רע"א 8813/05 עמותת במות נ. מדינת ישראל

בפני בקשה לפטור מאגרה וערבון בהליך שבכותרת. עניינו של ההליך הוא החלטת בית המשפט קמא לדחות את בקשת המבקשת לפטור מאגרה בתביעה נזיקית שהגישה נגד משיבים 1-5. אגב הדיון בבקשה לפטור מאגרה וערבון התעוררה גם שאלת סיווגו הנכון של ההליך, קרי ערעור בזכות או ברשות. מטעמים שאנמק בהמשך, אדון תחילה בשאלת מתן הפטור.

בקשה לפטור מאגרה וערבון

1.המבקשת ויושב הראש שלה, מר אברהם פריד, משיב 6 (להלן: פריד) הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי נגד המשיבים 2-5 בסך 6 מיליון ₪, כאשר סכום תביעתה של המבקשת בגין הנזקים אשר נגרמו לה הועמד על סך של 5 מיליון ₪ וסכום תביעתו של פריד בגין הנזקים שנגרמו לו הועמד על סך של מיליון ש"ח. במסגרת זאת, הגישה המבקשת בקשה לפטור מתשלום אגרה. הבקשה נדחתה משני טעמים. ראשית , נקבע כי נוכח העובדה שפריד לא ביקש פטור מתשלום אגרה, הרי שדין הבקשה להידחות. זאת, שכן בהעדר נסיבות חריגות, האגרה תחול על התובע שלא ביקש פטור. שנית , נקבע כי אף לגופו של עניין, המבקשת לא עמדה בנטל להראות כי אין ידה משגת לשאת בתשלום האגרה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות לערער אשר במסגרתה הוגשה הבקשה לפטור מאגרה וערבון שבפני.

2.המבקשת, שהינה עמותה רשומה, טוענת כי מצבה הכלכלי אינו מאפשר לה לשלם אגרה ולהפקיד ערבון. זאת, שכן נוכח הפסקת העברת כספי תמיכה ממשלתיים לקופתה, מצבה הכלכלי קשה, אין לה מקור הכנסות והיא חבה חובות בקנה מידה גדול. עוד טוענת המבקשת, כי אין בידה לגייס הלוואות לצורך תשלום אגרה והפקדת ערבון מכל גורם שהוא, ובשל מצבה הכספי היא אף טרם שילמה את שכר טרחת עורכי דינה. המשיבים מתנגדים לבקשה, וזאת, בין היתר, הן משום שלטענתם, המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח כי אין בידה לגייס את הממון הנדרש לכך והן משום שלדעתם סיכויי ההליך קלושים.

3.אשר לאגרה, להווי ידוע כי על פי ההלכה הנוהגת לעניין זה, על המבקש פטור מתשלומה מוטל הנטל להוכיח כי מצבו הכלכלי אינו מאפשר זאת וכי ההליך מגלה עילה. אולם כאשר עסקינן בערעור על החלטה בעניין אגרה, כאשר העילה לאי מתן פטור כאמור נעוצה בכושרו הכלכלי של המבקש, הנטייה היא לפטור מאגרה וזאת על מנת למנוע "מעגל קסמים" בו יימנע ממבקש הפטור להגיש ערעור על חיובו בתשלום אגרה מאותו טעם שבשלו ביקש פטור מאגרה (ראו: בשג"ץ 7688/04, בג"ץ 10882/03 נפתלי אור נר, עו"ד נ' משטרת ישראל , תק-על 2004(3) 3069). יחד עם זאת, כלל זה אינו מיושם באופן אוטומטי, והוא נתון לשיקול דעת (ראו: בש"א 7812/00 או.בי.די נ' הכשרת הישוב-חברה לביטוח , תק-על 2000(3), 2106). בנסיבות העניין, סכום האגרה בו חויבה במבקשת לשלם במסגרת ההליך המתנהל בבית משפט קמא, גבוה בהרבה מסכום האגרה נגבית בגין ההליך שבכותרת. לפיכך, הבקשה לפטור את המבקשת מאגרה בבית המשפט קמא, אין בה בהכרח כדי ללמד שאין באפשרותה לשלם את האגרה בגין הגשת ההליך שבכותרת (ראו: רע"א 8996/01 אבידור חברה למוצר עץ בע"מ נ' מדינת ישראל , תק-על 2002(1), 243). אמנם, אף המשיבה אינה חולקת על כך שקופת המבקשת ריקה. אולם בכך לא סגי. על המבקשת מוטל הנטל להוכיח שאין באפשרותה לגייס סכום זה מאלה שהיא סמוכה על שולחנם. לצורך העניין, מנהל המבקשת, פריד, נכלל בגדר קרוביה (ראו: רע"א 5695/03 מצדה חברה להנדסה בע"מ נ' רסקו חברה להתיישבות חקלאית ועירונית בע"מ , תק-על 2003(3) 659; ע"א 5837/03 מצדה חברה להנדסה בע"מ (בפירוק) נ' רסקו חברה להתיישבות חקלאית ועירונית בע"מ , תק-על 2003(3) 208; בש"א 505/89, ע"א 794/89 דנאר בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ , תק-על 90(1), 173 ). אמנם, פריד טוען כי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לסייע למבקשת בהפקדת אגרה בהליך המתנהל בפני בית המשפט קמא, אולם לא נטען על ידו כי אין ידו משגת לסייע לה בתשלום האגרה בהליך שבכותרת. במצב דברים זה, אין מקום לפטור את המבקשת מתשלום אגרה בהליך שבכותרת. יחד עם זאת, נוכח מצבה הכלכלי של המבקשת, שאינו שנוי במחלוקת, תופחת האגרה לסך של 500 ₪ בלבד.

