בבית המשפט העליון
בש"א 10216/02
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המערערת:
ר.י.ו מהנדסים בע"מ
נ
ג
ד
המשיבה:
עיריית ראשון לציון
ערעור על החלטותיו של רשם בית המשפט העליון,
עודד שחם, מיום 8.10.2002 ומיום 20.11.2002,
ברע"א 5523/02
בשם המערערת: עו"ד יהושע רוזנצוויג
בשם המשיבה: עו"ד יוסף הלחמי
פסק-דין
לפני ערעור על החלטת רשם בית המשפט העליון (הרשם ע' שחם) שלא לפטור את המערערת מהפקדת ערבון במסגרת בקשת רשות ערעור שהגישה לבית משפט זה (רע"א 5523/02) ועל החלטתו שלא להאריך המועד להפקדת הערבות ולעכב ההליכים.
1.המערערת הגישה בקשה לפטור מהפקדת ערבון או להקטנתו במסגרת בקשת רשות ערעור שהגישה. את החלטתו (מיום 8.10.2002) לדחות את הבקשה ביסס הרשם על מספר נימוקים. הראשון , לא הוסבר כיצד הבקשה מתיישבת עם העובדה שהמערערת הפקידה בבית המשפט קמא ערבון בסך 10,000 ₪. השני , אף שאין חולק על מצבה הכלכלי הקשה של המערערת, שהיא חברה פרטית, הרי שהיא לא פרסה תשתית מלאה ומפורטת בדבר מצבו הכלכלי של בעל המניות העיקרי ושל מנהלה, אשר על "שולחנו" היא סמוכה. משכך, לא ניתן לקבוע כי קיימת מניעה כלכלית מהפקדת ערבון. הנימוק השלישי הוא כי ההפרש בין הערבון שהופקד בבית המשפט קמא לבין סכום ההוצאות בו חויבה המערערת באותה ערכאה נגבה על ידי המשיבה במסגרת הליכי הוצאה לפועל המתנהלים בין הצדדים. לאור זאת אין כל אפשרות או מקום לכך שההפרש האמור יהווה בסיס להבטחת הוצאות המשיבה ברשות הערעור. עם זאת קבע הרשם, כי בהתחשב בסכום ההוצאות הצפוי בסופו של ההליך ובהתחשב בגובה ההוצאות בבית המשפט קמא, ניתן להקטין את סכום הערבון ולהעמידו על סך 10,000 ₪. כן נקבע כי הסכום יופקד תוך 30 יום מקבלת ההחלטה.
2.בקשתה של המערערת להארכת המועד להפקדת ערבון נדחתה (ביום 19.11.2002). הרשם קבע, כי בשים לב לשלב הדיוני בו מצויה בקשת רשות הערעור, בה הוגשה תגובת המשיבה, לא יהיה זה מן הראוי לעכב את ההליכים בבקשה. כך גם היות והעובדות הנוגעות לעניין היו בידיעת המערערת סמוך לפתיחת ההליך ומשכך נשמט הטעם שביסוד בקשת הארכת המועד. לאור זאת הורה הרשם על הפקדת הערבות תוך 10 ימים מקבלת ההחלטה. יצוין, כי ביום 12.12.2002 ניתנה על ידי רשם בית המשפט העליון, כב' הרשם בעז אוקון, הארכה בת 45 יום להפקדת הערבון. כנגד החלטות אלה של הרשם שחם מכוון הערעור שבפני.
