בע"מ 6489/13פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגן הנשיאה שנלר, השופט ד"ר ורדי והשופטת לבהר שרון) בעמ"ש 9599-05-11 מיום 12.8.13, בגדרו התקבל חלקית ערעורו של המשיב על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב (השופטת גליק) מיום 13.3.11 בתמ"ש 41840/09 ובתמ"ש 41842/09.

רקע והליכים

ב.

כעולה מפסקי דינן של הערכאות הקודמות, המבקשת 1 (להלן המבקשת ) והמשיב נישאו ביום 11.2.98 ונולדו להם שני ילדים, המבקשים 3-2. למרבה הצער, נישואיהם של בני הזוג עלו על שרטון, והם התגרשו ביום 3.4.13.

ג.

בבית המשפט לענייני משפחה התבררו שתי תביעות – תביעתם של הילדים למזונות (תמ"ש 41840/09) ותביעה רכושית שהגישה המבקשת (תמ"ש 41842/09). בפסק דין מיום 11.3.11 נקבע, כי המשיב ישלם את מזונות הילדים בסך 2,480 ש"ח לכל אחד מהם, החל מיום הגשת התביעה; בית המשפט דחה את תביעתה של המבקשת למזונות, אולם קבע כי על המשיב לשלם לה הוצאות מדור בסך 2,900 ש"ח (60% משכר הדירה המשולם על-ידי המבקשת) לחודש, החל מחודש אוקטובר 2010. באשר לתביעה הרכושית נדחתה עתירתה של המבקשת לפסק דין הצהרתי לפיו היא זכאית למחצית מרכושו של המשיב; נקבע, כי דירתם של בני הזוג נמכרה משכבר ואינה בת איזון, כי יתרות חובה בחשבונות הצדדים לא תאוזנה, וכי הצדדים זכאים לאזן את זכויותיהם הסוציאליות. עוד נקבע, כי דירה נוספת, שזכויותיה רשומות על שם המשיב (להלן דירת הירושה ), תאוזן בין הצדדים באשר המשיב "לא הוכיח שזכויותיה התקבלו אצלו בירושה" ובאשר המשכנתא הרובצת על דירה זו שולמה ממשאבי המשפחה.

ד.

המשיב עירער לבית המשפט המחוזי (עמ"ש 9599-05-11). בפסק דין מיום 12.8.13 נאמר, כי לכאורה לא היתה הצדקה לפסוק למבקשת מדור מרגע שדירתם המשותפת של בני הזוג נמכרה, והמבקשת קיבלה תמורתה; עם זאת נאמר, כי נוכח העובדה שבני הזוג לא התגרשו במשך זמן רב ושהיתה מחלוקת בשאלה מי מהם אחראי לעיכוב, יש להעמיד את הסכום בגין מדור על סך כולל – ממועד מכירת הדירה ועד למועד הגירושין – של 30,000 ש"ח. באשר למזונות הילדים קבע בית המשפט המחוזי כי אין להתערב בשיעורם, אולם קבע כי החיוב במזונות יחל אך ממועד פסיקת המזונות הזמניים. באשר לדירת הירושה נקבע כי זו אינה בת איזון באשר מדובר בדירה שאותה קיבל המשיב בירושה מאמו. בהקשר זה התיר בית המשפט למשיב לצרף ראיות נוספות – צו הירושה ונסח דירת הירושה, וכן שמע את דברי בני משפחתו של המשיב לעניין הדירה.

הבקשה

ה.

מכאן בקשת רשות הערעור, בה נטען כנגד הגשתן של הראיות הנוספות בבית המשפט המחוזי. לטענת המבקשת, ראיות אלה הוגשו "בניגוד גמור" להלכה שנקבעה על ידי בית משפט זה; המבקשת משיגה גם על שמיעת בני משפחתו של המשיב. נטען, כי בית המשפט קיצר את תקופת תשלום מזונותיהם של הילדים ללא כל נימוק. עוד נטען, בהקשר הפחתתו של סכום המדור, כי בית המשפט המחוזי התעלם מהוצאותיה של המבקשת לצורך מציאת דירה חדשה.

הכרעה

ו.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, חוששני כי לא אוכל להיעתר לה. בבקשה לא נטען – ובדין לא נטען – כי היא מעוררת שאלה משפטית כללית החורגת מעניינם של הצדדים. עיון בבקשה מלמד, כי זו תחומה – במובהק – לדל"ת אמותיהם של הצדדים ולנסיבות הקונקרטיות. על כן, אין הבקשה באה בקהלם של המקרים, בהם תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי. בניגוד לנטען בבקשה, אף איני סבור שנגרם למבקשת עיוות דין בכל הנוגע לתוכן הבקשה.

ז.

המבקשת טוענת, וזהו למעשה לוז הבקשה, כי בית המשפט המחוזי התיר למשיב – בניגוד לדין ולהלכה הפסוקה – לצרף ראיות חדשות בשלב הערעור. ברם, סעיף 9 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995 משמיע לנו כי "לבית משפט הדן בערעור על פסק דין או על החלטה של בית משפט לענייני משפחה, יהיו הסמכויות הנתונות, לפי חוק זה, לבית המשפט לענייני משפחה, לרבות שמיעת עדויות או הבאת ראיות נוספות, אם הוא סבור שהדבר דרוש לבירור הערעור". בנוגע להוראת סעיף זה הזדמן לי לציין כי:

