רע"א 3149/14 זר.פור.יו (2000) בע"מ נ. חיה פופ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט י' פרגו) שניתנה בתום ישיבת קדם המשפט ביום 30.3.2014. לטענת המבקשת, בהחלטה נקבע היפוך סדר הבאת הראיות; כי המבקשת לא תוכל להביא עדים וראיות לעניין פרשנות החוזה שנכרת בינה לבין המשיבים; וכי המבקשת לא תוכל לחקור בחקירה נגדית את מומחה בית המשפט.

1.

בין הצדדים נכרתו הסכם זכיינות והסכם קבלנות, ולאחר שהתגלע סכסוך ביניהם הגישו המשיבים תביעה כספית נגד המבקשת בסך של כ-3 מיליון ₪. דומה כי המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסבה על פרשנות המונח החשבונאי "רווח גולמי" הכלול בהסכמים ולדרך החישוב הנכונה של התמורה. לאחר שכל צד הגיש חוות דעת מומחה מטעמו, מינה בית המשפט בהסכמת הצדדים מומחה חשבונאי מטעמו לעניין זה.

משהוגשה חוות דעת המומחה, נתן בית משפט קמא, בתום ישיבת קדם המשפט, את החלטתו מושא בקשה זו. בהחלטה נקבע כי משעה שניתנה לצדדים האפשרות להופיע בפני המומחה ולהציג לו את עמדתם בנוגע לדרך החישוב הנכונה, אין מקום לאפשר למבקשת להציג חוות דעת מקצועית או דרך חישוב אחרת מזו המופיעה בחוות דעת המומחה. לפיכך, בית המשפט קבע כי לא יתיר הבאת עדויות בנושאים אלו, וכי אין בכוונתו לשמוע ראיות לגבי כוונת הצדדים בדבר פרשנות הוראות החוזה, וכל שתוכל המבקשת לעשות לעניין זה הוא להזמין את המומחה ולשאול אותו שאלות הבהרה.

בהמשך החלטתו העיר בית המשפט כי בהתחשב במחלוקת בין הצדדים, שהיא חשבונאית בעיקרה, ומשעה שמונה מומחה בהסכמה, לא ברור אלו ראיות נוספות יש להביא. ואולם, בית המשפט הוסיף כי אינו יכול למנוע מבעלי הדין להביא ראיות כאלו. לפיכך, אף שהדרך הנכונה היא להזמין את המומחה ולשאול שאלות על חוות דעתו, הרי שאם תבחר המבקשת בכל זאת להביא ראיות כלשהן, המומחה יוזמן להעיד רק לאחר שכל הראיות יישמעו. אי לכך, ומאחר שהמשיבים סברו וקיבלו את חוות דעת המומחה, ואילו המבקשת היא הטוענת כי בכוונתה להביא ראיות, נקבע כי יש מקום להפוך את סדר הבאת הראיות במשפט, כך שהמבקשת תחל ראשונה בהבאת ראיותיה, ולאחר מכן, במידת הצורך, יגישו המשיבים את ראיותיהם.

2.

מכאן הבקשה שלפניי. אציין כי בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הגישה המבקשת בקשה לעכב את ביצוע החלטתו של בית משפט קמא, בה נקבע כי עליה להגיש את תיק המוצגים מטעמה עד ליום 8.6.2014. בהחלטתי מיום 4.5.2014 הוריתי למשיבים להגיש תגובתם, וכן הוצאתי צו ארעי המעכב הגשת תיק המוצגים עד למתן החלטה אחרת. בהחלטתי הבהרתי כי ככל שבסופו של דבר תידחה בקשת רשות הערעור, יהא על המבקשת להגיש את תיק המוצגים בתוך פרק זמן קצר.

3.

המבקשת טוענת כי שגה בית משפט קמא בכך שהורה מיוזמתו על היפוך סדר הראיות, שכן הדבר מנוגד לדין ופוגע בזכויותיה פגיעה ממשית. לטענת המבקשת, בקשתה לערער על החלטה זו אינה נחסמת מכוח צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: צו בתי המשפט ), שכן הרציונאל הניצב בבסיסו – הקלת העומס וייעול ההליכים – אינו מתקיים במקרה דנן, שכן לא ניתן יהיה לערער על ההחלטה במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי. המבקשת טוענת כי החלטת בית משפט קמא שגויה, שכן צו המינוי של המומחה עסק רק בשתי עילות תביעה מתוך חמש העילות שנכללו בכתב התביעה, כך שגם אם חוות דעת המומחה מחייבת לגבי שתיים מן העילות, עדיין נדרש בית המשפט להכריע בשלוש העילות הנוספות, וגם מן הטעם הזה אין להפוך את סדר הבאת הראיות.

