רע"א 8785-23 רע"א 8785-23

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ע' רביד) מיום 7.12.2023 בת"א 36251-07-22, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת למתן סעד זמני האוסר על המשיב 1 לחתום על הסכם למכירת מחצית מנכס מקרקעין המצוי בגרמניה.

הרקע לבקשה

1.המבקשת, היא חברה ישראלית העוסקת בגיוס משקיעים לרכישה וניהול נכסי נדל"ן מניב בגרמניה, אשר נכנסה לשותפות עם שותף זר בשם פטריק מולר (להלן: פטריק); המשיב 1, הוא עורך דין במקצועו המשמש כנאמן עבור המשקיעים בחלק מנכסי הנדל"ן אותם מנהלת המבקשת (להלן: הנאמן), ובכללם נכס מקרקעין המצוי בעיר מרציג שבגרמניה, שמספרו בתיק הנכסים הוא 14 (להלן: נכס 14 או הנכס); המשיבים 2, הם משקיעים המחזיקים בזכויות בנכס האמור וכן במספר נכסים אחרים אותם מנהלת המבקשת (להלן: המשקיעים).

2.משולש היחסים שבין המבקשת, הנאמן והמשקיעים מושתת על מערכת חוזית המורכבת משני הסכמים עיקריים. ההסכם הראשון הוא הסכם שנכרת בין המבקשת ("נותן שירותי הניהול") לבין המשקיעים, ותכליתו היא להסדיר מערכת עסקית-מסחרית לביצוע ההשקעות בנכס המקרקעין מושא ההשקעה (להלן: הסכם הרכישה). על פי הסכם זה, ההון העצמי הנדרש לרכישת הנכס ממומן מכיסם של המשקיעים, עליו מתווסף מימון בנקאי אשר משלים את מלוא התמורה. המבקשת מצידה, אמונה על ביצוע פעולות הרכישה וניהול ההשקעה, בתמורה לדמי ניהול חודשיים בשיעור של 10% המשולמים מתוך הרווחים שייווצרו מן הנכס. ההסכם השני הוא הסכם נאמנות אשר נכרת בין הנאמן לבין המשקיעים (הנקראים בהסכם "רוכשים") בו נזכרת גם המבקשת. על פי הסכם זה, הנאמן משמש כזרועם הארוכה של המשקיעים – בתוך כך הוא אמון על רכישת הנכס עבורם, והזכויות בנכס נרשמות על שמו. בהתאם להסכמים האמורים – לאחר השלמת גיוס ההון העצמי מן המשקיעים אשר היווה כ-50% מעלות רכישת הנכס, ולאחר גיוס יתר המימון הנדרש לרכישתו – נרשמו 50% מן הזכויות על שם הנאמן, ו-50% הנותרים נרשמו על שם חברה הולנדית המוחזקת על-ידי פטריק והמבקשת (להלן: חברת הנכס).

3.לימים, עלו היחסים בין הצדדים על שרטון. ביום 19.7.2022 הוגשה על-ידי המבקשת תביעה נגד הנאמן, ואילו הנאמן הגיש מצדו ביום 8.6.2023 תביעה שכנגד. המבקשת והנאמן טענו, כל אחד בתורו, להפרות שונות של האחר אשר מסכנות ופוגעות בכספי המשקיעים המושקעים במספר נכסים, לרבות נכס 14 מושא דיוננו. המבקשת טענה בתביעתה כי התנהלותו של הנאמן מסכנת את כספי המשקיעים ומותירה אותם תלויים בידיו הלא בטוחות של שותפה פטריק, נגדו היא מנהלת הליכים משפטיים אחרים; ואילו הנאמן טען בתביעתו כי המבקשת מנהלת את הנכסים בניגוד להתחייבויותיה ואינה פועלת להבטחת כספי המשקיעים, תוך שהיא עסוקה במלחמות נגד פטריק על חשבון אינטרס המשקיעים. המבקשת עתרה בתביעתה לחייב את הנאמן לפעול בהתאם להוראותיה ולבצע כל פעולה שתבקש הקשורה בניהול הנכסים. מנגד, הנאמן ביקש בתביעתו ליתן שורה של סעדים, בהם סעד המורה על חלוקת כספי התשואה המצויים בחשבונות הנאמנות למשקיעים, וכן סעדים נוספים הנוגעים להמשך הפעילות בנכסים מושא ההשקעות.

