בש"פ 10787/06 מוסא אבו שחאדה נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ד' רוזן) אשר קיבל באופן חלקי את בקשתם של העוררים לעיון בחומר חקירה לפי סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי ).

העובדות וההליכים

1.

העוררים עומדים לדין, יחד עם אחרים, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (תפ"ח 1226/04). כתב האישום נוגע לפרשה רחבת היקף אשר במרכזה פעילות עבריינית של שני ארגוני פשיעה באזור יפו ובאזור לוד שעסקו בסחר מאורגן ושיטתי בסמים מסוכנים. על פי כתב האישום שימשו העוררים 2-1 כראשי ארגון הפשע מלוד ואילו לעורר 3 מיוחסת חברות בארגון כפעיל בכיר בו (ראו בש"פ 4593/06, בש"פ 10083/06).

2.

שמיעת הראיות בתיק זה החלה לפני כשנה ובמסגרת פרשת התביעה נשמעו כמאתיים עדים. לקראת סיום פרשת התביעה, ביום 23.11.2006, העיד ראש צוות החקירה בימ"ר שפלה, מר עזרא גולדשטיין (להלן: גולדשטיין ) ובמהלך חקירתו הנגדית התברר כי הלה תיעד את מהלך החקירה בפרשה ביומן שערך מאז חודש מארס 2004 ועד חודש אפריל 2005 (להלן: היומן ). בעקבות כך הגישו העוררים בקשה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי לעיון ביומן, בטענה שהוא מהווה חומר חקירה חשוב לצורך ניהול הגנתם. המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי מדובר בתרשומות פנימיות שאינן מהוות חומר חקירה.

3.

בית המשפט המחוזי (כב' השופט ד' רוזן) עיין ביומן במעמד צד אחד ובהחלטתו מיום 14.12.2006 פירט את מסקנותיו באומרו:

מדובר ב"יומן" שנערך בכתב ידו של קצין המשטרה ותאר באופן סיסטמטי מהלכיו בתיק, סיכומי ישיבות בתקופה שבין 16.3.2004 לבין 14.4.2005. חלק ניכר מהרישומים נוגעים לפעולות מתוכננות על ידי החוקרים. מדובר בהנחיות לביצוע בדיקות שונות, כמו גם מיתקונים, מעקבים, תפיסת מסמכים, הוצאת צווים, הגשת בקשות לבית המשפט, עררים ודיונים עם הפרקליטות והנחיות פרקליטות בהמשך הדרך. אין חולק שפעולות אלה אינן חוסות בצל התיבות "חומר חקירה" .

עם זאת, בין לבין, מדווחים בישיבות דיווחים שיכול, נוכח הזהירות הצריכה בענייננו, יכול והינם בבחינת "חומר חקירה". למשל , עידכון מפי הקצין בתאריכים

... [כאן מופיעה רשימה המונה 22 תאריכים]. מדובר בדוגמאות. על המדינה לסרוק היומן ולראות חומר הדומה לזה ומחייב התייחסות, כמצוין להלן.

בית המשפט הורה, אפוא, למשיבה לבדוק את היומן כאמור ולפרט מהו החומר שנמסר לעיון העוררים ולחלופין לפרט מהו החומר "שאינו ניתן להעברה מסיבה כלשהי". ביום 17.12.2006 נערך דיון המשך בבקשה, במסגרתו הודיעה המשיבה לבית המשפט כי מרבית הרישומים בתאריכים שצוינו בהחלטתו מיום 14.12.2006 הינם בבחינת חומר חקירה וכי החומר הגולמי הנוגע לרישומים אלה (דו"חות תצפית ועיקוב, דו"חות האזנה, הודעות וכדומה) הועבר לעיון ההגנה במועד. המשיבה אף הגישה מסמך בו פורט החומר הגולמי הנוגע לרישומים אלה שהועבר כאמור. בעקבות אותו דיון הורה בית המשפט למשיבה להעביר לעיון העוררים את שני תיקי הפ.א. שטרם נמסרו להם וכן התייחסות לשני רישומים שנכללו בהחלטתו וטרם הועברה (רישום מיום 30.6.2004, במידה ולא תוצא לגביו תעודת חיסיון, וכן רישום מיום 12.7.2004). בית המשפט הוסיף וקבע באותה החלטה כי הרישום מיום 6.6.2004 איננו בגדר חומר חקירה. אשר לדרך מסירת החומר, קבע בית המשפט כי "התביעה תעביר צילום הרישום הרלבנטי או לחילופין תמסור פרטים שיקלו על ההגנה לאמת ולזהות חומר החקירה הנ"ל הנמצא, כאמור, ברשותם". לבקשת המשיבה, הורה בית המשפט על עיכוב ביצוע החלטתו לצורך הוצאת תעודת החיסיון לגבי הרישום מיום 30.6.2004.

