פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א 1418/04
- א'
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקשים:
1. בית ששון
בע"מ
2. ששון לוי
3. עלש בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. שיכון עובדים השקעות בע"מ
2. עו"ד יאיר גרין
בקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקשים: עו"ד אליהו זהר
בשם המשיבים: עו"ד יאיר גרין
החלטה
בין המבקשים למשיבים נחתמו מספר הסכמים הנוגעים לפרויקט בנייה רחב היקף בירושלים. בין היתר, חתמו הצדדים, ביום 7.11.94, על הסכם הלוואה, אשר לפיו העניקו המשיבים למבקשים הלוואה כנגד מתן בטחונות למשיבים, הכוללים משכנתא על זכויות המבקשים במקרקעין הידועים כגוש 30050 חלקה 63 (להלן: שטר המשכנתא).
עת לא עמדו המבקשים בהתחייבותם, הגישו המשיבים ללשכת ההוצאה לפועל בירושלים בקשה למימוש שטר המשכנתא.
ביום 19.9.03 הגישו המבקשים לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תובענה על דרך של המרצת פתיחה (ה"פ 1136/03) בה ביקשו מבית-המשפט לאכוף את סעיף הבוררות שנקבע על-ידי הצדדים בהסכם ההלוואה, אשר לפיו הוסכם בין הצדדים, כי בעת מחלוקת ביניהם, יפנו להליך בוררות.
בד בבד עם הגשת המרצת הפתיחה הגישו המבקשים לבית-המשפט המחוזי בקשה למתן סעד זמני לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל למימוש המשכנתא (בש"א 18487/03).
אשר לבקשה למתן סעד זמני, בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט י' זפט) נענה והורה על עיכוב הליכי מימוש המשכנתא עד להכרעה בתובענה.
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט י' שנלר) דחה את תובענתם של המבקשים וקבע בפסק-דינו מיום 25.1.04 (ה"פ 1136/03), כי אין מקום להתנות את מימוש המשכנתא בהכרעת הבוררים, וכי אין מקום לחייב את המשיבה 1 להתדיין בבוררות באותו סכסוך נשוא התובענה. את פסק-דינו זה ביסס בית-המשפט על הקביעות הבאות: ראשית, כוונת הצדדים בסעיף הבוררות שבהסכם ההלוואה לא הייתה להכרעה בשאלות של הפרה. שנית, שטר המשכנתא אינו מותנה בקיומה של בוררות והוא בעל כוח עצמאי ונפרד מהמערכת ההסכמית שבין הצדדים. ושלישית, ההסכם המתקן הינו הסכם עצמאי וסעיף הבוררות בו מתייחס לביצוע סעיפים מסוימים בו, ובו בלבד.
על-פי בקשת המבקשים, במעמד פסק-הדין, נתן בית-המשפט סעד ארעי המעכב את הליכי מימוש המשכנתא עד ליום 15.2.04.
על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ערערו המבקשים ביום 11.2.04 לבית-משפט זה, בו טענו, בין היתר, כי טעה בית-המשפט המחוזי בהבנת מערכת ההסכמים בין הצדדים, מחד, וביישום כללי הפרשנות המקובלים על מערכת ההסכמים שבין הצדדים, מאידך .
בד בבד עם הגשת הערעור הגישו המבקשים את הבקשה דנן, בגדרה מבקשים הם להורות על עיכוב מימוש שטר המשכנתא מיום 7.11.94, עד להכרעה בערעור. את בקשתם לעיכוב ביצוע סומכים המבקשים על שתיים: ראשית, הם טוענים, כי סיכוייהם להצליח בערעור טובים. שנית, מאזן הנזקים מחייב את מתן הסעד וזאת משום שאם הבקשה לעיכוב ביצוע תידחה, ייגרם להם נזק בלתי הפיך בכך שזכייתם האפשרית בבוררות, או בתובענה אחרת שתוגש באם יסרב בית-המשפט לאכוף את הסכם הבוררות, תהיה בבחינת ברכה לבטלה. לעומת זאת, לטענתם, למשיבים לא עתיד להיגרם כל נזק, שאינו בר פיצוי.