4.המשקיעים הצטרפו בזה אחר זה כצד להליך, על פי בקשתם, בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 20.11.2022 והחלטות נלוות נוספות. ביום 25.12.2022 הגישו המשקיעים כתב הגנה לתביעת המבקשת, בו התנגדו לתביעה וטענו כי אין מקום לקבלה משזו הוגשה בהתעלם מזכויותיהם ואף מבלי לצרפם כצד להליך. המשקיעים טענו כי המבקשת עושה בנכסיהם ובכספם ככל העולה על רוחה בניגוד לרצונם וטובתם. עוד הלינו על התנהלותה של המבקשת וטענו כי יש לבחון את הטענות המוצגות בתביעתה לאור מעמדם וזכויותיהם, כפי שהם מעוגנים במערכת ההסכמית שבין הצדדים, ובתוך כך דרשו כי הכספים המוחזקים בחשבונות הנאמנות יחולקו להם לאלתר. באשר לתביעה שכנגד שהוגשה על-ידי הנאמן – ביקשו המשקיעים מבית המשפט המחוזי לפטור אותם מהגשת כתב הגנה בהליך זה, לנוכח העובדה שלא נתבקשו בו סעדים המכוונים נגדם, ומכל מקום ציינו כי הם אינם מתנגדים לסעדים שהתבקשו בגדר התביעה האמורה. בקשה זו נתקבלה בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 21.9.2023.

5.ביום 6.11.2023 הגישה המבקשת "בקשה בהולה למתן צו מניעה זמני" – היא הבקשה העומדת ביסוד ההחלטה דנן. המבקשת עתרה כי יינתן צו האוסר על הנאמן לחתום על הסכם למכירת מחצית מנכס 14, עסקה אשר נרקמה לטענתה על-ידי פטריק והנאמן ללא ידיעתה. המבקשת טענה כי הופתעה לגלות שהנאמן פועל למכירת הנכס תוך שהוא מנסה לשכנע את המשקיעים בדבר כדאיות העסקה, ואף מציג בפניהם שמאות המצדיקה את מימושה. עוד טענה כי התנהלותו של הנאמן מנוגדת להוראות שנקבעו בהסכם הרכישה עליו חתומים המשקיעים, אשר לו כפוף גם הנאמן על פי הקבוע בהסכם הנאמנות. המבקשת הפנתה להוראות שנקבעו בסעיף 4.2 להסכם הרכישה וטענה כי השליטה המלאה והבלעדית על ניהול הנכס, לרבות הליך רכישתו ומכירתו, נתונה בידיה ולא בידי הנאמן או המשקיעים. עוד טענה כי אי-מתן הסעד המבוקש עלול לפגוע במכירת המחצית הנותרת של הנכס, וחמור מכך, לאור מעשיו של פטריק, נטען שקיים חשש ממשי כי כספי התמורה ייגנבו על-ידו.