עוד טוענת המבקשת כי שגה בית משפט קמא בקבעו כי לא יתיר שמיעת ראיות ועדויות לגבי כוונת הצדדים בנוגע לאופן חישוב הרווח הגולמי. לעניין זה טוענת המבקשת כי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט נסמכה על נתונים עובדתיים שהציגו המשיבים, אשר המבקשת חולקת עליהם, ומכל מקום, ברי כי המומחה אינו מוסמך להכריע בשאלת פרשנות החוזה וכוונת הצדדים. לבסוף, המבקשת טוענת כי שגה בית משפט קמא בקבעו כי לא תותר חקירת המומחה וכי ניתן יהיה לזמנו על מנת להציג לו שאלות הבהרה בלבד. לטענתה, קביעה זו מנוגדת לדין ובית המשפט חייב להיעתר לבקשתה לחקור נגדית את המומחה.

4.

המשיבים, מנגד, טוענים כי החלטת בית משפט קמא בדבר היפוך סדר הראיות היא מסוג ההחלטות שלא תינתן לגביהן רשות ערעור, בהתאם להוראת סעיף 1(6) לצו בתי המשפט. לטענתם, המבקשת מנסה לשנות גרסה ולהרחיב חזית, והיא שינתה עמדתה בנוגע למונחים החשבונאיים בחוזה וביחס למעמד חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט. לטענת המשיבים, המבקשת לא טענה בכתב ההגנה כי יש לפרש את המונח "רווח גולמי" לפי כוונת הצדדים, ובעצם הגשת חוות דעת המומחה מטעמה ונכונותה למינוי המומחה מטעם בית המשפט, היא גילתה דעתה כי יש לפרש את המונח על פי כללי החשבונאות המקובלים. המשיבים מבהירים כי בניגוד לטענת המבקשת, העילות היחידות העומדות לדיון בבית משפט קמא הן שתי העילות אליהן התייחס המומחה (עילת הרווח הגולמי ועילת הפגיעה בשווי העסק), ואילו שלוש העילות הנוספות, שנכללו בכתב התביעה, אינן רלוונטיות ואין בכוונת המשיבים להביא ראיות להוכחתן.

עוד מפנים המשיבים לכתב המינוי של המומחה מטעם בית המשפט, בו נאמר במפורש כי עליו להתייחס לטענות הצדדים ולחוות דעתם של המומחים מטעמם, וכי ככל שיתברר שיש מחלוקת עובדתית בעניין מהותי לצורך מתן חוות הדעת, יפרט זאת המומחה בחוות דעתו. לטענת המשיבים, עיון בחוות דעתו של המומחה מעלה כי לא עלתה בפניו כל מחלוקת עובדתית לגבי מסד הנתונים ששימש בסיס לחוות הדעת.

המשיבים טוענים כי על החלטת בית משפט קמא שלא לשמוע ראיות לגבי כוונת הצדדים גם לא ניתן לערער, לאור סעיף 2(5) לצו בתי המשפט אשר עניינו "החלטה בעניין ... שאלות המוצגות לעדים". מכל מקום, לטענת המשיבים, ההחלטה נכונה אף לגופה, שכן הטענה כי יש לפרש את המונח "רווח גולמי" בהתאם לכוונת הצדדים ולא על פי כללי חשבונאות מקובלים, אינה עולה בקנה אחד עם עמדת המבקשת עצמה כפי שעולה מהתנהלותה במסגרת ההליך.

5.

לאחר שעיינתי בהחלטת בית משפט קמא ובטענות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות, למעט הבהרה לגבי חקירתו הנגדית של המומחה.

אקדים ואומר כי החלטתו של בית משפט קמא היא מסוג ההחלטות המצויות בתחום ניהול ההליך וסדרי הדין של הערכאה הדיונית, אשר ההתערבות בהן מוגבלת למקרים חריגים, כאשר ההחלטה ניתנה בניגוד לדין או גורמת לעיוות דין (ראו, בין היתר: רע"א 686/13 עמיעד מערכות מים בע"מ נ' טי אס טי סינרג'י בע"מ (17.3.2013); רע"א 4040/11

ד"ר י' שגב ושות', עורכי דין נ' אנג'ל ג'נרל דיבלופרס בע"מ (28.8.2011) והאסמכתאות שם). משאלו הם פני הדברים, הרי ש "אפילו סבורה ערכאת הערעור שראוי היה להחליט על דרך דיונית אחרת, עדיין נשמר העיקרון של אי-התערבות" ( דברי השופט מלץ ברע"א 266/88

סאן אינטרנשיונל לימיטד

נ' מדינת ישראל , פ''ד מד(2) 206, 211 (1990), המבוססים על דברי הנשיא שמגר בר"ע 457/83 Ohio Medical Products Division of Air Reduction Company, Inc

נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל , פ''ד לז(4) 309 , 312 (1983)). לא שוכנעתי כי מקרה זה נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות של ערכאת הערעור.

