ע"א 105/05 שמעון דהאן נ. מישל קסון

1.בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן ביום 11.11.04 על-ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטת ה' גרסטל) בו הצהיר בית המשפט כי המשיב הינו בעלים של 35% ממניות חברת כוכב חוצות שיווק והפצה בע"מ (להלן: החברה ).

2.על-פי העובדות שקבע בית המשפט המחוזי, החברה הוקמה בשנת 1998 על-ידי המשיב והמבקש מס' 2. בשל קשיים כספיים בהם היה נתון המבקש מס' 2 באותה עת, הוחלט שהמשיב יחזיק 99% ממניות החברה, והמבקש מס' 1 יחזיק 1% מהמניות. המחלוקת בין הצדדים – אשר בגינה הגיש המשיב את תובענה נשוא פסק הדין – מתמצית, בעיקרה, בשאלה עובדתית אחת: האם הוסכם בין המשיב למבקש מס' 2 שהמשיב זכאי ל-35% ממניות החברה, ויתר המניות הוחזקו על-ידו בנאמנות, או שכל המניות שנרשמו על שם המשיב (99%) הוחזקו על-ידו בנאמנות? בית המשפט המחוזי קיבל כאמור את גרסת המשיב והצהיר כי 35% ממניות החברה הינן בבעלותו של המשיב.

3.על פסק הדין של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור לבית משפט זה. בד בבד עם הגשת הערעור הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין לבית המשפט המחוזי. בבקשתם טענו המבקשים כי אם יועברו המניות על שמו של המשיב, קיים חשש לפגיעה בלתי הפיכה הן בזכויותיהם הקנייניות של המבקשים במניות, והן בחברה. לדבריהם קיים חשש כי המשיב יעביר את המניות לצדדים שלישיים בהעברות רצוניות או בלתי רצוניות. במקרה כזה, ובהנחה כי המבקשים יזכו בערעור שהוגש, יעמדו המבקשים בפני שוקת שבורה. כן טענו כי אם יועברו המניות על שמו של המשיב, יתאפשר לו, בהתאם לסעיף 185 לחוק החברות, תשנ"ט-1999, לעיין במסמכי החברה, ולגרום נזק לחברה ולנכסיה. לעניין סיכוי הערעור הצביעו המבקשים על ראיות חדשות אשר יש בהן, לטענתם, להשמיט את הבסיס מטענותיו העובדתיות של המשיב.

4.המשיב הגיש תשובה לבקשה בה טען כי אם בית המשפט יעכב את ביצוע פסק הדין נשקפת דווקא סכנה כי המבקשים הם אשר יבריחו את נכסי החברה ויעלימו מסמכיה. כן טען המשיב כי הראיות החדשות אינן חדשות, ניתן היה להשיגן ולהציגן כבר בהליכים שהתקיימו, ומכאן כי לא תתקבלנה על-ידי בית המשפט שלערעור. כמו כן, גם בהנחה שתתקבלנה, אין בהן כדי לתמוך בטענת המבקשים. בנוסף הדגיש המשיב כי טענותיהם של המבקשים לפיהם ביצוע מידי של פסק הדין עשוי לפגוע במבקשים או בחברה, הועלו כטענות סתמיות, ומבלי להצביע על כל חשש ממשי או מסוים.

5.בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע וקבע כי במאזן הנוחות בין הצדדים יש לחשוש יותר מהברחת הנכסים או העלמת המסמכים על-ידי המבקשים מאשר על-ידי המבקש. זאת, בשל העובדה כי גם אחרי קבלת תובענתו של המשיב, מרבית מניות החברה מוחזקות על-ידי המבקשים. כן קבע בית המשפט כי לא קיים חשש ממשי כי המשיב יעשה שימוש שלא כדין בזכותו לעיין במסמכי החברה, שכן גם בעבר למשיב היה מעמד בחברה אשר איפשר לו לעיין במסמכי החברה, ולא נטען שעשה שימוש שלא כדין בזכות זו. עם זאת, ועל-מנת למזער ככל שניתן את הסיכון לפגיעה במבקשים עקב ביצוע מידי של פסק הדין, הורה בית המשפט למשיב שלא לעשות כל דיספוזיציה במניות החברה עד להכרעה בערעור התלוי ועומד בפני בית משפט זה.

6.משסירב בית המשפט המחוזי לעכב את ביצוע פסק הדין, הגישו המבקשים בקשה נוספת לעיכוב ביצוע לבית משפט זה, ובהתאם להוראות תקנה 468 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. בבקשתם חוזרים המבקשים על הטענות אשר העלו בפני בית המשפט המחוזי בבקשתם אליו.

7.לאחר העיון בבקשה ובהחלטת בית המשפט המחוזי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות. אכן, כדברי המבקשים לא מדובר בפסק דין כספי. הבעלות במניות החברה מקנות זכויות ייחודיות בנוגע לחברה, ומובנת דאגתם של המבקשים כי זכויות אלו תישמרנה להם במקרה שיזכו בערעור. ברם, בית המשפט המחוזי נתן ביטוי מספיק לדאגה זו בקבעו כי על המשיב להימנע מלעשות כל דיספוזיציה במניות. הכלל הוא כי הזוכה בפסק דין זכאי להנות באופן מידי מביצועו. עם זאת, ניתן לבית המשפט שיקול דעת, בנסיבות מיוחדות, לעכב ביצוע פסק דין כאשר קיימים סיכויים טובים לזכות בערעור וכאשר הנזק העשוי להיגרם למבקש אם יבוצע פסק הדין עולה על הנזק העשוי להיגרם למשיב אם ידחה ביצוע פסק הדין עד לאחר ההכרעה בערעור. בית המשפט המחוזי בחן את מאזן הנוחות הנזכר וקבע כי המבקשים לא הצביעו על כל חשש ממשי המצדיק עיכוב ביצוע פסק הדין. עם זאת, בית המשפט הורה למשיב לא להעביר את המניות לאחר. סבורני כי די בכך כדי להניח את דעתם של המבקשים. החשש כי צדדים שלישיים הנושים במשיב יבקשו לממש זכויות במניות, אינו חשש המצדיק סטייה מהכלל כי ביצוע פסק דין יהיה מידי וללא עיכוב. המבקשים מוסיפים וטוענים כי אם יבוצע פסק הדין קיים חשש כי המשיב יעשה שימוש שלא כדין בזכותו כבעל מניות לעיין במסמכי החברה. גם בעניין זה לא הצביעו המבקשים על כל חשש ממשי.

מהנימוקים המפורטים, הבקשה נדחית.