דנג"ץ 9299/16 יונתן זאנדני נ. רשם האגודות השיתופיות

1.

בפני בקשה לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון ב-בג"ץ 5945/14 ו-בג"ץ 4577/15 (להלן, בהתאמה: העתירה הראשונה , ו- העתירה השניה ) מתאריך 16.11.2016, שניתן על ידי חברותיי: הנשיאה

מ' נאור , והשופטות א' חיות (כתארה אז) ו- ד' ברק-ארז (להלן: פסק הדין ).

2.

הבקשה הועברה לטיפולי ע"י כב' הנשיאה

מכוח סמכותה לפי סעיף 30(ב) ל חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984

(להלן: חוק בתי המשפט ) ובמסגרת זו אני דן בענין.

אביא להלן את הנתונים הדרושים להכרעה בבקשה.

רקע

3.

העובדות הרלבנטיות, נשוא הבקשה, הובאו ב פסק הדין ולא מצאתי מקום לשוב ולפרטם כאן פעם נוספת בהרחבה .

בתמצית ייאמר כי המבקש שימש כמזכיר מושב ינון (להלן – המושב) בשנים : 1983-1978, ובין השנים: 2011-1989 . המבקש הגיש שתי עתירות (בתאריכים: 03.09.2014, ו-01.07.2015) כנגד החלטותיו של המשיב 1 – עוזר רשם האגודות השיתופיות, עו"ד רמזי חוראני (להלן: עוזר הרשם ), אשר דחה את טענותיו של המבקש כנגד שלבים שונים בהליך הפירוק-המפעיל של: "ינון מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ" (בפירוק מפעיל)

(להלן גם: המושב , או האגודה ).

4.

בתאריך 24.10.2012 עוזר הרשם נתן צו פירוק מפעיל ל אגודה , והמשיב 2 – עו"ד נמרוד טפר

– מונה כמפרק מפעיל (להלן: המפרק ). צו הפירוק ניתן על יסוד דו"ח חקירה , שממנו עלה: "כשל ניהולי חמור", במסגרתו אף נמשכו לכאורה מחשבונות האגודה כספים רבים – דבר שהוביל לקריסתה הכלכלית (ראו: תגובתו המקדמית של המשיב 1 לעתירה מתאריך 06.01.2015).

אציין כי ערעורים שהוגשו כנגד צו הפירוק – ל יועץ המשפטי למשרד התמ"ת, בהם ערעור מטעמו של המבקש – נדחו.

5.

בהמשך הדברים – המבקש הגיש למפרק שתי תביעות חוב בסך כולל של כמיליון וחצי ש"ח: תביעת חוב אחת, בגין חובות, שנבעו, לשיטתו, מהסכם העבודה שלו, ותביעת חוב שנייה, בגין תשלום שהגיע למבקש, לגירסתו, בשל קידום פרוייקטים עבור המושב .

6.

בתאריך 27.08.2013 המפרק דחה את מרביתה של תביעת החוב הראשונה, ודחה את תביעה החוב השנייה במלואה. במסגרת זו, המפרק

קבע כי הוא יחליט לעניין חובתו של המבקש להשיב כספים שנמשכו שלא כדין מ האגודה

וביחס להעברת דו"ח החקירה למשטרת ישראל לאחר השלמת בדיקות מטעמו. על החלטת המפרק ניתן היה לערער לפי חוק תוך 60 ימים מעת המצאתה (להלן: החלטת המפרק ).

7.

החלטת המפרק לדחות את תביעות החוב ניצבה במרכז העתירה הראשונה (בג"ץ 5945/14).

8.

בתאריך 31.10.2013, בחלוף למעלה מ-60 ימים ממועד מתן החלטת

המפרק

– המבקש פנה ל רשם מספר פעמים, והעלה בפניו טענות שונות לגבי הליך הפירוק, לגבי החלטת המפרק

לגופה, וכן ביקש הארכת מועד להגשת ערעור על החלטת המפרק . במסגרת זו, המבקש טען, בין השאר, כי הוא לא היה מיוצג בהליך בפני המפרק , בעוד שב החלטת המפרק נקבעו קביעות נגדו, וזאת, לשיטתו, חרף כך שההליך נפתח בתביעות חוב מטעמו.

