בש"פ 4113/99 סהר ברששת נ. מדינת ישראל

1.העורר הוא קטין יליד 26.1.83. בית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע כי במהלך קטטה ביום 31.10.98 דקר את שני המתלוננים ולפיכך מצא אותו אשם - ללא הרשעה - בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה. המשך הדיון נקבע ליום 5.7.99.

בעררו שלפני מבקש בא כוח העורר לשחררו מן המעצר שבו הוא נתון לפי החלטתו של בית המשפט המחוזי (כבוד השופט נ' הנדל), מיום 16.6.99.

2.כפי שמתברר נעצר העורר לראשונה לפי החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 16.11.98, אחרי שחלופת המעצר שהוצעה נדחתה. עם זאת גילה בית המשפט את דעתו כי יהיה מוכן לשקול את החלטתו מחדש, או לשקול את העברתו של העורר למעון נעול, אם יתברר "כי נבנתה תוכנית שיקום מפוקחת יותר ובעלת סיכוי יותר להצליח". בהחלטה נוספת שנתן ביום 13.12.98, במסגרת דיון בבקשה לעיון חוזר בהחלטתו הקודמת, קבע כי ניתן לשחרר את העורר בתנאי שיישלח להסתכלות במעון "נווה חורש".

יום אחרי קבלתו למעון, ביום 26.2.99, היה העורר מעורב באירוע חמור אשר, לפי האמור בדו"ח שהוגש עליו "כלל איומים נקמניים, זריקת אבנים, חבלות חמורות ונסיון לדקור נער אחר". אף על פי כן הוארכה שהותו במעון מזמן לזמן בתנאי מעצר וללא אפשרות לצאת לחופשות. בעקבות דיון בבקשה של העורר לשחררו בערובה הורה בית המשפט המחוזי, ביום 23.5.99, לשחררו בערובה ובתנאי שישהה בישיבה "חוכמת רחמים" במושב ברכיה ולא ייצא ממנה במשך כל שעות היממה.

גם נסיון זה לא עלה יפה ולפיכך ביקש בא כוח המדינה לעצור את העורר. בא כוח העורר ביקש לשחררו בערובה ובתנאי שישהה בבית דודתו באשקלון, עיר מגוריו. מכאן החלטתו של בית המשפט המחוזי שעליה עורר העורר.

3.סקרתי בהרחבה את הנסיונות למצוא לעורר חלופה הולמת במקום מעצר, שלא עלו יפה. במצב דברים זה, כאשר נתמצו כל החלופות שהיה בהן טעם, וכאשר החלופות שהציע בא כוח העורר לא די בהן, אין דרך אחרת לנקוט בה זולת מעצר.

ראוי להדגיש כאן כי הכוונות הטובות להיטיב עם העורר, בשל גילו הצעיר, על ידי מציאת פתרונות מחוץ לבית המעצר הסיחו, כנראה, את הדעת מן המעשים שעליהם הוא נותן את הדין. במקום אחר אמרתי כי "החומרה היתרה שבמעשי אלימות אכזריים כגון אלה, שהעבריין מבצע אותם במו ידיו, תוך שימוש בסכין, מחייבת את בתי המשפט להקשות את ליבם ולדחות נימוקים הנשקלים לזכותו של הנאשם בעבירות אחרות. בהעדר נסיבות יוצאות דופן, המצדיקות התחשבות מיוחדת במצבם של הנאשמים, דינם של עוברי עבירה כאלה להעצר עד תום ההליכים". (בש"פ 7326/96 נסים ח'טיב ואח' נ' מדינת ישראל , (טרם פורסם)). מי שנוטל בידיו סכין ונועץ אותה בגופו של הזולת הוא מסוכן, אפילו הוא עול ימים, ויש להגן על הציבור מפניו. האמצעים שיינקטו לשם כך יהיו, אולי, שונים מאלה הננקטים לגבי עבריינים בוגרים, אולם יש לזכור היטב כי גילו הצעיר של העבריין אינו מוחק את החובה להגן על הציבור.

4. הערר נדחה.