ע"א 4234/02 דולב חברה לבטוח בע"מ נ. דוד נאמן

לאחרונה, ובעוד הערעור תלוי ועומד, נפטר המשיב לבית-עולמו. בעקבות פטירתו הגישו המערערות את בקשותיהן שלפניי.

המעשה בתמצית: בית המשפט המחוזי חייב את המערערות לפצות את המשיב בגין נזקי תאונת דרכים בה נפגע. בערעורן משיגות המערערות, בעיקר, על גובה הפיצוי שנפסק למשיב בגין אבדן השתכרות וכושר השתכרות בעתיד. בקשת המערערות לעיכוב ביצוע של חלק מחיובי פסק הדין, שעליהן חלקו בערעורן, נדחתה בהחלטת השופט טירקל מיום 18.7.02. בעקבות זאת העבירו המערערות לידי בא-כוחו של המשיב (ביום 31.7.02) סך של 340,786 ש"ח, לסילוק יתרת חיובן לפי פסק-דינו של בית המשפט המחוזי. דא עקא, שבסמוך למועד זה - ובטרם הספיק בא-כוח המשיב למסור לשולחו את יתרת הפיצוי שהועברה לידיו - נפטר המשיב מסיבה שאינה קשורה לפגיעה שספג בתאונה.

על רקע זה הגישו המערערות את בקשותיהן: ראשית, מבקשות הן לתקן את הודעת הערעור, באופן שיוספו לה שני סעיפים הנוגעים לפטירת המשיב ולהשפעתה של עובדה זו על חיוביהן; שנית, מבקשות הן להגיש ראיה נוספת בדבר הפטירה; ושלישית, מבקשות הן צו שיורה לבא-כוח המשיב שלא להעביר לידי יורשי המשיב, ואף לא לעשות כל פעולה אחרת, בכספי יתרת הפיצויים שהועברו לו על-ידן ביום 31.7.02.

לעניין הבקשה השלישית ניתן על-ידי צו ארעי, שתוקפו עד למתן החלטה, ובא-כוח המשיב הוזמן להגיב על הבקשות. בא-כוח המשיב הודיע כי הוא מתנגד לתיקונים המבוקשים, אך מסכים לתיקון אחר, ולפיו במקום שם המשיב, המופיע בהודעת הערעור ובהודעת הערעור הנגדי, יירשם עזבונו. כן ציין, כי "המשיב אכן נפטר לאחר פסק הדין של בית המשפט המחוזי בנסיבות שלא קשורות לפגיעתו בתאונת הדרכים (דום לב)".

מאחר שעובדת פטירתו של המשיב אינה שנויה במחלוקת, נראה כי הבקשה להוספת ראיה מתייתרת. אשר לבקשה לתיקון הודעת הערעור, לא מצאתי בנימוקיו של בא-כוח המשיב טעם טוב העשוי למנוע את קבלתה. על כן בקשה זו מתקבלת. כמו כן, אני רואה להורות על תיקונן של הודעת הערעור והודעת הערעור הנגדי, כך ששמו של המשיב המופיע בהן יוחלף בעזבונו. הצדדים מתבקשים להגיש את הודעות הערעור המתוקנות תוך 15 ימים.

מחלוקתם העיקרית של הצדדים מתמקדת בבקשתן השלישית של המערערות. המערערות טוענות, כי מותו של המשיב לאחר מתן פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מהווה עובדה מהותית חדשה, העשויה להוביל לקבלת ערעורן בנושא גובה הפיצוי שנפסק למשיב בגין הפסד השתכרות בעתיד. בנסיבות אלו, טוענות הן, מוצדק לעכב את העברת יתרת סכום הפיצוי לידי יורשי המשיב. בא-כוח המשיב מתנגד לבקשה האמורה. לטענתו, אין בפטירתו של המשיב - עובדה חדשה שנוצרה לאחר מתן פסק-דינו של בית המשפט המחוזי - כדי להצדיק התערבות בגובה הפיצוי שנפסק לו; ובבקשת המערערות, למנוע ממנו להעביר את הכספים ליורשי המשיב, אין אלא משום ניסיון להשיג "בדלת האחורית" את אשר לא עלה בידן להשיג בבקשתן לעיכוב הביצוע.

במחלוקת זו הדין הוא עם המערערות. ככלל, אמנם, אין ערכאת הערעור נוטה להתחשב בהתרחשויות שנתחדשו לאחר מתן פסק הדין שעליו סב הערעור. אך כחריג לכלל זה נפסק, כי מקום בו חישוב פיצוייו של נפגע בתאונה מתבסס על ההנחה שהוא ימצה את תוחלת החיים המקובלת, מותו של הנפגע, לפני שמיעת הערעור על גובה הפיצויים שנפסקו לו, מהווה "שינוי נסיבות קיצוני", המשמיט את הקרקע מתחת לחישוב הפיצויים כפי שנערך בערכאה הראשונה (ע"א 597/89 טויטו נ' כמאל , פ"ד מז(1) 874; ע"א 5220/90 אטאס נ' שלום , תק-על 94(2)905; ע"א 6996/98 שבשוביץ נ' תורג'מן , פ"ד נד(3) 757, 767).

לכאורה נראה, כי המקרה הנדון נכנס לגדר החריג האמור. בנסיבות אלו אף ברור, כי החלטת השופט טירקל הדוחה את בקשת המערערות לעיכוב יתרת החיובים, אשר ניתנה לפני פטירתו של המשיב, אינה יכולה להיות בבחינת סוף פסוק. אשר על כן, ומבלי לנקוט כל עמדה בדבר עצם והיקף ההתערבות בגובה הפיצויים שנפסקו למשיב על-ידי בית המשפט המחוזי, הנני נעתר גם לבקשתן השלישית של המערערות. אוכל להניח כי פרקליטי הצדדים יגיעו לכלל הסדר מוסכם בדבר אופן השקעת הפיקדון שנותר בידי בא-כוח המשיב.