9.

בתאריך 22.12.2013 עוזר הרשם דחה בהחלטה מפורשת את בקשות המבקש בקובעו כי לא חר מתן ההחלטה לדחות את ערעורו של המבקש כנגד צו הפירוק – אין עוד מקום לפתוח את ההליכים שקדמו לכך. עוזר הרשם הוסיף וקבע כי לא הייתה מניעה שהמבקש יהיה מיוצג לו הוא היה בוחר בכך, וכי הייתה לו אפשרות לשטוח את טענותיו בצורה מלאה לאחר שהיה שותף לשש ישיבות בפני המפרק .

עוזר הרשם דחה גם את בקשת המבקש להארכת מועד בקובעו כי היא נועדה לשמש "כקו הגנה שני," וכי לא הועלה כל נימוק שיש בו כדי להצדיק ארכה, מה גם שלא צורף לה תצהיר המסביר את הסיבה לאיחור.

10.

בהמשך לכך, בתאריך 19.02.2014 המפרק

נתן צו תשלום בפירוק כנגד המבקש וגרושתו לתשלום יתרת חובם, כפי שהופיעה בספרי האגודה לפי פירוט הסכומים המובא בצו (להלן:

צו התשלום ).

11.

בתאריך 06.04.2014, למרות שבקשה נוספת מטעם המבקש להארכת מועד להגשת ערעור נדחתה – המבקש הגיש ל רשם ערעור על החלטת

המפרק (מתאריך 27.08.2013) ועל צו התשלום

בפירוק (מתאריך 19.02.2015), שניתנו נגדו. במסגרת זו, המבקש טען לפגמים שונים שנפלו, לשיטתו, ב החלטת המפרק ביחס לחישוב הנזק שנגרם ל אגודה

ולאחריותו של המבקש לכך, והן בנוגע לתביעות החוב הנ"ל.

12.

בתאריך 08.07.2014 עוזר הרשם דחה את בקשת הארכת המועד להגשת ערעור ואת ערעורו של המבקש ביחס ל החלטת

המפרק, תוך שהוא חוזר על עיקרי נימוקיו מהחלטתו מתאריך 22.12.2013, הנזכרת בפיסקה 9 שלעיל. עוזר הרשם

הותיר את ההכרעה בערעורו של המבקש כנגד צו התשלום למועד מאוחר יותר.

13.

בתאריך 19.05.2015, לאחר גלגולים שונים, עוזר הרשם

הכריע בערעורו של המבקש כנגד צו התשלום (להלן: החלטת הרשם מתאריך 19.05.2015 ). במסגרת זו, עוזר הרשם קיבל את טענותיו של המבקש ביחס לזכאותו של המבקש לכלל הסכום שהצטבר בקופת הגמל כתשלום פיצויי הפיטורין שלו. יתר טענותיו של המבקש כנגד צו התשלום – נדחו.

כנגד החלטה זו הגיש המבקש את העתירה השנייה (בג"ץ 4577/15).

העתירות, נשואות פסק הדין

14.

ה מבקש מיקד את טענותיו ב עתירה הראשונה (בג"ץ 5945/14) בסוגיית הארכת המועד להגשת ערעור שהגיש על החלטת המפרק . לשיטתו, היה מקום להיעתר לבקשתו להארכת מועד, שהוגשה, לשיטתו, טרם שחלף המועד להגשת הערעור. המבקש טען עוד כי המפרק , שבא, לדבריו, מכוח תפקידו גם בנעליה של האגודה , ד ן הן בתביעות החוב שהמבקש הגיש והן בצו התשלומים נגדו, דבר היוצר, לשיטתו, ניגוד עניינים.

15.

בגדר ה עתירה

השנייה (בג"ץ 4577/15) – המבקש העלה טענות שונות כנגד החלטת עוזר הרשם מתאריך 19.05.2015 , וטען כי נפלו בה, לגישתו, שגיאות שונות. במסגרת זו המבקש טען כי עוזר הרשם שגה בכך שלא ביטל חיובי ריבית, שנרשמו לחובתו בחשבונו ב אגודה . בהקשר לכך, המבקש ביקש להסתמך על הליך אחר בעניין פירוק המושב , שבו

לדבריו במסגרת ההליכים – בוטלה הריבית ש האגודה שילמה , ועתירה כנגד החלטה זו נדחתה בפסק דין ב-בג"ץ 5161/14

יעקב שחם יזמות בע"מ נ' ינון מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (02.11.2015) (להלן: עניין שחם )).

