ע"א 4873/16 אליעזר כאשי נ. בנק לאומי לישראל

1.בפניי שתי בקשות, בקשה מטעם המשיב 1 ובקשה מטעם המשיב 3, לסילוק הערעור שבכותרת על הסף.

זהו הרקע העובדתי בקצרה:

המערערים נטלו מן המשיב 1, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: הבנק ), ארבע הלוואות אשר להבטחתן נרשמו משכנתאות על שני נכסים (האחד ברמת-גן והשני ביישוב צוקי ים). המערערים לא פרעו את תשלומי ההלוואות כסדרם, ובעקבות כך התנהלו בין הצדדים הליכים שונים ביחס לגביית החובות ולמימוש המשכנתאות. בין היתר הגישו המערערים תביעה נגד המשיבים 1-2, הבנק וכונס הנכסים מטעם הבנק, בבית המשפט המחוזי בבאר שבע לחייבם בגין נזקים שנגרמו להם לפי הטענה בשל התנהלותם בקשר עם ההלוואות ומימוש המשכנתאות. בפסק דין מיום 1.3.2016 נדחתה תביעת המערערים, ועל כך משיגים הם בערעור התלוי ועומד בבית משפט זה (ע"א 3176/16).

בעקבות מכירתו של אחד מן הנכסים המשועבדים (הנכס שביישוב צוקי ים), הגישו המערערים תביעה נוספת בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בה עתרו הם להורות על ביטול המכר. התביעה הופנתה כלפי הבנק וכונס הנכסים וכן נגד רוכש הנכס, המשיב 3 (להלן: הרוכש ). הן הרוכש והן הבנק עתרו במסגרת אותו הליך לדחיית התביעה על הסף. ביחס לבקשתו של הרוכש ניתן ביום 28.2.2016, בהסכמת הצדדים, פסק דין חלקי הדוחה את התביעה נגדו ללא צו להוצאות. יצוין כי המערערים עתרו בבית המשפט המחוזי לביטול פסק הדין החלקי, אך בקשתם נדחתה (החלטה מיום 4.4.2016). כן התקבלה, בפסק הדין מיום 3.5.2016, בקשת הבנק לדחיית התביעה על הסף (תוך שנקבע כי אותה תוצאה חלה גם לגבי המשיב 2, וכי התביעה נדחית גם כנגדו).

הערעור שבכותרת (ע"א 4873/16) נסב על פסק הדין מיום 3.5.2016.

2.לטענת הבנק יש לדחות (ולחלופין למחוק) את הערעור. לטענתו הערעורים האמורים עומדים בסתירה זה לזה ואין אפשרות מעשית כי שניהם יתקבלו, שכן לא ניתן לקבוע כי יש לפצות את המערערים בגין נזקים שנגרמו להם כתוצאה ממכירת נכס (כפי שנטען על ידם בע"א 3176/16) ובעת ובעונה אחת לקבוע כי יש לבטל את עסקת המכר (כפי שנטען על ידם בערעור שבכותרת). עוד נטען כי גם נוכח פסק הדין החלקי שניתן בעניינו של הרוכש לא ניתן עוד להורות על ביטול עסקת המכר.

בנסיבות חריגות אלה, כך נטען, אין מקום להורות למשיבים להתייצב לדיון בערעור שבכותרת, ויש להורות על סילוקו על הסף.

בבקשה שהגיש המשיב 3 , הרוכש, מבקש גם הוא לדחות את הערעור על הסף. לטענתו קיימים מעשי בית דין חלוטים ביחסים שבינו לבין המערערים, אשר בשלהם ערעורם נעדר כל עילה משפטית. בעניין זה מפנה הרוכש, בין היתר, להחלטה בדבר אישור המכר, להליכי ההוצאה לפועל שהתנהלו בין הצדדים ולהליכים הערעוריים שהוגשו בעניין. כן מציין המשיב 3 כי בפסק הדין החלקי שניתן בערכאה קמא ביום 28.2.2016 נדחתה התביעה כנגדו בהסכמה, ובית המשפט דחה בקשה לביטול פסק דין חלקי זה. לטענתו בהתחשב בשורת ההחלטות אליהן הפנה המערערים מנועים מלהגיש נגדו הליך משפטי, והם אינם יכולים לעתור לביטול המכר.