הערר

4.

בערר שבפניי מבקשים העוררים כי בית המשפט יורה על העברת היומן

במלואו לעיונם. אשר לעשרים ושניים הרישומים שנזכרו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 14.12.2006, טוענים העוררים כי יש להעביר לידיהם את הרישומים עצמם ואין להסתפק בחומר הגולמי. העוררים מדגישים כי משאיפשר בית המשפט למשיבה לבחור האם להעביר לעיונם את היומן או את רשימת החומר הגולמי, היה עליה לבחור בחלופה המיטיבה עימם והיא - העברת רישומי היומן עצמם. מכל מקום, טוענים העוררים, המשיבה לא מילאה כנדרש אחר החלטת בית המשפט והרשימה שמסרה הינה "רשימה כוללנית אשר אינה ממוקדת... [ו]בחלקה הגדול אינה מפרטת את החומר הגולמי הרלוונטי אשר לכאורה צוין ביומן". העוררים מוסיפים וטוענים כי ראוי היה להורות על העברת היומן כולו לעיונם ולא להסתפק בתאריכים שצוינו בהחלטת בית המשפט, שכן יתר חלקי היומן באים אף הם בגדר חומר חקירה ועשויה להיות להם השלכה על מהימנותו של גולדשטיין כעד (בהעדר זיכרונות דברים כתובים מטעמו). כן יכולים הם לסייע לעוררים להוכיח קיומם של מחדלי חקירה שונים. לבסוף מלינים העוררים על כך שבדיון שערך בית משפט קמא במעמד צד אחד לא השתתף נציג המשטרה ולא נערך פרוטוקול מסודר. המשיבה, מצידה, מתנגדת לבקשה וטוענת כי החומר שלא הועבר לעיון העוררים עניינו סיכומי ישיבות הכוללים הערכות מידע, תרשומות פנימיות ונוהלי עבודה אל מול הפרקליטות שאינם מהווים "חומר חקירה" כהגדרתו בפסיקה. לטענת המשיבה, מסירת היומן לעיון ההגנה עלול לגרום נזק רב לפעילות המשטרה והיא מוסיפה כי ראש הצח"מ בחר לנהל את היומן באופן וולונטרי לצרכי שליטה ובקרה על הפעולות שבוצעו במסגרת החקירה. המשיבה מדגישה כי חומר החקירה בתיק נמסר לעוררים כדין וכי ככל שהם מבקשים לטעון כי לא בוצעה פעולת חקירה מסוימת יש ביכולתם ללמוד על כך מן החומר הקיים בידיהם. לבסוף טוענת המשיבה כי לא נפל כל פגם באופן שבו התנהל הדיון במעמד צד אחד בפני בית המשפט המחוזי וכי אילו נדרש בית המשפט להבהרות מצד המשטרה חזקה עליו שהיה מורה לקבלן.

5.