16.

המשיבים טענו מנגד כי דין העתירה להידחות על הסף, בין היתר, בשל שיהוי בהעלאת חלק מטענותיו של המבקש. עוד נטען כי אף לגופם של דברים, אין עילה להתערבות שיפוטית בהחלטות עוזר הרשם בהתאם לאמות המידה שהותוו בפסיקה. עוד נטען כי החלטת עוזר הרשם בערעור על החלטת המפרק מתייחסת לכלל טענותיו של המבקש ואין עילה להתערב בה. המפרק הוסיף כי ההפטר שניתן ל אגודה במסגרת ההליכים ב- עניין

שחם , ניתן ביחס לסכומים שאינם רשומים בכרטיסו של המבקש ב אגודה .

פסק הדין בעתירות

17.

בתאריך 16.11.2016 בית המשפט העליון פסק, לאחר דיון בעתירות, כדלקמן:

"לאחר שקראנו בעיון את טענות הצדדים, והוספנו ושמענו טענות על-פה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירות להידחות. הלכה היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות רשם האגודות השיתופיות (ראו: בג"ץ 4222/95 פלטין נ' רשם האגודות השיתופיות , פ"ד נב (5) 614, 623 (1998); בג"ץ 4669/14

נמרוד נ' רשם האגודות השיתופיות פסקה 13 לפסק דינה של חברתי השופטת א'

חיות

(10.5.2015); עניין שחם ). טענות העותר [המבקש – ח"מ ] ביסודן הן טענות ערעוריות, המלינות על קביעות שבעובדה ועל יישומן. אין מקומן להתברר בפני בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. אכן, בית משפט זה שב והתריע על כך שהיעדר ערעור בדין על רשם האגודות השיתופיות אינו אלא אנומליה אנכרוניסטית אשר יש למצוא לה פתרון, ויפה שעה אחת קודם (ראו: עניין שחם ; ראו גם: בג"ץ 861/07

קמחי נ' רשם האגודות השיתופיות , פסקה 50 לפסק דינו של השופט י' עמית (8.12.2010)). לקריאה זו מצטרפת גם אני. אולם כל עוד לא תוקנה החקיקה, לא יהפוך עצמו בית משפט זה לערכאת ערעור רגילה. טענות העותר [המבקש – ח"מ ] , רובן ככולן, אינן עולות בקנה אחד עם אמות המידה להתערבותו של בית משפט זה בהחלטות הרשם, ועל כן דין העתירות להידחות " .

במסגרת פסק הדין נדחו גם טענותיו של המבקש לגופן, וכך נקבע לעניין זה:

" מכל מקום, גם לגופם של דברים, לא מצאתי כי נפלו טעויות בהחלטותיו המנומקות של הרשם, אשר יש בהן כדי להצדיק את התערבותנו. כך, בפרט, לנוכח העובדה שטענותיו בערעור על החלטת המפרק נדונו ונדחו לגופן, על אף דחיית בקשותיו להארכת המועד להגשתו. אף לא מצאתי ממש בטענת העותר

[המבקש – ח"מ ] כי בהפעלת סמכותו להכריע בתביעות חוב, מכוח תקנות האגודות השיתופיות (פירוק) , פעל המפרק בניגוד עניינים" ( ראו: פיסקה 9 ל פסק הדין ; ההדגשות שלי – ח"מ ).

בסיכום הדברים, בית המשפט העליון דחה את העתירות, ללא צו להוצאות.

תמצית טענות הצדדים בבקשה לדיון נוסף

18.

המבקש, שאיננו מיוצג, הגיש את הבקשה לדיון נוסף שבכותרת. בעקבות זאת ולאחר שהבקשה הועברה לטיפולי – הוריתי למשיבים למסור את תגובתם לבקשה, ולאחר שזו הוגשה איפשרתי למבקש, לבקשתו, להשיב לתגובת המשיבים, והוא עשה כן.