3.המערערים מתנגדים לבקשות. לטענתם קנויה להם זכות להגיש ערעור בזכות על כל אחד מפסקי הדין בעניינם - שני פסקי דין שניתנו בידי מותבים שונים ובגין עילות שונות. הבקשות שהוגשו, כך נטען, אינן מקימות עילה לסילוק על הסף.

4.תחילה לבקשתו של הבנק. הבקשה הועברה לטיפולי בהתאם לסדרי הדין הנוהגים בבית משפט זה, על פיהם בקשות לסילוק הליכים על הסף מועברות ככלל לטיפול רשמי בית המשפט.

אולם עיון בבקשה מלמד כי אין מדובר בבקשה שגרתית לסילוק ההליך על הסף, היות והיא אינה מבוססת על טענה פרוצדוראלית (כגון איחור בהגשת ההליך, העדר זכות ערעור וכיוצ"ב), כי אם על טענה מהותית לגופם של דברים. על יסוד טענות כגון דא לא קיימת סמכות לרשם של בית משפט זה להורות על סילוק ערעור על הסף, וככלל על הצדדים להעלות מלוא טענותיהם לגופם של דברים בפני המותב הדן בערעור לגופו (ראו למשל החלטתי לאחרונה, ע"א 9033/16 מילר נ' גולדבלט-לוי (16.4.2107) (להלן: עניין מילר ). לסמכותו של רשם בית המשפט ראו: בש"א 130/87 שנסי נ' גלעדי , פ"ד מא(4) 707, 711-712 (1987); ע"א 2038/03 שפירו נ' FEIN & CO. LTD , פסקה 4 (28.11.2004); ע"א 9756/03 שפירא נ' עיריית חולון , פסקה 4 (21.11.2004)).

הבנק ער לכך ועמד על כך בבקשתו, ובהתחשב בכך מבוקשו הוא כי התיק יובא בפני שופט - שופט אחד או מותב תלתא - אשר יבחן האם תיק זה נופל באותם מקרים המצדיקים דחיה של הערעור על הסף מטעמים מהותיים. הבנק הפנה בהקשר זה להערות הפסיקה לעניין הסמכות לדחיית ערעור על הסף, הגם שציין כי לא נפסקה הלכה ברורה בסוגיה (ראו בין היתר: ע"א 14/81 תעשיות רוגוזין בישראל בע"מ נ' נילית בע"מ , פ"ד לז(1) 664 (1983); רע"א 5007/92 לוין נ' ארנס , פ"ד מח(1) 653, 656-658, 659-660 (1994)), והדגיש כי ראוי לפרש את הוראות הדין כמקנות סמכות לבית המשפט שלערעור להורות על דחיה (ולחלופין מחיקה) של ערעור על הסף במקרים קיצוניים, בהם הגשת ערעור מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט או שאין טעם בבירור הערעור מטעם אחר (למשל כיוון שהערעור תיאורטי). לטענת הבנק יש ליתן משקל בהקשר זה גם לעומס על בית המשפט ולאינטרס שבמניעת הוצאות מיותרות.

5.התרגום המעשי של מבוקשו של הבנק הוא שינוי המתווה הדיוני המקובל בבית משפט זה ופיצולו של הליך הערעור לשני שלבים: בחינת הבקשה לדחיה על הסף על ידי מותב מתאים שייקבע (דן יחיד או מותב תלתא) אשר יידרש ללמוד לעומקם את פסק הדין ואת הערעור (ובענייננו יידרש אף ללמוד את הערעור הנוסף אשר בעטיו מבוקשת דחיה של הערעור על הסף (ע"א 3176/16)); וככל שהבקשה לדחיה על הסף תדחה - יידרש לערוך דיון נוסף בערעור לגופם של דברים. במקרה דנן אף מבוקש הדבר בשלב מקדמי של ההליך - טרם שהוכרעו בקשות המערערים לעניין העירבון ולעניין איחוד הדיון בערעורים.

