בג"ץ 5237/14 פלוני נ. משרד הפנים

השופט צ' זילברטל:

1.

עניינה של עתירה זו בבקשת העותר כי נורה למשיבים לנמק "מדוע לא יינתן לעותר היתר שהייה או לחילופין רישיון ישיבה בישראל, לאור היותו חשוף לסכנת חיים בשטחים בשל האשמות שהינו משתף פעולה עם כוחות הביטחון הישראליים". בעתירה נתבקש גם צו ביניים שלפיו ימנעו המשיבים מהרחקת העותר מתחומי מדינת ישראל עד להכרעה בעתירה.

2.

בעתירה נטען, כי העותר, יליד חברון, סבל לאורך זמן מהתנכלויות בשטחי הרשות הפלסטינית על רקע חשדות כי הוא משתף פעולה עם כוחות הבטחון בישראל. נטען, כי בשלב מסוים ברח העותר לתחומי מדינת ישראל וכי אין הוא יכול לשוב לשטחי הרשות הפלסטינית נוכח "סכנת חיים ממשית הנשקפת לחייו". על רקע זה, נטען, פנה העותר, בין היתר, לוועדת מאוימים בבקשה להסדיר את מעמדו בישראל אך לא זכה למענה.

3.

בתגובתם טוענים המשיבים, כי דינה של העתירה להידחות על הסף, בעיקר, בשל אי מיצוי הליכים. בתגובה נאמר, כי אף שלטענת העותר הוא "פנה לגורמים המוסמכים על מנת להסדיר את מעמדו", הרי שמבירור עולה, כי פנייתו התקבלה על-ידי ועדת מאוימים ביום 9.7.2014 (כעולה גם מאחד הנספחים שצורפו לעתירה) וכי במענה שנשלח לבאת כוחו ביום 21.7.2014 נאמר כי מאחר שפנייתו לא כללה טענות קונקרטיות בדבר מאוימות עליו לפנות לוועדת המאוימים בבקשה מתוקנת. מתגובת המשיבים עולה, כי חרף האמור במענה שנשלח לעותר, לא הוגשה בקשה מתוקנת בעניינו של העותר, וביום 29.7.2014, קרי כשלושה שבועות לאחר פנייתו לוועדת מאוימים, הוגשה העתירה דנא. להשלמת התמונה יצוין, כי מתגובת המשיבים עולה כי נכון ליום 1.1.2015 לא הגיש העותר בקשה מתוקנת לוועדת מאוימים.

לטענת המשיבים, בנסיבות אלה, בהן עניינו של העותר טרם הובא לדיון בפני ועדת מאוימים, אין מקום שהבירור הראשוני של טענותיו יתקיים במסגרת עתירה לבית משפט זה. זאת, בפרט כאשר בעתירה נכללו טענות עובדתיות אשר זכרן לא בא בפנייתו של העותר לוועדת מאוימים. לבסוף מציינים המשיבים, כי לאחרונה הגישה באת כוח העותר מספר עתירות, בעניינם של עותרים שונים, בהן ננקטה דרך פעולה דומה; כלומר, פניה בבקשה לקונית לוועדת מאוימים והגשת עתירה לבית משפט זה בסמוך לאחר מכן, בטרם נדונה הבקשה על-ידי הרשות המוסמכת. ואכן, בית המשפט דחה חלק מעתירות אלה על הסף בשל כך.

4.

דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי מיצוי הליכים. כפי שתואר לעיל, העתירה דנא הוגשה זמן קצר בלבד לאחר שהעותר פנה לוועדת מאוימים וטרם שעלה בידיה לברר את טענותיו ולהכריע בבקשתו, וזאת אם בשל הזמן הקצר שחלף מאז פנייתו ואם בשל כך שמהפנייה נעדרו פרטים משמעותיים, שחלקם, כך נראה, פורטו לראשונה במסגרת העתירה דנא. בנסיבות אלה, בהן העותר לא מיצה את ההליכים העומדים לרשותו בפני הגורמים המוסמכים, אין מקום שעניינו של העותר יתברר לראשונה בפני בית משפט זה. מה גם שבהיעדר החלטה של הרשות המוסמכת, שניתן להעבירה תחת שבט ביקורתו של בית משפט זה, לא קמה עילה לסעדים שנתבקשו בעתירה (השוו: בג"ץ 6055/14 פלוני נ' ראש הממשלה (17.12.2014)). מטעמים אלה, דין העתירה להידחות על הסף.

באשר לעתירה לצו ביניים, הרי שכפי שצוין בתגובת המשיבים, אם העותר עומד על טענתו כי נשקפת לחייו סכנה אם ישוב לשטחי הרשות הפלשתינאית, יש בידו לפנות לקצין המאוימים במת"ק הסמוך למקום שהייתו ולבקש היתרי שהייה עד לקבלת החלטת ועדת המאוימים בעניינו.

בנסיבות אלה, דין העתירה למתן צו על תנאי ולמתן צו ביניים להידחות על הסף. למען הסר ספק, הצו הארעי שניתן ביום 29.7.2014 - בטל. כיוון שהמשיבים לא עמדו על פסיקת הוצאות, לא ייעשה צו להוצאות.