בש"פ 3869/13 רו"ח יעקב נבון נ. עופר מנירב רו"ח

1.

המשיב 1 הגיש שתי קובלנות פליליות לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965. הקובלנה הראשונה הוגשה נגד המבקש לבית משפט השלום בפתח תקווה, בחודש ספטמבר 2012. הקובלנה השנייה הוגשה נגד המשיב 2 לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, בחודש דצמבר 2012. לפניי בקשה מטעם המבקש, להעברתה של הקובלנה הפלילית שהוגשה נגדו בבית משפט השלום בפתח-תקווה, לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, שם מתבררת כאמור הקובלנה הפלילית שהוגשה נגד המשיב 2.

2.

המבקש מעוניין, למעשה, כי הדיון בשתי הקובלנות הפליליות יאוחד. יצוין, בהקשר זה, כי בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן – חוק בתי המשפט ), כמו גם בתקנות שהותקנו מכוחו או בהוראות דין אחרות, לא קבועה הוראה מפורשת המסמיכה את נשיא בית המשפט העליון לאחד את הדיון בהליכים פליליים המתנהלים במחוזות שיפוט שונים. זאת, בניגוד להליכים אזרחיים, לגביהם מוקנית לנשיא סמכות להורות על איחוד הדיון מכוח תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (ראו, בש"פ 3159/06 מדינת ישראל נ' רגב (28.5.2006); בש"פ 6391/07

עאמודי נ' מדינת ישראל (28.8.2007)).

3.

דומה, כי המסלול הדיוני האפשרי לאיחוד דיון בהליכים פליליים המתנהלים במחוזות שיפוט שונים מורכב משני שלבים: השלב הראשון, העברתו של אחד ההליכים לבית המשפט בו מתנהל ההליך האחר (מכוח סעיף 78(א) לחוק בתי המשפט); השלב השני, וככל שבקשת ההעברה התקבלה, איחוד הדיון בהליכים התלויים ועומדים בפני הערכאה הדיונית, לפי סעיף 90 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן –

חוק סדר הדין הפלילי ). בעוד שהסמכות להכריע בבקשת ההעברה היא של נשיא בית המשפט העליון, הרי הסמכות להכריע בבקשת האיחוד היא של הערכאה הדיונית. מכל האמור לעיל עולה, שצודק המבקש בטענתו כי על מנת שאחת מהערכאות הדיוניות תוכל כלל לשקול אם לאחד את הדיון בהליכים הפליליים שהוגשו למחוזות שיפוט שונים, יש לפנות תחילה בבקשה לנשיא בית המשפט העליון, לפי סעיף 78(א) לחוק בתי המשפט. בבקשה כאמור, אין להכריע באופן נחרץ אם יש מקום לאחד את הדיון בהליכים. די בכך שתוצג תשתית עובדתית לכאורית המלמדת כי קיים סיכוי שהערכאה הדיונית תיעתר לבקשת האיחוד.

4.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שהוגשו בהליכים השונים ובטענות בעלי הדין בהליך שלפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי טעמים של יעילות דיונית ומניעת הכרעות סותרות מצדיקים על פני הדברים, ובלא לטעת מסמרות, את איחוד הדיון בהליכים. מטעם זה, אין סיבה שלא להורות על העברת אחד ההליכים לבית המשפט בו הוגש ההליך האחר. זאת, על מנת לאפשר לערכאה הדיונית להכריע, לפי שיקול דעתה המלא, אם יש מקום לאחד את הדיון בשני ההליכים, מכוח סעיף 90 לחוק סדר הדין הפלילי.

5.

בנסיבות העניין, נראה לי כי יש להורות על העברת הדיון שהוגש לבית משפט השלום בפתח תקווה לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו. זאת, משום שההליך בתל-אביב-יפו נמצא בשלב דיוני מעט יותר מתקדם. ער אני לכך שההליך שהוגש בפתח תקווה הוא המוקדם בזמן מבחינת מועד הגשתו. עם זאת, בנסיבות המקרה אין לייחס לשיקול זה משקל מכריע, שכן שני ההליכים הוגשו על ידי אותו בעל דין, הוא המשיב 1. אין מדובר במקרה בו מי שהוגש נגדו הליך לערכאה מסוימת, מגיש לאחר מכן הליך העוסק באותו עניין לבית משפט אחר, וזאת אך על מנת שהדיון המאוחד בשני ההליכים ייערך לפני בית המשפט אליו הוגש ההליך המאוחר בזמן. עוד יצוין, כי המבקש ציין כי הוא אדיש לגבי זהות הערכאה שלפניה יהיו מונחים שני ההליכים.

6.

יוער, בשולי הדברים, כי אין לי אלא להביע תמיהה על כך שהמשיב 1 הגיש את שתי הקובלנות לשני בתי משפט שונים. בתשובתו לבקשה לא נתן המשיב 1 הסבר מניח את הדעת להתנהלות זו. אוסיף לסיום, כי אין יסוד לטענת המשיב 2 כי ההליך בבית משפט השלום בפתח תקווה החל, במובן זה שלא ניתן להורות על העברתו בלא קבלת הסכמתו של אותו בית משפט. כמו כן, לא מצאתי כל ממש בטענת המשיב 2 כי יש לדחות את הבקשה שלפניי על הסף, מן הטעמים שהועלו על ידו.

7.

אשר על כן, הנני מורה על העברת הדיון בק"פ 4672-09-12 (שלום – פתח-תקווה) לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו. השאלה אם יש לאחד את הדיון בהליך זה עם ק"פ 35834-12-12 (שלום – תל-אביב-יפו), מכוח סעיף 90 לחוק סדר הדין הפלילי, נתונה כאמור להכרעתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו, על פי שיקול דעתו המלא. המשיב 1 יישא בשכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ש"ח לטובת המבקש.