19.

במסגרת בקשתו לדיון נוסף, המבקש חוזר בעיקרם של דברים על טענותיו בעתירות. לשיטת המבקש, פסק הדין עומד בניגוד להלכות קודמות שניתנו בבית משפט זה בעניינים דומים ביחס להשתק שיפוטי וניגוד עניינים. לטענת המבקש : "עלה בידיו להוכיח כי נתקיימו טענות וקביעות סותרות של רשות מנהלית שיפוטית בשני הליכים שונים". לשיטת המבקש, המפרק העלה ב עניין שחם טענות שונות מאלו ש המפרק טען בעניינו, דבר המקים, לגירסתו – השתק. המבקש טוען עוד כי

המפרק היה מצוי בניגוד עניינים מובנה בעת שדן הן בתביעות החוב שהגיש והן ב צו התשלומים שהוצא נגדו. המבקש גורס עוד כי לאור דחיית עיקרן של תביעות קבוצת שחם , במסגרת עניין שחם , יש להפחית את החובות שנפסקו לחובתו בצו התשלומים ל אגודה .

20.

המשיבים טוענים, מנגד, כי דין הבקשה להידחות. לטענת הרשם – הבקשה איננה עומדת באמות המידה לשם קיומו של דיון נוסף, וזאת מאחר ש פסק הדין איננו קובע כל הלכה, והוא ממוקד כולו בהכרעה כי טענותיו של המבקש הן, בעיקרן, טענות ערעוריות, אשר אינן מצדיקות התערבות בהחלטות עוזר הרשם .

המפרק טוען עוד כי פסק הדין עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה בדבר היקף ההתערבות השיפוטית המצומצם בהחלטות הרשם ואיננו מצדיק התערבות שיפוטית. המפרק מוסיף כי המבקש מעלה בבקשתו טענות עובדתיות, שנטענו על ידו בהליכים קודמים, ונדחו , והכל, כך נטען, תוך ניסיון לקיים הליך ערעורי נוסף על פסק הדין .

21.

המפרק

מוסיף כי אף לגופם של דברים אין ממש בטענותיו של המבקש. לשיטת המפרק , ההכרעה ב עניין שחם לא השפיעה על חובו של המבקש ל אגודה . במסגרת זו נטען כי בגדר ההליכים שהתנהלו בין האגודה בפירוק ל קבוצת שחם , הריבית ש האגודה שילמה במשך השנים ל קבוצת שחם – לא בוטלה ולא הושבה ל אגודה . המפרק טוען עוד כי האגודה אכן הופטרה מעיקר תביעות החוב ש קבוצת שחם הגישה

נגדה, ואולם לשיטת המפרק , ההפטר התייחס לסכומים שלא נרשמו בכרטיסו של המבקש לחובתו, ולפיכך ההכרעה ב- עניין שחם כלל לא השפיעה על חובו של המבקש ל אגודה. לגירסת המפרק , בנסיבות אלו – אין כל הצדקה לשנות את האופן בו נרשמו חיובי המבקש. המפרק מדגיש עוד,

כי בנסיבות אלו אין גם בסיס לטענת ההשתק נוכח העובדה כי בשני ההליכים דובר בשיקים שונים, בסכומים ובחיובים שונים. לבסוף,

המפרק טוען כי הפירוק המפעיל, נושא פסק הדין , התנהל כדין, ותוך ש ה מפרק הפעיל את סמכותו ללא כל ניגוד עניינים.

דיון והכרעה

22.

לאחר שעיינתי ב פסק הדין , בבקשה, בתגובות המשיבים לה, ובתשובת המבקש לתגובות המשיבים – הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לדיון נוסף להידחות .

אביא את נימוקיי למסקנה מיד בסמוך.

23.

סעיף 30 ל חוק בתי המשפט קובע, בחלקים הרלבנטיים לענייננו, כדלקמן:

"30 (א) ענין שפסק בו בית המשפט העליון בשלושה, רשאי הוא להחליט, עם מתן פסק דינו, שבית המשפט העליון ידון בו דיון נוסף בחמישה או יותר.

