ע"א 2173/05 היועץ המשפטי לממשלה נ. B.G. Assistntce Ltd

1.בפני בקשה מטעם המשיבה מס' 1 למחיקת הערעור על הסף. כן הוגשו בתיק זה בקשה מטעם המשיבה לעיון מחדש בהחלטתי מיום 16.3.05 בעניין הצגת יפוי הכוח של המערער ובקשה מטעם המערער להחשת ההליך. אדון בבקשות השונות כסדרן.

הבקשה למחיקה על הסף

2.ההליך שבכותרת מקורו בתביעה שהגישה המשיבה מס' 1 כנגד המשיב מס' 2. המשיב מס' 2 נרשם לתוכנית הפנסיה הגרמנית באמצעות הארגון למימוש האמנה על ביטחון סוציאלי (ישראל- גרמניה). לצורך רכישת הזכויות צריך היה המשיב מס' 2 לשלם דמי ביטוח רטרואקטיביים. סכום זה התקבל בהלוואה מחברת BGF , שהיא חברה אחות למשיבה מס' 1. על מנת להבטיח את החזר הלוואה זו, היה אמור המשיב מס' 2 להיות מבוטח על ידי חברה בשם שמשון, אך לטענתו, לא ידע על חובה זו. המשיבה מס' 1 תבעה את המשיב מס' 2 בטענה שהוא חייב לה כספים נוספים עבור אותה עסקת ביטוח. בית המשפט קמא קיבל את התביעה, ובית המשפט המחוזי אישר את פסק הדין.

2.במהלך הדיון בפני בית המשפט המחוזי, הודיע המערער, הוא היועץ המשפטי לממשלה, על הצטרפותו להליך, וזאת כיוון שכלפי המשיבה מס' 2 ומנהלה, עו"ד ישראל פרי, תלויים ועומדים הליכים פליליים בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בעניין הפרשה המכונה "פרשת הפנסיה הגרמנית". בכתב האישום נשוא פרשה זו מיוחסות לנאשמים עבירות של קבלת דבר במרמה, גניבה בידי מורשה ועבירות ביטוח. בנוסף, לעו"ד פרי מיוחסות גם עבירות של שיבוש מהלכי משפט והדחה בחקירה. המערער אף ביקש מבית המשפט המחוזי לעכב את מתן פסק דינו עד לאחר קבלת החלטה בהליך הפלילי, זאת כיוון שההליך הפלילי עשוי להשפיע על מאות תיקים אשר תלויים ועומדים בפני בתי המשפט השונים בעניין זה, וההלך דנן ביניהם. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, והכריע בתיק לגופו. על החלטת הדחייה נסב ערעור זה.

3.המשיבה מס' 1 מבקשת למחוק את הערעור על הסף מארבע טענות שונות. ראשית , לטענתה, משהכריע בית המשפט המחוזי גם בתיק לגופו, תוצאת בקשת היועץ המשפטי היא דיון תיאורטי- אקדמי גרידא, מאחר ואין עוד הליכים קיימים אשר ניתן לעכבם. משכך, אין הצדקה לקיום ההליך. שנית

טוענת המשיבה מס' 1 כי ההחלטה לדחות את הבקשה הייתה החלטה אחרת, אשר הערעור עליה ברשות, ולא בזכות, באשר היא השפיעה רק על שאלה משפטית אחת בתיק, ולא סיימה את הסכסוך. משכך, ההליך שהוגש לא היה ההליך הנכון, ואין הצדקה לקיום ההליך הנוכחי. שלישית , לטענת המשיבה מס' 1, מדובר בערעור ב"גלגול שלישי", וגם מסיבה זו הערעור טעון בקשת רשות. לטענתה, התייחסות להתייצבות המערער בערכאת הערעור כ"גלגול ראשון" מבחינתו, תיתן לו יתרון דיוני בלתי ראוי על המשיב מס' 2. רביעית

ואחרונה טוענת המשיבה מס' 1 כי לבית משפט זה אין סמכות להורות על עיכוב הביצוע, באשר אין הוא בית המשפט שנתן את פסק הדין. יצוין כי הן המערער והן המשיבה הגישו תגובות ותגובות לתגובות לטענות אלו.