"המחוקק ביקש להקנות לבית המשפט המחוזי בדונו בערעורי משפחה שיקול דעת רחב מן הרגיל בהתדיינות האזרחית בקשר להגשת ראיות נוספות, על פי סעיף 9 הנזכר לחוק בית המשפט לענייני משפחה, ולפיכך, אף שמלאכת הראיות לעיצומה מסורה ביסודה לערכאה הדיונית, אין הדלת נעולה גם בבית המשפט המחוזי (ש' לוין, פרוצדורה אזרחית, סדרי דין מיוחדים בבתי המשפט , עמ' 92 סעיף 80). הוראת סעיף 9 לחוק בית המשפט לענייני משפחה מאפשרת לבית המשפט בערעור "הבאת ראיות נוספות אם הוא סבור שהדבר דרוש לבירור הערעור" (ולדעתי, כפי שכבר ציינתי במקום אחר, חלים לכאורה הדברים גם על תיק הנשמע בערעור בבית משפט זה; ראו בע"מ 8863/03 פלוני נ' פלונית

(טרם פורסם)). המחבר לוין מציין ( שם ) 'שמדובר ב'שמיעה מחדש' במובן הרחב ביותר, ואין בית המשפט שלערעור כפוף לכללים המסדירים את דרך בירור הערעור בבתי המשפט הרגילים; למעשה חל כאן הכלל של הערכאה הכפולה (המקובל במשפט הקונטיננטלי – א"ר) כמעט במלוא עוצמתו'" (בע"מ 1913/05 שאוליאן נ' עזבון המנוח שמעון שאוליאן ז"ל (2005)).

אמנם, באותו עניין ציינתי כי ככלל מדובר "בראיות שלא היו בידי הצד המבקש להגישן בעת ההתדיינות בערכאה הראשונה, ושלא יכול היה להשיגן בשקידה סבירה, או שתחושת הצדק תתקומם אם לא יינתן להגישן", ואכן בודאי לא יהיה זה חזון נפרץ ושיגרת יום יום, אולם מכל מקום לערכאות הערעור בענייני משפחה מסור שיקול דעת רחב בבואן להכריע בבקשה לצירוף ראיות חדשות בשלב הערעור, וטעם הדבר מעוגן גם בדינמיות האפשרית של מצבי משפחה ויחסי משפחה לעת סכסוך, שעליה אין צורך להכביר מלים. על מכלול נושא מעורבותה של ערכאת הערעור ראו ש' שוחט וד' שאוה סדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה (תש"ע-2009) 405-400, העומדים אל נכון על ייחודה של ההתדיינות בדיני משפחה בערכאת ערעור, לרבות בנושאי ראיות חדשות.

לעניין הטענות בדבר שמיעת בני המשפחה יש להוסיף את הכלל הידוע, כי "בית משפט שלערעור אינו מתערב בשיקול דעת בעניינים שבסדרי דין" (בע"מ 7683/11 פלונית נ' פלונית (2012), השופט הנדל); כך ככלל וחריגיו יהיו מעטים. בענייננו, סבר בית המשפט המחוזי כי קבלתן של הראיות החדשות תסייע לו בהכרעה בשאלת האיזון בדירת הירושה. נוכח האמור מעלה באשר לשיקול הדעת המסור לו, לא נמצא מקום להתערבות בהחלטתו.

ח.

בהיבט הדיוני אוסיף, בזיקה לטענת המבקשת, לפיה נוכח הראיות הנוספות יש לאפשר לה להגיש ערעור בזכות (תחת בקשת רשות ערעור), שכבר נפסק מכבר, כי "עצם העובדה כי בפסק-דין של ערכאת ערעור מצויים שינוי, תוספת או אף הכרעה חדשה שלא נכללה בהחלטת הערכאה הראשונה, אין בה די כדי להוציא את המקרה מגדר 'גלגול שלישי' ולהקנות זכות ערעור" (בש"א 4511/05 עירית בת-ים נ' גני יפית חברה לבניין ולהשקעות בע"מ (2005), מפי השופט – כתארו אז – ריבלין; ראו גם רע"א 3681/12 חיימוביץ' נ' בנק הפועלים בע"מ (2012) – "למען הסר ספק, אף אם הסתמכה ערכאת הערעור על אסמכתא חדשה, אין הדבר מוציא את ההליך מגדרי 'גלגול שלישי'").

ט.

חוששני, כי גם יתר טענותיה של המבקשת אינן מגלות עילה להתערבות. כך, למשל, בהחלטתו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 22.10.09 לפסיקת מזונות זמניים נאמר, בפסקה 17, כי "התרשמתי שעד עתה נשא הנתבע [המשיב – א"ר] ממילא בכל הוצאות הקטינים". נוכח זאת, אין להלום את טענת המבקשת לפיה קביעתו של בית המשפט המחוזי – כי מזונות הילדים ישולמו החל ממועד פסיקת המזונות הזמניים – ניתנה ללא נימוק. גם בקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה המבקשת זכאית לדמי מדור בסכום גלובלי של 30,000 ש"ח – הנוגעים לתקופה שלאחר מכירת דירתם של בני הזוג וקבלת תמורתה – לא נמצא מקום להתערבות, באשר על פני הדברים מדובר בסכום סביר. בהקשר זה יש לציין, כי בפסיקת דמי המדור בבית המשפט המחוזי ניתן משקל לכך שגירושיהם של בני הזוג נעשו זמן ממושך לאחר פרידתם, ולכך שקיימת מחלוקת בשאלת האחריות לעיכוב בגירושין.

כללם של דברים

י.

נוכח האמור מעלה, אין בידי להיעתר לבקשה, וממילא לבקשה לעיכוב ביצוע (שהוגשה ביום 14.10.13).