ע"א 4547/13 מינהל מקרקעי ישראל נ. מפעלי צאן ישראליים בע"מ

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 6.6.2013 (כב' השופט עופר גרוסקופף) בת.א. 10824-02-13 (להלן: פסק הדין ), בגדרו הורה בית המשפט למבקש לחתום על חוזה חכירה עם המשיבות.

1.

פסק הדין עוסק בפרשנות החלטה 1254 של המינהל שעניינה "הקצאת קרקע למתקנים סולאריים". החלטה 1254 קובעת כללים להקצאת קרקע למתקנים סולאריים בפטור ממכרז והמחלוקת בין הצדדים התמקדה במשפט לפיו יכול כל חוכר "למעט חוכר על פי חוזה חכירה למטרת מטעים או למטרת עיבוד חקלאי אחר שלא בתנאי נחלה " לחתום על חוזה חכירה המאפשר הקמת מתקן סולארי. בית משפט קמא קבע כי החלטה 1254 יכולה לחול על המשיבות. זאת, בניגוד לעמדת המבקש-המערער ולפיה, מאחר שהמשיבות אינן חוכרות של "נחלה", ההחלטה לא חלה עליהן.

2.

פסק הדין ניתן ביום 6.6.2013, ביום 18.6.2013 פנה המבקש ל בית משפט קמא בבקשה לעיכוב ביצוע, ו בית המשפט

הורה על עיכוב ביצוע עד ליום 26.6.2013. המבקש הגיש ערעורו ביום 25.6.2013 ובבד בבד עתר לעיכוב ביצוע פסק הדין. בהחלטתי מאותו יום הוריתי למשיבות להגיב לבקשה עד ליום 13.7.2013 וניתן צו ארעי זמני לעיכוב ביצוע פסק הדין. המשיבות נזדרזו והגישו תשובתן כבר ביום 4.7.2013, נוכח הדחיפות הנטענת.

3.

לא כל אימת שמוגשת ל בית המשפט שלערעור בקשה לעיכוב ביצוע או לסעד זמני, יש לחזור ולהידרש מבראשית להלכות עיכוב ביצוע, ולשני הרכיבים העומדים בבסיסן: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. משכך, אקצר בדברים ואפנה לבחינת שני רכיבים אלה.

4.

אשר לסיכויי הערעור, ומבלי לקבוע מסמרות, אומר כי הערעור מעלה שאלה של ממש בסוגית הפרשנות, ואילו עמד רכיב זה כשלעצמו, היה מקום להורות על עיכוב ביצוע. איני רואה להרחיב בשאלת סיכויי הערעור, באשר בנוסף לשאלת הפרשנות, עשויות להתעורר גם שאלות נוספות, כמו הטענה להסתמכות המשיבות עקב אישור שניתן להן על ידי מחוז דרום של המבקש.

5.

אלא שלצד השיקול של סיכויי הערעור, יש את השיקול של מאזן הנוחות, אשר פעמים רבות הוא היסוד המרכזי והעיקרי בין השניים (ראו, לדוגמה, בר"ם 2874/11 מלכה אנגלסמן ושות' משרד עורכי דין נ' משרד האוצר בפסקה 8 (27.6.2011)). בדיון אודות רכיב זה, טענת המשיבות מציבה את בית המשפט על קרני הדילמה.

לטענת המשיבות, הותרת צו עיכוב הביצוע על כנו משמעה "הטלת גזר דין מוות סופי ומוחלט" על פרויקט הקמת המתקן הסולארי (להלן: המתקן ), עליו עמלות המשיבות מזה שלוש שנים וחצי, במהלכן ביצעו השקעה כספית ניכרת. זאת, נוכח לוחות הזמנים הקשיחים לביצוע אבני הדרך להקמת המתקן, כפי שנקבעו ברישיון המותנה שניתן למשיבות על ידי רשות החשמל. על כך שמדובר בסד זמנים דוחק וקשיח, דומה כי אין חולק, וכפי שעולה מהחלטת בית משפט קמא מיום 18.6.2013, שני הצדדים היו תמימי דעים כי יש צורך בהכרעה מהירה. על סד הזמנים הדוחק ניתן ללמוד גם מהתכתובות בין המשיבות לבין רשות החשמל, שצורפו לבקשה.

יתרה מזו. לטענת המשיבות, על מנת לעמוד באבני הדרך, במהלך 12 הימים שחלפו מיום פסק הדין של בית משפט קמא ועד שהמבקש פנה ל בית משפט קמא בבקשה לעיכוב ביצוע, נוצר "מעשה עשוי", במובן זה שהמשיבות כבר פעלו במהירות ורכשו ציוד בסך של למעלה מ-1.6 מליון ₪. אבן הדרך הבאה היא הקמת המתקן והמצאת האישורים הדרושים להפעלתו עד ליום 3.5.2014.

אך גם בהנחה שכל אלה פעולות "הפיכות", וגם בהנחה שעיכוב של מספר חודשים לא יכשיל הקמת המתקן עד לחודש מאי 2014, הרי שאבן דרך עיקרית ומיידית היא הסכם חתום עם המבקש. מכאן, שאם עיכוב הביצוע לא יתבטל, המשיבות עומדות בפני אפשרות ממשית של סיכול פסק הדין.

6.

מאזן הנוחות – המתמקד בעיקרו בהשוואת הנזקים שיגרמו לצדדים אם לא יינתן עיכוב הביצוע – נוטה אפוא באופן חד-משמעי לכיוון המשיבות, באשר המשך עיכוב הביצוע עשוי לגרום להן נזק בלתי הפיך ולייתר את הדיון בערעור. מנגד, ברי למשיבות כי כל עוד לא ניתן פסק דינה של ערכאת הערעור וכל עוד פסק הדין לא נעשה חלוט, הן נוטלות על עצמן סיכון לגבי השקעותיהן בהקמת המתקן.

7.

סופו של דבר, שאני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע, ובנסיבות העניין אין צו להוצאות.

היומן יעשה כמיטב יכולתו לקבוע את הערעור לשמיעה בהקדם.