רע"א 8996/01 אבידור חברה למוצר עץ בע"מ נ. מדינת ישראל

בפניי בקשה לפטור את המבקשת מהפקדת ערבון בבקשת הרשות לערער שבכותרת, ולחילופין להמיר את הערבון בערובה אחרת או להפחיתו במידה "משמעותית ביותר".

1.בקשת הרשות לערער מופנית נגד החלטת בית משפט קמא, שלא לפטור את המבקשת מתשלום אגרה במסגרת תביעה כספית שהגישה נגד המשיב 1 בבקשת הרשות לערער שבכותרת. בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו, כי לא שוכנע כי החברה, באמצעות מנהליה, אינה מסוגלת לגייס את סכום האגרה, ודחה את הבקשה לפטור מתשלום אגרה.

2.(א) במצב זה, יש לכאורה טעם בטענת המבקשת בדבר הצורך להתחשב בה בכל הנוגע להפקדת ערבון בבקשת הרשות לערער. במרכז בקשת הרשות לערער עומדת שאלת יכולתה הכלכלית של המבקשת לשלם אגרה בבית משפט קמא. קביעה כי למבקשת יכולת כספית לצורך הפקדת ערבון עלולה ליצור, במצב זה, מעגל קסמים, אשר ימנע מן המבקשת יכולת אפקטיבית לתקוף את החלטת בית משפט קמא.

(ב) אמנם, קושי זה עולה במלוא עוצמתו בכל הנוגע לתשלום אגרה בבית משפט זה, להבדיל מהפקדת ערבון. קיימת הבחנה בין תשלום אגרה לבין הפקדת ערבון. הראשון מהווה, ולו באופן חלקי, תמורה לשירות המשפטי הניתן לבעל דין. השני מהווה מכשיר להגנה על ענינו של בעל הדין שכנגד (בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר, פ"ד מד(2) 386). כאשר מדובר, על כן, בבקשה לפטור מהפקדת ערבון, יש ליתן משקל הולם לאינטרס של בעל הדין שכנגד כי יוכל לגבות הוצאות, אם כאלה ייפסקו לטובתו. שיקול זה של הגנה על בעל הדין שכנגד תקף גם מקום בו נשוא הערעור או בקשת הרשות לערער הוא החלטה שלא לפטור את יוזם ההליך מתשלום אגרה.

(ג) חרף זאת, צויין בפסיקה (ע"א 4385/01 אלון נ' כונס הנכסים הרשמי, תקדין עליון 2001(2) 871), כי בדומה לאגרה, גם בחובה להפקיד ערבון טמון סיכון למיצוי הזכויות לגישה לבית המשפט. על רקע זה נקבע באותה פרשה, כי אין מקום להחמיר בבדיקת סיכויי ההליך לצורך מתן פטור מהפקדת ערבון כאשר מדובר בהליך שעניינו בירור יכולתו הכלכלית של בעל הדין (שם – הליכי פשיטת רגל), שכן בכך עלולה להיות כרוכה פגיעה קשה ביכולת הגישה של חסרי יכולת כלכלית לבית המשפט. גישה זו אומצה, על מנת למנוע "...תוצאה לפיה מי שמבקש לערער על דחיית בקשתו להכריז עליו כעל פושט רגל, בין היתר בשל היותו נטול אמצעים כספיים, יאלץ להפקיד כספים (שאין לו) כדי לברר שאין לו כספים". על רקע זה ננקטה באותה פרשה גישה גמישה בהפעלת סמכות הפטור, ונקבע כי "...ברגיל, כאשר השאלה הטעונה הכרעה נוגעת היא עצמה ליכולת הכלכלית של המערער, מן הראוי לאפשר למערער את יומו בערעור".

(ד) הגישה האמורה אומצה בפרשת אלון בכל הנוגע להתניית הפטור מהפקדת ערבון בהוכחה של סיכויי ההליך. באותה פרשה לא היתה מחלוקת מצוקתה הכלכלית של המערערת שם, ואף נקבע על רקע זה כי חיובה בערבון פירושו יהיה סגירת דלתות בית המשפט בפניה. במקרה שבפניי, המצב שונה. השאלה השנוייה במחלוקת בבקשה שבפניי נוגעת לעצם יכולתה הכלכלית של המבקשת, ושל בעל המניות העיקרי שלה, להפקיד את הערבון. לא ניתן לקבוע, על כן, א פריורי, כי עצם דחיית הבקשה שבפניי מוליכה למלכוד כפי שתואר בפרשת אלון האמורה. זאת ועוד, אפילו יש ממש בטענות המבקשת בדבר אי יכולת לשלם אגרה בבית משפט קמא, אין בכך כדי להשליך באופן אוטומטי על הפקדת ערבון בבית משפט זה. התובענה שהוגשה לבית משפט קמא היתה על סכום של כ-14.7 מליון ₪. האגרה על תובענה כספית בסכום זה היא 2.5% מסכום התביעה, היינו – קרוב ל-370 אלף ₪. העדר היכולת לשלם את הסכום האמור, לה טוענת המבקשת בפניי אינה מלמדת באופן אוטומטי על אי יכולת להפקיד ערבון בסך 25,000 ₪, בו חוייבה המבקשת בבית משפט זה. על כן, השיקול של מניעת מלכוד, ברוח האמור בפרשת אלון , אינו שיקול דומיננטי במקרה שבפניי, ואין בו כדי למנוע בדיקה, לגופם של דברים, של יכולתה של המבקשת (או של בעל מניותיה העיקרי) להפקיד את הערבון שנקבע.