3.באשר לפטור מהפקדת ערבון טוענת המערערת כי שגה הרשם כאשר קשר בין הפקדת הערבון בבית המשפט קמא, אשר נעשתה לפני כשנה, לבין מצבה הכלכלי הנוכחי של המערערת. זאת גם לאור דבריו שלו לפיהם אין חולק על מצבה הכלכלי הקשה. המערערת מוסיפה, כי השיקול המרכזי בבקשה לפטור מערבון צריך להיות חוסר היכולת הכלכלית להפקדתו, ואין לנעול את שערי בית המשפט מפני בעלי דין חסרי אמצעים. כן טוענת המערערת, כי די בתצהיר שצורף ובנתונים שהובאו על ידה, כדי לבסס את טענת חוסר היכולת הכלכלית של בעלי מניותיה. זאת ועוד: מלכתחילה אין מקום לדרישת הרשם בדבר הצגת מצבו הכלכלי של בעל המניות העיקרי ושל מנהלה. זאת שכן הדבר מהווה הלכה למעשה הרמת מסך בין החברה לבין בעלי מניותיה, ללא כל הצדקה ותוך פגיעה בזכויותיהם החוקתיות לקניין ופרטיות. המערערת מוסיפה, כי גישה זו אף פוגעת בזכות היסוד של גישה לערכאות ובזכות הערעור שהוכרה כזכות חוקתית. המערערת יוצאת גם כנגד קביעת הרשם לפיה אין מקום לקבוע שההפרש בין סכום ההוצאות לבין סכום הערבות יהווה בסיס להבטחת הוצאות המשיבה.
4.לעניין הבקשה להארכת מועד טוענת המערערת, כי היה ויתקבל ערעור שהגישה לבית המשפט לעניינים מינהליים יתייתר הדיון בבקשת רשות הערעור. משכך יש לעכב את ההליכים עד לאחר מתן פסק הדין בבית המשפט לעניינים מנהליים בעניין התלוי ועומד בפניו.
5.המשיבה מצדה סומכת ידיה על החלטות הרשם ועל נימוקיו. לטענתה, די בכך שלא ניתן היה לגבות מן המערערת את ההוצאות שנפסקות לחובתה, כדי להביא לדחיית בקשתה למתן פטור. זאת ועוד: העדר סיכוייה של המערערת בבקשת רשות הערעור מצדיק אף הוא את דחיית הערעור. כן שבה ומפנה המשיבה להפקדת הערבון בבית המשפט קמא ולהעדר הצגת מצבו הכלכלי של בעל מניותיה העיקרי ומנהלה. המשיבה אף טוענת כי מצבה הכלכלי של המבקשת אינו חמור כפי שהיא מבקשת להציגו. לטענתה, בבחינת הבקשה לפטור יש לאזן בין השיקול של אי נעילת שערי בית המשפט בפני מחוסרי אמצעים לבין ההפסד אותו עלולה לסבול המשיבה אם הבקשה תדחה ולא יהיה ביכולתה לגבות את הוצאותיה. במקרה דנן, כך טוענת המשיבה, בו מחד גיסא מדובר בערעור שלישי ומאידך גיסא הוצאותיה הקודמות טרם שולמו על ידי המערערת, יש לדחות את הערעור.
6.לאחר שעיינתי בערעור שבפני ובטענות הצדדים נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. שיקול הדעת המוענק לבית המשפט בשאלה אם לחייב תובע או מערער בהפקדת ערבון הינו רחב (ראו בש"א 3784/02 בת אל בן דוד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם)). אכן, השיקולים המתחרים בעניין זה הם שניים. האחד , כי אין לחסום בפני תובע או מערער את שערי בית המשפט אך משום שהוא דל באמצעים. השני , כי יש להתחשב בהפסד שהנתבע או המשיב עלול לסבול אם התביעה תידחה ולא יהיה לו ממה לגבות את הוצאותיו (ראו רע"א 377/87 ג'נחו ואח' נ' וויבהו א.ב.ה. חברת מניות בפשיטת-רגל הרשומה בגרמניה , פ"ד מא(4) 522, 523). בענייננו לא שוכנעתי כי טעה הרשם באיזון שערך בין שני השיקולים. זאת הן לאור קביעתו כי לא בוסס קיומה של מניעה כלכלית להפקדת הערבון והן לאור הקשיים שעמדו בפני המשיבה לגבות מן המערערת את הוצאותיה בערכאה קמא. די בכך כדי לדחות את הערעור, ואיני רואה צורך להתייחס ליתר הטענות אותן העלתה המערערת. אשר להארכת המועד להפקדת הערבות, הרי שלאור החלטת הרשם אוקון (מיום 12.12.2002) אשר האריכה את המועד ב-45 יום מתייתר הצורך לדון בשאלה זו.
הערעור נדחה. אין צו להוצאות.
ניתן היום, י"ג בשבט התשס"ג
(16.1.2003).
ה
נ ש י א