בהחלטתי מיום 7.1.2007 קבעתי, בהמשך להודעת העוררים, כי הדיון בערר יתמקד בסוגיית החומר מתוך היומן אשר לגביו לא מצא בית המשפט המחוזי לנכון להורות על גילוי למרות שלטענת העוררים הוא מהווה חומר חקירה, וכן באשר לטענה כי יש לבצע את הגילוי כולו על דרך של הצגת דפי היומן ולא על דרך של הפניה לחומר הגלם. אשר ליתר טענות העותרים, בעניין תעודת החיסיון ובעניין האופן שבו יושמה החלטת בית המשפט המחוזי, נקבע באותה החלטה כי שמורה לעוררים הזכות להעלותן בפני בית המשפט המחוזי בהליך מתאים. במהלך הדיון בפניי הוצגו במעמד צד אחד המסמכים הרלוונטיים ובהם היומן. באותו מעמד נכח גם גולדשטיין וניתנו על ידו ועל ידי פרקליטי המשיבה פרטים והבהרות במענה לשאלותיי.

דיון

6.

זכות העיון העומדת לנאשם בכל הנוגע לחומר החקירה מעוגנת בסעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי הקובע:

הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו.

זכותו זו של נאשם נגזרת מן הזכות למשפט הוגן ואין חולק כי עיון במלוא חומר החקירה הנוגע למשפט מהווה תנאי בלעדיו אין ל יכולתו של הנאשם לנהל את הגנתו כדבעי (ראו: בש"פ 2043/05 מדינת ישראל נ' זאבי , תק על 2005(3) 3453, פיסקה 12 (2005) (להלן: עניין זאבי ); בש"פ 6640/06 קרוכמל נ' מדינת ישראל , תק על 2006(3) 3730, פיסקה ט' (2006)). מה נחשב, אפוא, כ"חומר חקירה"? הכלל שנקבע בפסיקה הוא כי חובת מסירת החומר לעיון הנאשם או סניגורו חלה על חומר שהינו רלוונטי לאישום. נוכח תכליתה של הזכות לעיון פירשה הפסיקה מבחן זה באופן המותיר "שוליים רחבים גם למקרים שבהם החומר שבמחלוקת אינו קשור במישרין לאישום או לנאשם, והרלוונטיות שלו לאישום היא גבולית" (בג"ץ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ' בית-הדין הצבאי לערעורים , פ"ד נז(4) 625, 633 (2003) (להלן: עניין התובע הצבאי הראשי )). על כן, נפסק כי בגדר "חומר חקירה" יכללו גם ראיות "השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום" (בג"ץ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל , פ"ד לט(4) 124, 129 (1985) (להלן: עניין אל הוזייל )) וכי הגדרתו "משתרעת על כל חומר הקשור, בין במישרין ובין בעקיפין, לאישום וליריעה הנפרשת בפני בית המשפט" (בש"פ 3152/05 בן יעיש נ' מדינת ישראל , תק על 2005(2) 1413, פיסקה 6 (2005) (להלן: עניין בן יעיש )). יחד עם זאת, נפסק כי הקביעה מהו "חומר חקירה" ראוי לה שתהא מודרכת על ידי כללי השכל הישר במטרה לאפשר לנאשם הזדמנות הוגנת להתגונן מפני המיוחס לו וכי אין להפליג למרחקים ולכלול במסגרת זו באופן גורף כל ראיה שהרלוונטיות שלה למשפט היא "רחוקה ושולית" (עניין אל הוזייל , 129). סייג זה חשוב במיוחד נוכח העובדה שזכות העיון עלולה לפגוע בזכויותיהם של צדדים שלישיים או באינטרסים ציבוריים חיוניים. על כן, ככל שהזיקה בין השאלות העשויות להיות שנויות במחלוקת במשפט ובין החומר שגילויו מתבקש רחוקה יותר, יש ליתן משקל רב יותר לאינטרסים העלולים להיפגע עקב חשיפתו (ראו: עניין זאבי , פיסקה 13; עניין התובע הצבאי הראשי , 636-635; עניין בן יעיש , פיסקה 7).

7.