3.אשר לערבון, אמנם, כאשר במרכז בקשת הרשות לערער עומדת שאלת יכולתה הכלכלי של המבקשת לשלם אגרה בבית משפט קמא, קביעה כי למבקשת יכולת כלכלית לצורך הפקדת ערבון עלולה אף היא ליצור מעגל קסמים אשר ימנע ממנה לתקוף את החלטת בית המשפט קמא (ראו: ע"א 4385/01 אלון נ' כונס הנכסים הרשמי , תק-על 2001(2) 871). אולם לצורך עניין זה, יש להתחשב בכך שהתכלית המונחת ביסוד החובה להפקיד ערבון שונה מהתכלית המונחת ביסוד החובה לשלם אגרה. תכליתו של הערבון הוא להבטיח כי המשיבים, המוטרדים לדיון נוסף בפני ערכאת ערעור, לא ייצאו נפסדים בשל חוסר יכולתם לגבות את ההוצאות שייפסקו לטובתם אם יידחה ההליך (ראו: בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר , פ"ד מד(2) 383, 386). שיקול זה עומד בעינו גם כאשר ההחלטה נשוא ההליך היא החלטה שלא לפטור את יוזם ההליך מתשלום אגרה. לפיכך, אפילו יש ממש בטענות בדבר העדר יכולת כלכלית לשלם אגרה בבית משפט קמא, אין בכך כדי להשליך באופן אוטומטי על הפקדת ערבון בבית משפט זה, ועדיין על המבקש לעמוד במבחנים שהותוו בפסיקה למתן פטור מחובת ערבון ולהראות כי סיכויי ההליך טובים (ראו: רע"א 8996/01 הנ"ל; רע"א 371/05 מ. מזוז (1990) בע"מ נ' מדינת ישראל , תק-על 2005 (1) 2405).