6.הנאמן התנגד לבקשה שהוגשה וטען כי אין למבקשת כל עילה לבקש את הסעד הזמני שנתבקש משעה שסעד זה אינו נמנה עם סעדי התביעה. עוד טען כי אין בין המבקשת לבינו יריבות משפטית, שכן הוא משמש כנאמן עבור המשקיעים והוא אינו מחויב לבצע את הוראות המבקשת. הנאמן הוסיף ושטח נגד המבקשת שורה של טענות בדבר התנהלות המנוגדת לאינטרסים של המשקיעים, אשר הובילה לטענתו למשבר אמון חריף בין הצדדים. בכל המתייחס למכירת נכס 14 טען, כי לאור התנהלות המבקשת ומשבר האמון שנוצר, ביקשו המשקיעים מפטריק לקדם את מכירת הנכס. כן ציין כי בטרם קודם הליך המכירה, בוצעה פרצלציה בנכס אשר חילקה אותו לשתי חלקות משנה, ובכך העלתה את שוויו והגבירה את סחירותו. הנאמן ציין כי לאחר קבלת חוות דעת שמאית לכל חלקת משנה, נמצא רוכש מתאים לחלקת משנה אחת המגלמת מחצית מן הנכס, במחיר של 6.25 מיליון אירו אשר עתיד להניב למשקיעים רווח של 20% על השקעתם. עוד פירט כי בטרם הוחלט על ביצוע המכר ערך הנאמן הצבעה בקרב המשקיעים, כאשר מתוך 74 משקיעים – 67 הצביעו בעד המכירה; 5 לא הביעו עמדה; ואף אחד מהם לא הביע התנגדות. הנאמן הוסיף וטען כי אין בסיס לטענת המבקשת ולפיה מכירת מחצית הנכס תפגע בשווי מחצית הנכס הנותר. ובאשר לחשש כי פטריק יגנוב את כספי המכירה, נטען כי הנאמן מתחייב לכך שהזכות לשחרור כספי המכר תהיה כפופה לחתימתו, כך שפטריק לא יוכל ליטול מן הכספים ללא הסכמתו.

7.המשקיעים התנגדו אף הם לבקשה שהוגשה על-ידי המבקשת. המשקיעים אחזו בהסכם הרכישה וטענו כי תכליתו של ההסכם היא בראש ובראשונה להשיא את רווחיהם. בהתאם לכך נטען, כי אותו "שיקול דעת" המוקנה למבקשת מכוח הסכם זה, כפוף לתכלית העיקרית של ההסכם, בדבר חובתה לפעול להשאת רווחיהם, כמו גם לחובתה לעשות שימוש תם לב בזכויותיה על פי החוזה. המשקיעים טענו כי המבקשת הפרה במספר הזדמנויות התחייבות בסיסית זו ומשכך הפרה את אמונם. עם פקיעת האמון שניתן במבקשת, כך לטענתם, פקעו מאליהם גם ייפוי הכוח שניתן לה ושיקול הדעת שמכוחם היא מבקשת למנוע את מכירת זכויותיהם בנכס. כן נטען כי המשקיעים הם אלה שמימנו את ההון העצמי הנדרש לרכישת הנכס, ולכן מן הראוי כי הם אלה אשר יחליטו מה ייעשה בקניינם.

החלטת בית המשפט המחוזי

8.בימים 18.11.2023 ו-30.11.2023 התקיימו דיונים בבקשת המבקשת במהלכם נחקרו המצהירים מטעם הצדדים; לאחר מכן הגישו הצדדים את סיכומיהם בכתב; וביום 7.12.2023 התקבלה החלטת בית המשפט המחוזי הדוחה את הבקשה למתן סעד זמני. בית המשפט המחוזי עמד בהחלטתו על המבנה הכלכלי של ההתקשרות בין המשקיעים למבקשת, ובמסגרת זו ציין כי מדובר ב-74 משקיעים שהעמידו הון עצמי של כ-4 מיליון אירו לטובת רכישת הנכס. כן עמד בית המשפט המחוזי על כך שבסעיף 10 להסכם הנאמנות נקבע מנגנון של הצבעה או הסכמה בכתב של המשקיעים בכל הנוגע להחלטות בנכס, תוך שהוא עומד על תוצאות ההצבעה שנערכה בנוגע למכירתו. צוין כי למעלה ממחצית מן המשקיעים בנכס מיוצגים בהליך שלפניו וניתנה להם הזדמנות להביע את עמדתם.