(ב) לא החליט בית המשפט העליון כאמור בסעיף קטן (א), רשאי כל בעל דין לבקש דיון נוסף כאמור; נשיא בית המשפט העליון או שופט אחר או שופטים שיקבע לכך, רשאים להיענות לבקשה אם ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בענין, יש, לדעתם, מקום לדיון נוסף... " (ההדגשה שלי –

ח"מ ).

24.

בפסיקתנו נקבע כי דיון נוסף הוא הליך יוצא דופן ונדיר (ראו: דנג"ץ 7730/15 מדינת ישראל משרד האוצר נ' קוריצקי (23.02.2016); דנג"ץ 4794/16 אקס אוברסיז נ' משרד הביטחון (02.01.2017)). עוד נפסק כי ההצדקה לקיומו של דיון נוסף, חרף כך שהוא מהווה חריגה מכלל סופיות הדיון, טמונה בחשיבות שישנה בפיתוחן הראוי של הלכותיו המשפטיות של בית המשפט העליון (ראו: דנ"פ 2334/09 פרי נ' מדינת ישראל , פ"ד סד(3) 502 (2011) (להלן: עניין פרי )). בהקשר לכך נאמר כי דיון נוסף נועד כדי לדון בהלכות חדשות בעלות חשיבות יוצאת דופן, ולא כדי לשמש כערכאת ערעור על פסקי דינו של בית המשפט העליון (ראו: דנג"ץ 3367/15 הנהגת ההורים הארצית נ' שר החינוך (18.08.2015); דנ"א 5939/16 מיטלמן נ' מיליקובסקי

(18.08.2016)).

הליך של דיון נוסף סב איפוא: "סביב ציר אחד בלבד, הוא ציר ההלכה שנפסקה" (ראו: ד"נ 3379/91 כספי נ' מדינת ישראל , פיסקה 1 (15.08.1991); עניין פרי ). הוא איננו ערעור נוסף מבחינת מגמתו העיקרית, כי במרכזו אינה עומדת השאלה, אם בית המשפט נהג כהלכה, אלא אם חודשה הלכה, או שנקבעה הלכה חשובה, או קשה, או שנסתרה הלכה קודמת (עיינו: ד"נ 6/82 ינאי נ' ראש ההוצאה לפועל , פ"ד לו(3) 99, 101 (1982)).

עוד נפסק כי לשם קיומו של דיון נוסף לא די בכך שההלכה שנפסקה בפסק דין סותרת הלכה קודמת, ואף לא די בכך שיש בה חשיבות, או קושי מיוחד, אלא יש לבדוק גם האם ישנה הצדקה עניינית להביא את הנושא לדיון נוסף (ראו: דנ"פ 6807/14 סופר נ' איתן (21.10.2014); דנ"מ 329/16 זלום נ' היועץ המשפטי לממשלה (04.05.2016) (להלן: עניין

זלום )).

ב-דנג"ץ 1988/08 התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה (24.03.2008) חברתי, השופטת (כתוארה אז), מ' נאור , קבעה בהקשר זה כדלקמן:

"הדיון הנוסף עניינו בהלכה והוא לא נועד לשרת את המטרה של שינוי תוצאה קונקרטית, שמא בהרכב רחב עוד יותר תשתנה התוצאה.

אכן הדיון הנוסף אינו ערעור נוסף ויש חשיבות גם לעקרון סופיות הדיון " (ראו: שם, פיסקה 16; ההדגשות שלי – ח"מ ).

25.

בפסיקה נאמר כי תנאי סף נוסף לצורך מתן אישור לקיום דיון נוסף הוא שבפסק הדין, נושא הבקשה, נקבעה הלכה באורח מפורש וגלוי (ראו: דנג"ץ 8120/16 עג'ארמה נ' בית המשפט הצבאי (02.11.2016)). ב-דנ"א 4804/02 רביזדה נ' גולדמן ואח' (19.08.2002) נפסק לעניין זה כך:

"אכן, עד שנדע אם דברים שאמר בית-המשפט העליון בפסק-דין עולים הלכה, חייבת אותה הלכה לגלות עצמה על-פני פסק-הדין. וגילוי-פנים בהקשר ענייננו פירושו הוא זה, שבית-המשפט ביקש במודע ובכוונת-מכַוון לקבוע הלכה, ולא עוד אלא שביטא את כוונתו באורח ברור ומפורש; כך, לא פחות " (ראו: שם, בפיסקה 2; ההדגשה שלי – ח"מ ).