4.הדברים האמורים לעיל לגבי אי עמידת המבקשת בנטל לפרוש בפני בית המשפט תשתית ראייתית ממנה עולה כי אין בידה לגייס את הממון הנדרש לצורך תשלום אגרה, יפים אף לעניין בקשתה לפטור מהפקדת ערבון. למעלה מהנדרש אוסיף, כי בנסיבות העניין, ולצורך העניין שבפני, אף לא השתכנעתי שסיכויי ההליך טובים. יוער, כי למסקנה זו הגעתי למרות שהשאלה האם בנסיבות המקרה דנן החובה לשלם אגרה מוטלת על המבקשים יחד אם לאו היא שאלה שאינה נקייה מספקות ויש לה פנים לכאן ולכאן. לפי לשונה של תקנה 2(א) לתקנות בית משפט (אגרות) התשמ"ח-1987, החובה לשלם אגרה מוטלת על כל מי שמביא הליך לפתחו של בית המשפט. בהתאם לכך, נקבע כי חובת תשלום האגרה מוטל על יוזמי ההליך יחדיו (ראו לעניין זה: בש"א 102/88 ליאת לב נ' יהונתן לב , תק-על 88(2), 449; בש"א 104/89 יפת לוי נ' מינהל מקרקעי ישראל , תק-על 89(1), 151; ע"א 4665/03 הרצל רבניאן נ' בנק ישראל , תק-על 2003(2), 2671). התכלית העומדת ביסוד כלל זה ברורה: כאשר מדובר בהליך שעניינו אחד ועילתו זהה, אין משמעות לשאלה מי מבין יוזמי ההליך נושא בתשלומה, שכן בית המשפט ממילא יידרש לדון בעניין ולהשקיע לצורך זה את אותם משאבי זמן, ממון והון אנושי. אולם שאלה מעניינת היא, אם יש להחיל כלל זה גם בנסיבות בהם סכום האגרה נגזר מנתונים אינדיבידואלים של התובעים השונים, כגון המקרה דנן, אשר במסגרתו סכום האגרה נקבע באחוזים מהיקף סכום הפיצויים הנתבע על ידי כל תובע בנפרד. למרות האמור, דעתי כי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן, סיכויי ההליך קלושים, ולו מהטעם החילופי לו נזקק בית המשפט קמא לדחיית הבקשה, לפיו גם אם בנסיבות העניין אין להטיל את החובה לתשלום אגרה על כלל התובעים בצוותא חדא, עדיין אין לפטור את המבקשת מחובת תשלום אגרה שכן היא לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח שאין בידה לגייס את סכום הערבון מקרוביה. מכאן, שאין מקום להיעתר לבקשה לפטור את המבקשת מהפקדת ערבון אף נוכח סיכויי ההליך. יחד עם זאת, בשים לב למצבה הכלכלי הנטען של המבקשת, בהעדר חיובה בהוצאות בערכאה הקודמת, בהתחשב בהיקפו הצר של ההליך שבכותרת והעדר מורכבותו וכן בהתחשב בכך שעל המבקשת לערוב להוצאותיה של משיבה אחת בלבד, ניתן להסתפק בעירבון בסך 5,000 ₪, אשר יופקד תוך 14 ימים מעת המצאת החלטה זו, ולא – יידחה ההליך ללא צורך במתן הודעה נוספת.

פסק דין או החלטה אחרת

4.אגב תגובתה לבקשה למתן פטור מאגרה וערבון, העירה המשיבה כי ספק בעיניה אם אמנם יש צורך בבקשת רשות לערער על החלטת בית משפט קמא אשר דחתה את בקשת המבקשת לפטור מתשלום אגרה. זאת, נוכח ההלכה שנקבעה בבית משפט זה בע"א 10537/03 מדינת ישראל נ' יש-גד תעשיות לתשתית (1993) בע"מ , תק-על 2004(3), 2097, במסגרתה נקבע כי באופן עקרוני החלטה שיפוטית בענייני בית המשפט נחשבת לפסק דין, באשר היא מסיימת את ההתדיינות בין הפרט לבין המדינה בנושא זה (פסקה 7 שם). בעקבות הערה זו, בהחלטתי מיום 11.12.05 בקשתי את התייחסות הצדדים לשאלת אופן סיווגו הראוי של ההליך שבכותרת. זאת, במיוחד בשים לב להחלטת כבוד הרשם י' מרזל מיום 30.10.05 (ע"א 8253/05 זמירה כליף נ' מדינת ישראל , תק-על 2005(4), 1328, לפיה פורש ע"א 10537/03 הנ"ל כחל רק בנסיבות בהן המדינה מערערת על החלטה בעניין אגרה ולא מבקש הפטור, אשר לגביו מדובר בהחלטה אחרת הטעונה רשות לערער. בין לבין, הוגש על החלטה זו ערעור (בש"א 10596/05). הדרך הראויה לנהוג בנסיבות העניין, היא להתלות את שאלת סיווג ההליך שבכותרת עד לסיום בירורו של ערעור זה, וכך אני מורה. התיק יובא בפני מיד בסמוך להחלטת בית המשפט בבש"א 10596/05הנ"ל לשם סיווגו והמשך הטיפול בו.