הנראה לעשות כן. אולם חרף האמור אני סבורה כי אין להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא לפיה כאשר ישנם טוענים ידועים לזכויות במקרקעין, יש לצרפם להליך כדי למנוע מחלוקות עתידיות ולברר את נושא הזכויות בהם בהליך אחד.

עוד יובהר כי העובדה שמדובר בהליך דקלרטיבי של רישום זכויות במקרקעין לא מוסדרים אינה משנה מן המסקנה האמורה. אמנם, הרישום לגבי מקרקעין כאלה אינו מהווה ראיה חותכת לתוכנו של המרשם, אלא ראיה לכאורה בלבד (וראו: סעיף 125(ב) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969; ע"א 679/11 דרדיקמן נ' נדב, פסקה 33 (27.3.2014)). עם זאת, וחרף המהימנות המוגבלת של המרשם במקרקעין לא מוסדרים, הרישום מהווה ראיה לכאורה לבעלות, וההנחה היא כי הבעלים הוא מי שרשום ככזה. זאת כל עוד לא נסתרה החזקה הלכאורית הזו – בין אם בהליך הסדר ובין אם בהליך משפטי אחר (ראו: רע"א 2401/21 ג'אעוני נ' נחלת שמעון בע"מ, פסקה 25 (1.3.2022)). סתירת החזקה אינה פשוטה, ולכן הרישום בפנקס השטרות הוא בעל ערך (וראו גם י' ויסמן, דיני קניין – חלק כללי, 306 (התשנ"ג)).

לאור מכלול הנסיבות האלה, אין מקום להתערב בקביעתו של בית משפט קמא לפיה לצורך בירור טענות המבקש ביחס לזכויותיו במקרקעין, יש לצרף את הטוענים לזכויות להליך. דברים אלה נכונים, גם בשים לב לשלב המוקדם שבו הועלתה הטענה בדבר הצירוף הנחוץ – כבר בכתב ההגנה מטעם המשיבים; ולכך שמדובר בפסק דין שענייננו בהצהרה על בעלות בנכס, וככזה הוא בעל השפעה על זכויותיהם של צדדים שלישיים ובכלל זה הטוענים לזכויות.

15.בכל הנוגע לצירוף היורשים – כזכור, המבקש עתר בתביעתו להירשם כבעלים של המקרקעין בפנקס השטרות, חלף סאלים ואליאס – שהם אלה הרשומים כבעלים במרשם נכון לעת זו. המבקש ביסס את תביעתו על עסקה שלטענתו מכוחה הועברו לאביו המקרקעין על ידי הבעלים הרשומים. עסקה זו לא קיבלה ביטוי בפנקס השטרות ולא הסתיימה ברישום כנדרש בסעיף 7 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969. כידוע, "במקרקעין רשומים, אפילו בלתי מוסדרים, הרישום במרשם המקרקעין מהווה לעולם את נקודת המוצא, ולרוב גם את נקודת הסיום, של הדיון בכל סכסוך שעניינו תביעת זכות במקרקעין" (ראו: ע"א 2693/19 משעל נ' כמאל, פסקה 25 (22.9.2020)). משכך, אילו היה בעל המקרקעין הרשום בין החיים, ודאי שהיה מקום לצרפו כנתבע בתביעה שעניינה במחיקת זכותו הרשומה ורישומו של מאן דהוא אחר כבעל הזכויות בהם. מאחר שבמקרה דנן הבעלים הרשומים אינם בין החיים – יש לצרף לתביעה את מי שירשו מהם לכאורה את זכויותיהם. דברים אלה יפים גם במקרה דנן, כאשר המשיבים מעלים טענות רבות לגבי מהימנותו של "מסמך העברת הבעלות" שהציג המבקש.

לכן, אינני סבורה כי ראוי להתערב בהחלטת בית משפט קמא לפיה היורשים הם בעלי דין "דרושים" לדיון בתביעה; וכי ראוי שיהיה להם יומם בבית המשפט בטרם הכרעה בסוגיית הבעלות. דברים אלה נכונים הן ביחס לסאלים – לגביו ניתן אישור היעדר נפקדות בשנת 2011; והן ביחס לאליאס – שהוגדר כנפקד. מבלי לקבוע מסמרות בנושא, ובשים לב להלכה שנקבעה בע"א 5931/06 חסיין נ' כהן (15.4.2015), יש לתת הזדמנות גם ליורשיו של אליאס לנסות ולהוכיח את היעדר הנפקדות כמו גם את בעלותם במקרקעין. זאת כאשר כאמור המשיבים עצמם הם שעתרו לכך שתינתן ליורשי אליאס הזדמנות כזו.

16.בכל הנוגע לאיתור היורשים, יובהר כי העובדה שמדובר בצדדים שיש לצרפם להליך בהיותם דרושים לבירור הבעלות במקרקעין – איננה מכריעה את הכף בדבר הדרך הראויה שבה יהיה מקום לצרפם וליידע אותם אודותיו. עם זאת – ומבלי לטעת מסמרות, אעיר כי דומה ש"דרך המלך" להביא לידיעת הציבור (ובכלל זה היורשים הפוטנציאליים) על דבר מותם של הבעלים הרשומים; כמו גם על קיומו של טוען לזכויות המקרקעין, היא ניסיון הגשת בקשה מתאימה למתן צו ירושה (סעיף 66 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965; וראו גם: ע"א 110/89 הכונס הרשמי כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ (בפירוק) נ' גלבוע, פ''ד מו(3) 638, 640 (1992); מיכאל קורינאלדי דיני ירושה – צוואות, ירושות ועזבונות 23 (מהדורה שניה מורחבת, 2012); שאול שוחט, נחום פינברג ויחזקאל פלומין דיני ירושה ועיזבון 179 (מהדורה שביעית מורחבת, 2014)). בהמשך, אם הליכים אלה לא יישאו פרי, וככל שהמבקש יוכיח כי מדובר ביורשים רבים אשר קיים קושי ממשי לאתרם או לברר את זהותם – תעמוד לפני בית משפט קמא האפשרות לנקוט בדרכים חלופיות לצורך יידועם על אודות ההליך או ייצוגם בו. זאת, בהתאם לשיקול דעתו ולכלים הקיימים לכך בדין.

17.בשולי הדברים, אוסיף כי לא מצאתי לנכון להידרש לטענת המבקש בדבר צירוף האפוטרופוס הכללי להליך המתנהל בבית משפט קמא – בשים לב לכך שטענה זו הובאה לראשונה בבקשה שלפני. ככל שברצונו של המבקש לתקן את כתב התביעה ולהוסיף כצד להליך גם את האפוטרופוס הכללי, ברי כי האכסניה הראויה לכך היא פניה בבקשה מתאימה לבית משפט קמא.

הבקשה נדחית אפוא. המבקש יישא בהוצאות המשיבים בסך 2,000 ש"ח.