עוד אציין כי הע ובדה שפסק דין, נושא בקשה לדיון נוסף, ניתן פה אחד, אף היא : "נכנסת למסגרת השיקולים הצריכים לעניין" ( ראו: דנ"א 2393/12 מדינת ישראל נ' מולהי , פיסקה 9 (22.04.2012)).

26.

יישומן של אמות המידה הנ"ל על המקרה שבפני מובילה למסקנה כי עניינו של המבקש איננו בא בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים כי יערך בהם דיון נוסף .

פסק הדין בעניינו של המבקש, שניתן פה אחד, ממוקד בעיקרם של דברים ביישומן של ההלכות לפיהן: בית המשפט העליון איננו יושב כערכאת ערעור על החלטות רשם האגודות השיתופיות, וכי מתחם ההתערבות השיפוטית בהחלטות רשם האגודות השיתופיות בענייני פירוק מצומצם, ומוגבל למצבים בהם נפלה טעות מהותית בהחלטה, או כאשר שיקולי צדק מחייבים זאת (ראו: בג"ץ 8405/02

NUMAFA נ' רשם האגודות השיתופיות (12.12.2002); (ראו: בג"ץ 4669/14 נמרוד נ' רשם האגודות השיתופיות

(10.5.2015); דנג"ץ 3678/10

נמרוד נ' רשם האגודות השיתופיות (05.07.2010) (להלן: עניין נמרוד )).

27.

במסגרת פסק הדין , מושא

העתירות ,

נקבע כי טענותיו של המבקש בע יקרן הן טענות ערעוריות, שכוונו להשיג כנגד קביעות עובדתיות, ועל יישומן בעניינו הפרטני של המבקש. עוד נפסק כי גם בבחינת החלטות עוזר הרשם לגופן – לא נפל פגם, מאחר שלא נפלו בהחלטות עוזר הרשם

טעויות, המצדיקות התערבות שיפוטית, נוכח העובדה שטענותיו בערעור על החלטת המפרק נדונו ונדחו לגופן. במסגרת פסק הדין נדחתה גם

לגופה הטענה כי המפרק הכריע בתביעות החוב בעניינו של המבקש תוך שהוא מצוי בניגוד עניינים.

28.

הלכה היא כי: "באין הלכה, אין דיון נוסף" (ראו: עניין זלום , בפיסקה 5). במסגרת פסק הדין , לא נפסקה כל הלכה, ומקל וחומר שלא הלכה חדשה, או כזו הסותרת הלכה קודמת של בית משפט זה, או כזו שמפאת קשיותה, או חידושה ראוי כי היא תידון בדיון נוסף.

עיון בבקשה מעלה כי היא אכן ממוקדת בטענות בעלות אופי ערעורי. בכלל זאת, המבקש משיג על הקביעות מושא פסק הדין , לפיהן המפרק לא פעל בניגוד עניינים בעניינו, וכי טענותיו בעתירות לא היו בעלות א ופי ערעורי. אין הצדקה לקיים דיון נוסף בטענות אלו, באשר דיון נוסף איננו כאמור בבחינת ערעור נוסף (ראו: דנ"א 595/16 בית החולים הלל יפה בחדרה נ' דנינו (14.03.2016)).

29.

בנסיבות הנ"ל, הנני סבור כי עניינו של המבקש איננו: "משתייך לאותם מקרים חריגים-שבחריגים, נדירים-שבנדירים, שבהם יקוים דיון נוסף" (דנ"פ 11414/05 רוזנשטיין נ' היועץ המשפטי לממשלה , פיסקה 14 (31.1.2006)).

30.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה לדיון נוסף נדחית . המבקש יישא בהוצאותיהם של כל אחד מהמשיבים, בסך של 7,500 ש"ח לכל משיב.