בענייננו, סבה עיקר המחלוקת סביב שאלת זכותם של העוררים לעיין ביומן שכתב גולדשטיין. כפי שכבר צוין, סבורה המשיבה כי החומר המצוי ביומן חוסה תחת אחד החריגים לזכות העיון, הלא הוא החריג של "תרשומות פנימיות". משמעותו של חריג זה היא כי אין לסווג כחומר חקירה מסמכים פנימיים כגון תיעוד של דיונים והתכתבויות בין המשטרה לפרקליטות בנוגע לחקירה; סיכומים וסיכומי ביניים על מהלך החקירה; התרשמות מחומר הראיות, עיבודו, ניתוחו וכדומה (ראו: בש"פ 4285/97 אופנהיים נ' מדינת ישראל , תק על 97(3) 1053 (1997); בש"פ 4157/00 נמרודי נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(3) 625, 635 (2000); בש"פ 7008/97 מדינת ישראל נ' הורוביץ , פ"ד נא(5) 224, 229 (1997); בש"פ 6555/02 אליהו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.8.02) (להלן: עניין אליהו ); בש"פ 4357/05 אבו חטאב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.7.05), פיסקה 4 (להלן: עניין אבו חטאב )). החשש הוא כי חשיפת חומר כזה תיפגע מעל המידה הדרושה בסדרי עבודתן של הרשויות הממונות על אכיפת החוק וביכולתן לערוך במהלך עבודתן תרשומות אשר תשרתנה את החקירה ואת ההליך הפלילי המתהווה. בהקשר זה הבחינה הפסיקה בין "חומרי הגלם" הנאספים על ידי פעולות חקירה שונות כגון עדויות, ראיות חפציות, מזכרים בעניין פעולות חקירה - המהווים חומר חקירה - ובין עיבוד וריכוז של חומר כזה או התכתבויות פנימיות - שאינם מהווים חומר חקירה. כך נפסק כי התכתבויות פנימיות בהן מנחה הפרקליטות את המשטרה כיצד להמשיך לפעול וכן הנחיות מאת גורם אחד במשטרה למשנהו או סיכום והמלצות המצורפות לתיק שמעבירה המשטרה לפרקליטות, כל אלה "אינם 'הדבר עצמו' [חומר חקירה] אלא עיבודו" (בש"פ 2270/06 אל עילווי

נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 7.9.06), פיסקה 17 (להלן: עניין אל עילווי ); ראו גם עניין אליהו ; עניין אבו חטאב , פיסקה 4). לעומת זאת, מידע בדבר פעולות החקירה שבוצעו מהווה חומר חקירה שלנאשם זכות לעיין בו. עוד נפסק כי מקום שבו בוצעו פעולות חקירה שלא תועדו, על המשטרה לשחזרן ככל הניתן ולהעביר לידי הנאשם את המידע ביחס אליהן (ראו עניין אבו חטאב , פיסקה 8).

8.

עיון ביומן נשוא הדיון מוביל לכלל מסקנה כי הוא משלב תרשומות שאינן אלא עיבוד והערכה של חומר החקירה הגולמי, בצד רישומים המתארים את פעולות החקירה עצמן. הרישומים מן הסוג השני, אף שבוצעו ביומן וולונטרי שניהל ראש הצח"מ, הם בעיניי "חומר חקירה" משום שכל מהותם אינה אלא תיעוד של פעולות חקירה. זו הייתה גם עמדתו של בית המשפט המחוזי, אשר פירט בהחלטתו מיום 14.12.2006 דוגמאות לתאריכים שונים בהם מצא רישומים העשויים להוות חומר חקירה, וקבע כי על המדינה "לסרוק היומן ולראות חומר הדומה לזה ומחייב התייחסות". רשימת התאריכים שפירט בית המשפט בהחלטתו לא הייתה, אפוא, רשימה ממצה, אך נראה כי המשיבה הסתפקה בהתייחסות אל התאריכים הספציפיים הנזכרים באותה החלטה ולא ביצעה סריקה נוספת של הרישומים ביומן. מכל מקום, נראה כי קיימים ביומן רישומים נוספים שבהחלט ייתכן כי הם מהווים חומר חקירה (כך למשל, חלק מן הרישומים בתאריכים 25.3.04, 13.5.04, 18.5.04, 14.6.04, 14.11.04, 5.12.04, 9.12.04). על כן, מן הראוי כי המשיבה תשוב ותסרוק את היומן ותאתר בו רישומים נוספים המהווים חומר חקירה, דהיינו רישומים המתעדים מהלכי חקירה.