4.לאחר עיון בחומר שבפני ובטענות הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה למחיקת הערעור על הסף – להדחות. צודקת המשיבה כי ההליך בבית המשפט המחוזי נסתיים במתן פסק הדין הסופי ובמובן זה בקשת העיכוב שהגיש המערער נתייתרה, אולם טיעון זה הנו פורמלי בעיקרו. בבחינה מהותית של נסיבות העניין עולה כי הטענה המרכזית של המערער הנה כי עצם ההכרעה בערעור שנתברר בבית המשפט המחוזי טרם ההכרעה בתיק הפלילי היא בעייתית, ויש יסוד מספיק להניח כי לו יתברר ההליך הפלילי קודם להליכים האזרחיים – ובכלל זה התיק הנדון – תושפע גם תוצאת הליך זה. במובן זה, דחיית הבקשה לעיכוב ההליך ומתן פסק הדין עצמו לא ייתרו את הבקשה עצמה ואת הערעור עליה שכן אם צודק המערער בטענתו העקרונית, הרי שיש בכך להשליך על פסק הדין עצמו שניתן. ער אני לכך כי בית המשפט המחוזי לא מצא כי התיק שבפניו מצדיק זיקה בין ההליך הפלילי להליך שבפניו אולם על נקודה זו בדיוק משיג המערער בערעור וממילא אין לבררה במסגרת הבקשה שבפני שעניינה מחיקת הערעור. אשר על כן אין בנסיבות המקרה במתן פסק הדין הסופי בערעור בבית המשפט המחוזי בכדי להביא למחיקת הערעור בבית משפט זה. גם בטענותיו האחרות של משיב מס' 1 לא מצאתי יסוד למחיקת הערעור שבפני. משעה שהמערער הצטרף להליך בבית המשפט המחוזי, דין הערעור על ההחלטה בעניין בקשתו הנו ערעור בזכות ולא ערעור ברשות על יסוד העובדה שההליך החל בבית משפט השלום. מסקנה זו מבוססת בנסיבות העניין לא רק על העובדה כי המערער לא היה צד להליך בבית משפט השלום, אלא על העובדה כי שאלת עיכוב ההליכים לא נתבררה בבית משפט השלום אלא בבית המשפט המחוזי וההכרעה בה – ודחייתה – סיימה את יריעת המחלוקת כפי שנתחמה על ידי הצטרפות המערער להליך. לבסוף, אין בטענה לעניין סמכות בית משפט זה לעכב הביצוע בכדי להביא למחיקת הערעור עצמו. הערעור הנו על החלטה שלא לעכב את הדיון ולא מצאתי בנימוקי המשיבה מדוע אין בית משפט זה מוסמך לדון בערעור על החלטה מעין זו שאין חולק שניתנה בראשונה על ידי בית המשפט המוסמך לכך.

5.התוצאה היא כי דין הבקשה למחיקת הערעור להדחות. המשיבה תישא בהוצאות המערער בסך 2,500 ₪. סכום זה ישא ריבית והצמדה כדין מיום החלטתי זו ועד התשלום בפועל.

הבקשות הנוספות

6.ביום 14.3.05 ביקשה המשיבה כי המזכירות תמציא לה את כתב המינוי של הפרקליטות מטעם היועץ המשפטי לממשלה. ביום 16.3.05 קבעתי בהחלטתי כי הבקשה אינה ברורה לי נוכח הוראת פקודת סדרי הדין (התיצבות היועץ המשפטי לממשלה). ביום 30.3.05 הוגשה בקשה נוספת בנדון בה הובהר כי בהליך בבית המשפט המחוזי הוסמכה פרקליטות המחוז ואילו הליך זה מוגש על ידי פרקליטות המדינה וממילא יש צורך בהסמכה נפרדת של היועץ המשפטי לממשלה. במצב דברים זה אני קובע כי המערער ימציא למשיבה ולבית המשפט הסמכה כאמור או שיגיש טענותיו בעניין זה לבית המשפט, והכל תוך 3 ימים מעת ההמצאה. תוך מועד זה תוכל המשיבה להתייחס גם לבקשת המערער להחשת הטיפול בערעור.

החלטה זו תומצא לצדדים באמצעות הפקסימיליה, ללא דיחוי.