3.(א) בדיקת הבקשה שבפניי, על צרופותיה, וכן עיון בבקשת הרשות לערער על נספחיה, מגלים כי מצבה הכלכלי של המבקשת בכי רע. בכך אין כדי למצות את בדיקת היכולת להפקיד ערבון, שכן אף על המבקשת, שהיא חברה בע"מ, מוטל להראות כי אין ביכולתה לקבל עזרה מן הקרובים לה, ובכלל זה בעלי העניין העיקריים שבה (ראו בש"א 505/89 דנאר בע"מ נ' בנק הפועלים, דינים עליון יד 387). מתברר, כי נגד בעל מניותיה העיקרי של המבקשת, מר עמיאל, אשר ערב למבקשת, הוגשו תביעות כספיות בהיקף נרחב. כן עולה כי בשנת 2000 קיבל בעל המניות, מר עמיאל, דמי אבטלה, כי חשבונו בבנק איגוד הוגבל, כי חשבון בבנק דיסקונט עוקל, וכי דירתו מושכנה. עיקולים הוטלו אף על חשבונות של מר עמיאל בבנק הבינלאומי ובבנק הפועלים.

(ב) בכל אלה אין די לצורך היעתרות לבקשה שבפניי. זאת, נוכח העובדה שלא צורף תיעוד מלא ביחס לחשבונותיו האמורים של מר עמיאל. לא ניתן פירוט מסודר של חשבונותיו בבנקים, ושל מצב היתרות באותם חשבונות. לא ניתן פירוט מסודר של הכנסותיו של מר עמיאל, הוצאותיו ונכסיו. לא צורף תיעוד בנוגע לעניינים אלה. אף לא הוסבר, כיצד מממן מר עמיאל תשלום מזונות חודשי בסך 6,500 ₪, הנזכר בתצהירו, ואף לא כיצד הוא מממן ייצוג משפטי, בין בבית משפט קמא, ובין בערכאה זו. במצב זה, לא הונחה תשתית מספקת לכך שאין ביד המבקשת להפקיד את הערבון שנקבע בבית משפט זה.

(ג) עם זאת, ניתן לגלות התחשבות מסויימת במבקשת בנסיבות העניין, הן על רקע הקשיים האובייקטיוויים הבלתי מוכחשים העולים מתוך החומר, והן נוכח מיהות המשיבים. בפסיקה ניתן משקל למעמדו של בנק וליתרונות הנובעים ממנו בהתדיינויות שעניינן קביעת ערבון (ראו בש"א 9042/00 בנק הפועלים בע "מ נ' גרבי טל בע"מ). בפרשת אלון, הנזכרת לעיל, אף צויין כי "בידי הבנקים די אמצעים לוודא כי חובות שונים, לרבות אלה שמקורם בהוצאות משפט, יפרעו", וכי נוכח מערכת האכיפה המשוכללת שבידיהם, עליהם "...לנהוג במדיניות נאותה וביד רחבה, כלפי בעלי הדין האחרים, המצויים בעמדת נחיתות כלפיהם, על מנת שלא תחסם זכות הגישה של אותם בעלי דין לבית המשפט". דברים אלה יפים אף למדינה, היא המשיבה 2 בהליך שבפניי.

שיקול זה אינו יכול להוביל להסתפקות בערבות של צד ג', באשר אפשרות זו הועלתה באורח סתמי, ובלא כל תשתית רלוונטית לעניין זהותו של הערב המוצע, נכסיו ונכונותו לערוב.

עם זאת, יש בשיקול האמור כדי לאפשר מיתון מסויים של גובה הערבון בהליך שבפניי, ולהעמידו על 20,000 ₪. בכפוף לכך, הבקשה נדחית. הערבון יופקד בתוך 30 ימים מיום קבלתה של החלטה זו.