אשר לאופן שבו על המשיבה למסור לעוררים את חומר החקירה הנוגע לרישומים ביומן. לא מצאתי כל פגם בכך שהמשיבה ערכה רשימה המצליבה את הרישומים ביומן עם חומר הגלם שכבר נמסר לעוררים ואשר בו תועדו אותן הפעולות הנזכרות ברישומי היומן. מנגנון גילוי זה אין בו פסול והוא מהווה אלטרנטיבה הולמת ויעילה בנסיבות המקרה דנן, בייחוד נוכח העובדה שחלק הארי של היומן אכן כולל תרשומות פנימיות שאינן חייבות בגילוי, וכן משום שבמקרים רבים ניתן למצוא באותו תאריך עצמו גם רישומים מסוג תרשומות פנימיות וגם רישומים המתעדים פעולות חקירה. יחד עם זאת, ועל מנת למנוע מצב לפיו לא יימסר לעוררים תיעוד של פעולות חקירה שנרשמו ביומן אך אין לגביהן בחומר החקירה חומר גלם שכבר נמסר, על המשיבה להודיע כי אכן כל הרישומים ביומן המתעדים פעולות חקירה תועדו גם בחומר הגלם שנמסר לעוררים. כמו כן, מן הראוי שהרשימה המצליבה תהיה מפורטת ככל הניתן על מנת שיתאפשר לזהות על פיה את חומר הגלם הרלוונטי לכל רישום. אשר לפעולות חקירה שתוכננו ולא יצאו אל הפועל, כבר נפסק כי התיעוד בעניין זה איננו מהווה חומר חקירה ועל כן לא מצאתי מקום להורות על גילוי הרישומים ככל שהם נוגעים לפעולות כאלה (ראו והשוו: בג"ץ 1885/91 צוברי נ' פרקליטות מחוז תל-אביב , פ"ד מה(3) 630 (1991); עניין אל עילווי ; עניין אליהו ).

9.

סיכומו של דבר, באיזון שבין זכותם של העוררים למשפט הוגן ובין האינטרס המוגן שביסוד הכלל לפיו תרשומות פנימיות אינן מהוות חלק מחומר החקירה הנמסר לעיון הנאשם, נראה כי אין מקום להיעתר לבקשת העוררים למסור לידיהם את היומן במלואו. יחד עם זאת, על המשיבה לשוב ולסרוק את הרישומים ביומן, לאתר בהם את אותם רישומים המתעדים פעולות חקירה ולהמציא לעוררים רשימה מפורטת ככל הניתן המצליבה רישומים אלה עם חומר הגלם שנמסר לעוררים. כמו כן, על המשיבה לאשר כי אין ברישומי היומן תיעוד של פעולות חקירה אשר אין לגביהן תיעוד מקביל בחומר הגלם שנמסר.

בשולי הדברים ראיתי לציין כי ככל שיש צורך לנהל במקרים מסוימים יומן

דוגמת זה שניהל גולדשטיין באופן וולונטרי במקרה דנן, מן הראוי כי גורמי החקירה והתביעה יקבעו בעניין זה נהלים ברורים. אילו כך נעשה היתה נמנעת קרוב לוודאי הסערה המיותרת שהתעוררה בעקבות גילוי דבר קיומו של היומן במהלך חקירתו הנגדית של גולדשטיין.

הערר מתקבל, אפוא, בחלקו כמפורט לעיל.