6.

באשר להיפוך סדר הראיות, לא מצאתי בבקשה כל הסבר המניח את הדעת לגבי הנזק שהמבקשת עלולה לסבול עקב כך, וממילא לא שוכנעתי כי הדבר עלול לגרום לה עיוות דין המצדיק שינוי החלטתו של בית משפט קמא.

אשר לטענה כי חוות דעת המומחה מתייחסת לשתי עילות תביעה בלבד, הרי שמתשובת המשיבים עולה כי הם ויתרו, על פי הצעת בית משפט קמא, על שלוש העילות האחרות והסכימו להתרכז רק בשתי העילות הרלוונטיות לחוות הדעת (עילות ה"רווח גולמי" ופגיעה בשווי עסק), כך שגם במישור זה אין המבקשת יוצאת נפגעת.

7.

באשר לטענת המבקשת כי בית משפט קמא אסר עליה להביא עדים וראיות לגבי פרשנות החוזה, הרי שעיון מדוקדק בהחלטה מעלה כי לא כך הם פני הדברים. בית משפט קמא פתח את החלטתו באמירה כי "העובדה שניתנה חוות דעת מומחה וגם אם מדובר בחוות דעת בהסכמה, אין בה כדי למנוע את הבאת ראיות אשר הנתבעת [המבקשת – י.ע.] מבקשת להביאן". אמנם בהמשך החלטתו כתב בית המשפט כי לא יתיר עדויות בנושא דרך החישוב, וכי "אין לי כל כוונה לשמוע ראיות מה היא כוונת הצדדים כיצד יש לפרש את סעיף 5א – נושא מקצועי חשבונאי – כאשר בדיוק לשם כך מונה מומחה בהסכמת הצדדים " (ההדגשה במקור – י.ע.). עם זאת, בהמשך דבריו שב בית המשפט והבהיר כי –

"קשה לי לראות אלו ראיות נוספות יכולות להישמע. הגם שאין אני יכול למנוע את בעל הדין מלהביא ראיות כאלו , ובזמן העדת העדים לא להתיר עדויות ו/או מענה על שאלות אשר אינן עומדות בקריטריונים דלעיל . על כן גם סבור הייתי כי הדרך הנכונה היא להזמין את המומחה לבית המשפט ולשאול אותו שאלות על חוות דעתו. אם תבחר הנתבעת בכל זאת להשמיע ראיות כלשהן, המומחה יוזמן להעיד רק לאחר שכל הראיות בתיק ישמעו.

נוכח האמור, ברי כי הדרך הנכונה, בתיק זה, היא להפוך את סדר הראיות" (ההדגשה הוספה – י.ע.).

מכאן, שבית המשפט לא מנע מהמבקשת מלהביא ראיות ומלחקור לגבי כוונת הצדדים, אך מצא כי מאחר שהמבקשת היא שכופרת במסקנתו של המומחה, הרי שהדרך הנכונה היא היפוך סדר הראיות, ועל המבקשת להקדים ולעשות כן לפני שהמומחה מטעם בית המשפט ייחקר על חוות דעתו.

8.

אשר לחקירתו של המומחה מטעם בית המשפט, הרי שמקום בו מבקש בעל דין לחקור מומחה, נקודת המוצא היא כי בית המשפט ייעתר לכך (סעיף 26(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971). הסמכות לאסור על חקירה נגדית של עד אמנם קיימת, אך השימוש בה נדיר וצריך להיעשות בזהירות, גם מקום בו מדובר במומחה מטעם בית המשפט, וגם לאחר שהלה השיב על שאלות הבהרה. לפיכך, כאשר בית המשפט מבקש לחרוג מכך, יש להצביע על נסיבות מיוחדות ( רע"א 5376/12 אפולו אדקס בע"מ נ' סיטבון , פסקאות 13-11 והאסמכתאות שם (23.10.2012)).

במקרה דנן, בית משפט קמא כתב בהחלטתו כי "כל שתוכל הנתבעת היא להזמין את המומחה לבית המשפט ולשאול אותו שאלות הבהרה ...על כן גם סבור הייתי כי הדרך הנכונה היא להזמין את המומחה לבית המשפט ולשאול שאלות על חוות דעתו" (הדגשות הוספו – י"ע). כשלעצמי, איני סבור כי בית משפט קמא התכוון בהחלטתו זו לשלול או להגביל את זכותה של המבקשת לחקור את המומחה, ודומה כי המבקשת נתפסה לדרך ניסוח ההחלטה. מכל מקום, ולשם הזהירות, מובהר בזה כי זכותה של המבקשת לחקור את המומחה בדרך של חקירה נגדית, ואזכיר כי כאשר מדובר במומחה של בית משפט, כל צד רשאי לחקור אותו בדרך של חקירה נגדית (רע"א 1619/93 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' טטרו , פ"ד מז(4) 89, 98 (1993); ע"א 8513/12 שלמה אברהם נ' עילית חברה לביטוח בפסקה 8 (18.3.2013)).