מנגד, טוענים המשיבים, כי הערעור הינו הליך חסר סיכוי היות ופסק-הדין שניתן על-ידי בית-המשפט המחוזי הינו מקיף ונכון, ובייחוד לאור העובדה כי בית-משפט זה אינו נוהג להתערב בשיקול דעתו של בית-המשפט המחוזי בשאלת עיכוב הליכים בשל "תניית בוררות", וכן כי המבקשים לא הצביעו על כל טעם מיוחד המצדיק התערבות שכזו. כמו כן, לטענתם, הנזק שיגרם להם באם יינתן הסעד הזמני עולה לאין שיעור על הנזק שיגרם למבקשים באם הסעד הזמני לא יינתן.
דין הבקשה להידחות.
מן המפורסמות, כי הגשת ערעור, היא כשלעצמה, אינה מונעת מבעד הזוכה להוציא לפועל את פסק-הדין או לפעול על פיו בכל דרך אחרת. פסק-הדין חורץ בשלב זה את הדין, וצריך טעם מיוחד כדי שבית-המשפט לערעורים ימנע בעד מי שזכה בדין ליהנות מפרי הזכייה.
לפיכך, גם בדונו בבקשה רגילה לעיכוב הביצוע של פסק-דין, אין בית-המשפט לערעורים נוטה לתת סעד זמני המשעה את תוקף פסק-הדין שניתן על-ידי הערכאה הראשונה. הנטל להצדיק מתן סעד זמני ממין זה מוטל על מי שמבקש למנוע בעד הזוכה לפעול על-פי פסק-הדין ואינו נטל קל. "טעם מיוחד" לעיכוב ביצוע מותנה בדרך כלל בהצטברות שני גורמים אלה: סיכוי טוב לקבלת הערעור וקושי בהחזרת המצב לקדמותו אם פסק-הדין יגרום למערער נזק שאינו ניתן לתיקון (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו ואח' , פ"ד נ (1) 668, 672; בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה , פ"ד נ (5) 403).
המשקל הסגולי של אינטרס נתבע, שהתביעה נגדו נדחתה, גדל. לבית-המשפט מסורה אמנם הסמכות להשאיר את הסעד הזמני בתוקף עד למתן פסק-דין בערעור, ואולם האיזון הראוי במקרה זה הוא שונה. משניתן פסק-דין, אין עדיפותו של אינטרס המשיב בערעור על פני אינטרס המערער נובעת אך מנטל ההוכחה המוטל על מבקש סעד, אלא היא נובעת מן החזקה כי פסק-דינה של הערכאה הראשונה – שבו נדחתה תביעת המערער – הוא נכון (ראו בש"א 4459/94 עמנואל סלמונוב ו-2 אח' נ' משה שרבני , פ"ד מט (3), 459).
באשר לעניינם של המבקשים ומבלי לנקוט עמדה לגבי סיכויי הערעור, ואפילו סברתי כי סיכויי הערעור מאוזנים, שוכנעתי, כי באיזון בין הנזק העלול להיגרם למשיבים בעיכוב ביצוע הליך ההוצאה לפועל למימוש המשכנתא לבין הנזק שיגרם למבקשים אם לא יעוכב הליך מימוש המשכנתא נשוא הבקשה, ידם של המשיבים על העליונה. שכן, המבקשים לא הניחו תשתית ראייתית לביסוס אותו נזק שייגרם להם באם לא יעוכב מימוש המשכנתא. הנכס שלגביו ניתנה המשכנתא הינו נכס מקרקעין עסקי, להבדיל מדירת מגורים, ומשום כך הנזקים הפוטנציאליים העלולים להיגרם למבקשים, באם לא יעוכבו הליכי מימוש המשכנתא, הינם בסופו של דבר נזקים כספיים, אשר ניתנים לפיצוי.
אשר על-כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.
צו העיכוב הארעי, שניתן בתאריך 11/2/04, בטל בזה.
המבקשים ישלמו למשיבים הוצאות בסך של 10,000 ש"ח.
מזכירות בית-המשפט מתבקשת לקבוע את הדיון בערעור בהקדם ככל האפשר.
ניתנה
היום, י"ז באדר תשס"ד (10.3.04).
ש
ו פ ט