9.באשר לסיכויי ההליך, קבע בית המשפט המחוזי כי בשלב זה של הדיון די לציין, כי זכות הקניין של המשקיעים, שהיא זכות בעלת מעמד חוקתי, מאפשרת להם למכור את חלקם בנכס. בהקשר זה נקבע כי אם ברצונה של המבקשת למנוע מימוש של זכות נכבדה זו, עליה הנטל להראות כי עומדת לה עילת תביעה של ממש – דבר שלא נעשה במקרה דנן, שעה שאין מחלוקת כי הזכויות במחצית הנכס נתונות למשקיעים ואין למבקשת כל זכות בהן. בית המשפט המחוזי נסמך בהחלטתו, בין השאר, על סעיף 6.3 להסכם הרכישה, בו נקבע כי תקופת ההחזקה של הנכס על-ידי המשקיעים תהיה לפחות שש שנים, וכי בחלוף שש שנים יוצא הנכס למכירה "אלא אם הוחלט אחרת". משלא הוצגה החלטה אחרת, נקבע כי למשקיעים עומדת הזכות למכירת זכויותיהם בנכס על פי שיקול דעתם. בית המשפט המחוזי הוסיף והתייחס לטענות המבקשת בכל הנוגע לסעיף 4.2 להסכם הרכישה בו נקבע, כי "השליטה המלאה והבלעדית על ניהול הנכס והליך הרכישה והמכירה, כמו גם הסמכויות לפעול בשם המשקיעים תהיינה בידי נותן שירותי הניהול [...]", וקבע כי בשלב זה של הדיון, הפרשנות הסבירה שיש ליתן להוראה זו היא בהדגשת המילה "הליך", במובן זה שהליך הרכישה והמכירה יהיו בשליטה המלאה והבלעדית המבקשת; זאת בשונה מעצם קבלת ההחלטה על המכירה – המצויה בידי המשקיעים. בית המשפט המחוזי קבע כי כל פרשנות אחרת תפקיע מידי המשקיעים את המאפיין הבולט של זכות הקניין. ובאשר להליך המכירה שקבוע בסעיף זה – נקבע כי על רקע הפגיעה באמון המשקיעים, אין עוד מקום לאפשר למבקשת שליטה מלאה על הליך המכירה, לכל הפחות בנוגע לנכס הנדון. כן נקבע כי פרשנות זו מקרינה גם על הסכם הנאמנות ועל תפקידו של הנאמן.

10.בית המשפט המחוזי התייחס בהחלטתו לטענות שהועלו מצד המבקשת בכל המתייחס לחוות הדעת השמאית, וקבע כי בשלב זה ניתן לקבל התשובות שהוצגו על-ידי הנאמן. בית המשפט המחוזי עמד על כך שהמבקשת לא הצטיידה בחוות דעת שמאית שיש בכוחה לבסס החלטה אחרת מאשר מכירה בהתאם לסעיף 6.3 להסכם הרכישה, הגם שהיו לה הזדמנויות לעשות כן ולמרות שידעה שחלפו שש שנים ממועד רכישת הנכס. כן צוין כי המשקיעים חוששים מהמשך המבוי הסתום אליו נקלעו, ועל כן יש לכבד את רצונם ואת זכותם לצאת מן ההשקעה, ולמכור את חלקם בנכס בסכום המתאים להם. בשים לב לכל האמור, נקבע כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשקיעים, שכן כספם מושקע בנכס, והם הגורמים הנושאים במירב הסיכון, בעוד שהמבקשת לא השקיעה כל סכום מכיסה.