9.

הצדדים הכבירו מילים בשאלה אם החלטה בדבר היפוך סדר הבאת הראיות נכנסת בגדרו של סעיף 1(6) לצו בתי המשפט, הקובע כי לא תינתן רשות ערעור על "החלטה בעניין סדר הבאת עדויות ואופן הגשת עדויות...". דומה כי שאלה זו יש לה פנים לכאן ולכאן. ברע"א 4846/11 בר עידן יצור ופיתוח בע"מ נ' אברג'ל (10.8.2011), קבע השופט רובינשטיין כי "אין לנעול דלת, גם על פי הצו, מקום שיתעורר החשש לפגיעה ממשית בצד לתיק - אך הדלת תיפתח באופן מושכל ומדוד" (פסקה י"ב להחלטתו ) . מאוחר יותר, ברע"א 7447/13

קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' אבו עראר היאם (10.11.2013) (להלן: עניין קרנית ), אף הביע השופט רובינשטיין עמדתו כי על פי תכליתו של הצו, יש לפרש את סעיפים 1(1), 1(5) ו-1(6) כמכוונים "לסדר הפנימי בפרשת ההגנה או התביעה, ולא ל'סדר המסגרת' של שמיעת הראיות והפיכתו של נטל הבאת הראיות" (פסקה י"ז להחלטתו).

מנגד, בהחלטה מאוחרת יותר, דן הנשיא גרוניס בהרחבה במעמדו של צו בתי המשפט וקבע כי " הוראות הצו, בשילוב עם ההוראות שהסמיכו את שר המשפטים להוציאו ( סעיפים 41(ג)(1) ו- 52(ג)(1) ל חוק בתי המשפט ), מלמדות על מחסום דיוני מוחלט

המונע כל אפשרות להגיש בקשת רשות" ( רע"א 3783/13 אי די בי חברה לפתוח בע"מ נ' יעל כבירי שמיע , בפסקה 7 ( 5.6.2013), ההדגשה המקור – י.ע.).

כשלעצמי, אני נוטה לשיטה אחרונה אשר מרחיבה את הנושאים לגביהם אין ליתן רשות ערעור ובדרך זו מצמצמת את היקף בקשות הרשות לערער (ראו החלטתי ברע"א 368/13 הרשות הפלסטינית נ' נורז'יק , פסקה 8 (23.4.2013)). ספציפית לגבי הסוגיה הקונקרטית של היפוך סדר הראיות, ניתן לטעון כי פשט לשונו של סעיף 1(5) לצו (" החלטה בעניין הזמנת עדים, סדר שמיעת עדים...") ופשט לשונו של סעיף 1(6) לצו ("החלטה בעניין סדר הבאת עדויות ואופן הגשת עדויות") אינם מכוונים אך ורק להחלטות לגבי סדר שמיעת העדים בתוך פרשת התביעה או בתוך פרשת ההגנה. חיזוק לכך ניתן למצוא בסיפא של לשון סעיף 1(5) לצו, המחריגה מתחולתו החלטות לגבי בקשה לעדות מוקדמת. לו היה סעיף זה עוסק בסדר העדויות בתוך פרשת התביעה וההגנה בלבד, דומה כי החרגה זו הייתה מתייתרת. לבסוף, ניתן לטעון, גם אם בדוחק מסוים, כי סעיף 1(4) השולל רשות ערעור לגבי החלטות הנוגעות ל"שלבי הדיון בהליך", חל גם על החלטות הנוגעות ל"סדר המסגרת" של שמיעת הראיות.

על כל פנים, אף לשיטתו של השופט רובינשטיין בעניין קרנית ולפיה אין מדובר בהחלטה הנכנסת בגדרו של הצו, הרי שמצאנו כי דין הבקשה לעניין זה להידחות גם לגופה, כך שניתן להותיר את הדברים בצריך עיון.

9.

אשר על כן, הבקשה נדחית, בכפוף להבהרה בפסקה 8 לעיל לעניין חקירתו הנגדית של המומחה.

צו עיכוב הביצוע הארעי אשר ניתן בהחלטתי מיום 4.5.2014 – בטל. המבקשת תגיש את תיק המוצגים מטעמה עד ליום 30.6.2014.

המבקשת תשא בהוצאות המשיבים בסך 5,000 ₪.