בקשת רשות הערעור והתשובות לה

11.המבקשת שבה בבקשתה על עיקר הטענות שהעלתה בבקשה למתן סעד זמני והסיכומים שהוגשו מטעמה. לצד בקשת רשות הערעור הגישה בקשה ל"עיכוב ביצוע" (כך על פי כותרתה), המבקשת לאסור על הנאמן לחתום על הסכם המכר עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור. המבקשת טוענת כי בית המשפט המחוזי שגה משקבע כי חלפו שש שנים ממועד רכישת הנכס בהתבסס על המועד הנקוב בהסכם הרכישה, בעוד שהנכס נרכש בפועל ביום 15.12.2017, ועסקת הרכישה הושלמה ביום 30.5.2018, מועד בו הושלמה מלוא התמורה. עוד טוענת המבקשת כי בית המשפט המחוזי נפל לכלל טעות משקבע כי חוות הדעת השמאיות הוגשו ביום 15.11.2023, תוך שהיא מצביעה על כך שהמסמכים שהוגשו באותה העת נכתבו בשפה הגרמנית, ורק לאחר החלטת בית המשפט המחוזי מיום 28.11.2023 הוגשו בתרגום לאנגלית. המבקשת מוסיפה וטוענת כי חוות הדעת השמאיות שהוגשו על-ידי הנאמן ביום 29.11.2023 הוגשו בניגוד להוראות סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, שלפיהן היה על הנאמן להגישן בתרגום לשפה העברית עם אישור נוטריוני ואפוסטיל. המבקשת מוסיפה ותוקפת את חוות הדעת לגופן וטוענת כי לא היה מקום להסתמך עליהן, משעה שהוצגו על-ידה נתונים אחרים הסותרים את הנתונים שהוצגו בהן. המבקשת שבה והפנתה להוראות שונות בהסכם הרכישה, בהן נקבע לטענתה כי השליטה המלאה והבלעדית על מכירת הנכס מסורה בידיה. כן הפנתה להוראות הסכם הנאמנות שלפיהן נאסר על הנאמן לבצע פעולות המנוגדות להסכם הרכישה, ובין היתר למכור את הנכס. המבקשת מוסיפה וטוענת כי הסתירות בעדות הנאמן מעלות תהיות לגבי המידע שנמסר בזמן אמת למשקיעים בקשר לעסקה ואף בקשר להסכמתם לעסקה זו.

12.הנאמן סמך ידו על החלטת בית המשפט המחוזי וטען כי יש לדחות את הבקשה. הנאמן עמד בתשובתו על המשבר שאירע ביחסים שבין המשקיעים למבקשת, אשר הוביל להחלטתם לצאת מן ההשקעה ולמכור את חלקם, זאת בשל סירובה לחלק תשואה שהצטברה בחשבון הנאמנות למשקיעים. אשר לטענות שהועלו נגד חוות הדעת השמאיות, ובכלל זאת הטענה כי הנכס נמכר בפחות משווי שוק, נטען כי המבקשת לא הציגה כל חוות דעת נגדית התומכת בטענות האמורות ולא הציגה הערכת שווי המגובה באסמכתאות. באשר למועד רכישת הנכס צוין כי בעת חתימת הסכמי הרכישה כבר נחתם זיכרון דברים ובחודש דצמבר 2017 נחתם הסכם הרכישה, וממילא חלפו שש שנים ממועד רכישת הנכס. הנאמן טען כי יש לדחות את הטענות בדבר שליטתה הבלעדית של המבקשת בנכס, תוך שהוא נסמך על הפרשנות שנקבעה להסכם הרכישה בהחלטת בית המשפט המחוזי.

13.המשקיעים סבורים אף הם כי דין הבקשה להידחות. המשקיעים טוענים כי יש לדחות את טענת המבקשת, ולפיה טרם חלפו שש שנים ממועד רכישת הנכס משמדובר בטענה הנטענת לראשונה בבקשת רשות הערעור, וכן משמדובר בניסיון לערער על ממצאי עובדה שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית. המשקיעים סבורים כי אף אם תתקבל הטענה כי דבק פגם פרוצדורלי באופן הגשת חוות הדעת השמאיות, למרות שלא כך הדבר, אין בפגם האמור משום עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי. בהקשר זה עמדו המשקיעים על כך שכדאיות העסקה היא סוגיה מסחרית הנתונה לשיקול דעתם, וכי ככל שטעו בעניין זה, הרי הם אלו שיישאו בהשלכותיה. המשקיעים מצביעים על כך שהמבקשת מעלה באמונם ובכך למעשה איינה את מטרת הסכם הרכישה, המקפל בתוכו הסכם שליחות להשקעת כספים וניהול נכס נבחר בגרמניה. לטענתם עצם יצירת השליחות אינה מפקיעה את האוטונומיה של השולח לקבל בעצמו החלטות בקשר למושא השליחות, לא כל שכן משעה שהוכח כי השלוח הפר את חובותיו.

14.למען שלמות התמונה יצוין כי עם קבלת תשובות המשיבים לבקשה ל"עיכוב ביצוע", ובשים לב לסד הזמנים שתואר על-ידם להשלמת עסקת המכר, הוריתי בהחלטתי מיום 19.12.2023 על מתן צו האוסר על הנאמן לחתום על הסכם המכר, וזאת עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור או עד למתן החלטה אחרת.

דיון והכרעה

15.לאחר עיון בבקשת רשות הערעור והתשובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בכל הנוגע למתן סעדים זמניים, והתערבות ערכאת הערעור בהחלטות אלו תיעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד (ראו מבין רבים: רע"א 6252/23 נאות אט יזום ובניה בע"מ נ' גאון, פסקה 8 (7.12.2023); רע"א 1547/23 ארז (ג.ז) יעוץ כלכלי והשקעות בע"מ נ' פרז, פסקה 12 (14.5.2023)); לא מצאתי כי הבקשה דנן נמנית עם אותם מקרים חריגים המצדיקים סטייה מן הכלל האמור.

16.הלכה היא, כי בבוא בית המשפט להכריע בבקשה לסעד זמני, עליו לבחון קיומם של שני תנאים מצטברים – קיומה של עילת תביעה לכאורה; ושיקולי מאזן הנוחות. בין שני התנאים הללו מתקיים יחס של 'מקבילית כוחות' – ככל שסיכויי התביעה הם גבוהים, יש להקל עם דרישת מאזן הנוחות, ולהיפך; ואולם מקובל להעניק מעמד של בכורה לשיקולי מאזן הנוחות (ראו למשל: רע"א 1792/22 חברת יהלי תיירות ונופש בע"מ נ' חברת סילון עבודות חשמל בע"מ, פסקה 13 (1.5.2022); רע"א 1378/23 מלייב נ' סייקל כלכלה מעגלית למכלי משקה בע"מ, פסקה 10 (2.4.2023)). בית המשפט הבהיר בהקשר זה, כי נטל ההוכחה בדבר קיומם של התנאים הנדרשים למתן הסעד הזמני מוטל על כתפי המבקש (רע"א 5302/20 קבוצת אלירן בע"מ נ' שלם, פסקה 14 (27.8.2020)).

17.וביישום לענייננו: באשר לסיכויי ההליך – בזהירות המתחייבת מן השלב המקדמי בו מצוי ההליך, ניתן לומר כי עומדת בפני המבקשת משוכה לא קלה. עיון בסעדים המבוקשים בכתב התביעה מעלה כי ברצונה של המבקשת לחייב את הנאמן לפעול בהתאם להוראותיה בכל הקשור לניהול הנכסים, ובענייננו בכל הקשור לנכס 14. ואולם, עיון בהסכם הנאמנות מלמד שחובותיו של הנאמן הם "כלפי הנהנה וכלפיו בלבד", קרי: כלפי המשקיעים (סעיף 8 להסכם; וראו גם סעיף 6.4). גם האיסור למכור את הנכס מתייחס למכירה שלא בהסכמת המשקיעים ונועד למנוע פגיעה בזכויותיהם (סעיף 6.7 להסכם). אכן, הוראות שונות בהסכם הנאמנות כפופות "לתנאי הסכם הרכישה" (ראו, למשל: ההואיל השלישי וסעיף 6.7 להסכם), אולם אין בכך כדי לסייע למבקשת בנסיבות ענייננו. המבקשת מפנה בטיעוניה למספר הוראות בהסכם הרכישה המקנות לה, לטענתה, זכויות נרחבות ובלעדיות בכל הנוגע להיבטי השליטה בנכסים וניהולם. ואולם, על פי הוראת סעיף 6.3 להסכם הרכישה, בה נקצבה "תקופת ההשקעה", התחייבו המשקיעים כי "יחזיקו בנכס כבעלים לפחות 6 שנים מיום רכישת הנכס, ובחלוף 6 שנים (אלא אם הוחלט אחרת) יוצע הנכס למכירה". תקופת שש השנים מ"יום רכישת הנכס" – הוא יום ה-15.12.2017 – חלפה-עברה גם לשיטת המבקשת, ולפיכך בהעדר החלטה אחרת יש להעמיד את הנכס למכירה, כפי שמבקשים המשקיעים לעשות. לנוכח חלוף התקופה, ובשים לב לעובדה שכספם של המשקיעים הוא העומד במוקד הסיכון, המבקשת לא ביססה עילה מספקת המקנה לה זכות לכאורית למנוע את מכירת הנכס בעת הזאת. בנסיבות אלה, גם אם ניתן להרהר אחר הפרשנות שניתנה על-ידי בית המשפט המחוזי לסעיף 4.2 להסכם הרכישה, שעה שספק אם יש בזכות הקניין לבדה כדי לסייע באיתור אומד דעת הצדדים, לא נמצא צורך להכריע בסוגיה פרשנית זו, וניתן להותירה לשלב הדיון בהליך העיקרי.

18.דין טענותיה הנוספות של המבקשת בדבר השווי שהוצג בחוות הדעת השמאיות; וסתירות שלטענתה דבקו בעדויות הנאמן להידחות, ולוּ רק מן הטעם שמדובר בניסיון לתקוף ממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם (ראו מבין רבים: רע"א 6377/23 כץ נ' ראז חקלאות אחזקות ופיתוח בע"מ, פסקה 10 (13.9.2023)). למעלה מן הדרוש אוסיף, כי אף אם מוטב היה לוּ הוגשו חוות הדעת לבית המשפט המחוזי בשפה האנגלית עוד ביום 15.11.2023, עם הגשת התשובה לבקשה למתן סעד זמני, לא היה במועד הגשתן כדי לפגוע בזכויות המבקשת. גם אם נתעלם מחוות הדעת האמורות, הנטל הלכאורי להוכחת הטענה כי הנכס נמכר במחיר הנמוך משוויו מוטל על המבקשת. המבקשת בחרה שלא להגיש חוות דעת שמאית מטעמה התומכת בעמדתה, וממילא לא הוכיחה כי הנכס נמכר בשווי הנמוך משווי השוק (ומבלי להידרש לנפקותה המשפטית של טענתה זו). חשוב מכך, משעה שזכויותיהם של המשקיעים הן אלה שנמכרות לפי ההסכם – חזקה עליהם שהם מבקשים להשיא את רווחיהם – חזקה זו לא נסתרה על-ידי המבקשת.

19.אשר למאזן הנוחות, מן העבר האחד עומדת המבקשת, הטוענת לפגיעה כלכלית שתיגרם לה כתוצאה מאי-מתן הצו. המבקשת מלינה כאמור הן על השווי הנמוך לשיטתה בו נמכרת מחצית הנכס, והן על הפגיעה בשוויה של מחצית הנכס שתיוותר בבעלותה. מן העבר השני של מאזן הנוחות יש להעמיד את הפגיעה שיכול ותיגרם למשקיעים כתוצאה ממתן הסעד הזמני. סמוך לתום תקופת ההשקעה קמה למשקיעים הזדמנות עסקית למכור את חלקם בנכס ברווח, כך לפי טענתם, ומתן הסעד הזמני מבקש למנוע את מימושה. בדומה לבית המשפט המחוזי, אף אני סבורה כי נזקם של המשקיעים עולה בחומרתו על הנזק שעלול להיגרם למבקשת. מסקנה זו נטועה בראש ובראשונה בחלוקת הסיכונים שנקבעה בין הצדדים על פי הסכם הרכישה, עת שזכויות המשקיעים הן העומדות למכירה וכספם הוא המונח על קרן הצבי. ובכל המתייחס לנזק הנטען על-ידי המבקשת, הרי שבמקרה דנן עסקינן בנכס מקרקעין המשמש למטרות מסחר והשקעה כספית, זאת להבדיל מנכס המשמש למטרת מגורים. בנסיבות אלה, נקודת המוצא היא כי מכירת הנכס טומנת בחובה נזק כספי בר פיצוי, במובן זה שלא מדובר בנזק בלתי הפיך (רע"א 4152/21 חלפון נ' קבוצת מזרחי ובניו השקעות בע"מ, פסקה 13 (1.7.2021); רע"א 5174/19 מרג'י נ' ברניידת, פסקה 17 (11.9.2019); ע"א 46/12 ניסים אסייג, ייעוץ וניהול בע"מ נ' אדרת, פסקה 20 (5.3.2012)). לכך יש להוסיף, גם אם אין מדובר בשיקול מכריע, את משבר האמון השורר בין הצדדים והיעדר יכולתם לשתף פעולה בהיבטים הנוגעים לנכס (ראו למשל: רע"א 4884/14 ארנון-פז (1985) בע"מ נ' לשכת עורכי הדין בישראל, פסקה 12 (10.8.2014); ע"א 6709/22 מלונות פתאל בע"מ נ' נ.י אשקלון בע"מ, פסקה 17 (9.11.2022)).

20.לנוכח תוצאה זו, התייתר למעשה הדיון בבקשת המבקשת שהוגשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט. עם זאת אציין, כי לא מצאתי ממש בטענת המבקשת כי הנאמן הפר את החלטתו של בית משפט זה, משאין חולק כי הנאמן לא חתם על הסכם המכר ומשעה שפעולות אחרות לא נאסרו. לצד זאת אציין, כי מוקשית בעיניי טענת הנאמן, ולפיה חתימתו על הסכם המכר לא נדרשה, היות שפטריק הוא הגורם שמוגדר כבעל זכות החתימה המוסמך להוציא את העסקה אל הפועל; וכי החלטת בעלי המניות, הנדרשת למכר, נחתמה על ידו לפני מתן הצו. טענות אלה הועלו לראשונה במסגרת תשובת הנאמן לבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט. הנאמן טוען כי "בשום שלב לא התכוון [...] לחתום על הסכם המכר שכן הדבר לא נדרש". אם אלה הם פני הדברים, יש לתמוה מדוע טענה זו לא נטענה על-ידי הנאמן במסגרת ההליך שנערך לפני בית המשפט המחוזי, או לכל הפחות בתשובה שהוגשה מטעמו לבקשה ל"עיכוב ביצוע" שנדונה לפניי. לנוכח תוצאת ההליך, לא ראיתי מקום להעמיק חקר בטענה האמורה, אולם בשים לב לאופן התנהלות הנאמן, לא ייעשה צו להוצאות בהליך.

21.לנוכח כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית, ללא צו להוצאות. הצו שניתן בהחלטתי מיום 19.12.2023 מבוטל.