כפי שציינתי הבנק ביסס את הבקשה גם על טעמי יעילות דיונית, אך נראה כי דרך כלל, ובוודאי ככל שהמבוקש הוא כי הבקשה לסילוק על הסף תידון בפני מותב של שלושה שופטים, סטיה מבוקשת זו מסדרי הדין הנוהגים אינה עולה בקנה אחד עם אינטרס היעילות הדיונית. יפים לעניין זה דברי כב' הרשם לובינסקי זיו בבקשה שהובאה בפניו בעניין אחר, בה התבקשה סטיה דומה מסדרי הדין הנוהגים, וכך קבע:

"יש להניח, כי בבסיס בקשת הפיצול עומד רצונם של המערערים לחסוך במשאבים, שהרי ככל שהערעור יסתיים כבר בשלב הראשון לא יצטרכו הם לפרוש לפני בית המשפט את יתר טענותיהם הערעוריות. ואולם, אל מול חיסכון אפשרי (אך לא וודאי) זה ניצב שיקול אחר, אשר בנסיבות העניין יש בו כדי להכריע את הכף. כוונתי לכך, שהפיצול הדיוני בו מעוניינים המערערים אינו מביא לניצול מיטבי של הזמן השיפוטי, שהוא כידוע המשאב היקר ביותר של המערכת השיפוטית (למשל, רע"א 3312/04 אשורנס גנרל דה פרנס נ' הכונס הרשמי (26.10.2005), פיסקה 6; רע"א 8327/05 צדוק נ' פנימי (14.9.2005)). ככלל, אינטרס היעילות הדיונית מחייב כי בית המשפט יידרש לגופו של ההליך הערעורי בשלב אחד, לאחר שמלוא טענות בעלי הדין נפרשו לפניו (לעניין זה השוו, רע"א 10227/06 בובליל נ' אינדיג (5.2.2007); רע"א 5220/13 בנאי נ' עו"ד איתן ארז - נאמן לנכסי החייב בפשיטת רגל אלי רייפמן (30.5.2013); בג"ץ 1047/13 קיבוץ סופה נ' הרשות הממשלתית למים ולביוב

(25.4.2013)). פרישת התמונה המלאה לפני ערכאת הערעור עובר לקיומו של דיון לגופו של עניין חשובה לא רק על מנת לחסוך בזמן שיפוטי, אלא גם על מנת לאפשר לבית המשפט לבחון את מכלול נסיבות העניין, דבר אשר יש בו כדי לתרום למציאת פתרונות מיטביים לסכסוך ובכלל זה גיבושן של הצעות פשרה במקרים המתאימים (רע"א 6457/14 The Republic of Liberia נ' GSS Group Ltd , פיסקה 5 (16.11.2014)).

ואכן, על פי המקובל בבית משפט זה, בעלי הדין פורשים את כלל טענותיהם במתכונת של סיכומים בכתב לפני קיומו של דיון על פה. כמו כן, ואף זאת על פי המקובל, בקשות להוספת ראית מובאות לפני ההרכב בעת דיון, ולא לפניו. מטרת הסדרים אלה הינה מניעת בזבוז זמן שיפוטי יקר, כתוצאה מכך ששופטי בית משפט זה יידרשו להליך 'לשיעורין'. אף אם אצא מנקודת הנחה כי ייתכנו מקרים בהם תהיה הצדקה לסטות מן המתווה האמור - ואיני קובע מסמרות בעניין זה - הרי שיהיו אלה מקרים חריגים ויוצאי דופן ביותר" (ע"א 4244/14 רשם המקרקעין נ' לביא , פסקאות 7-8 (6.10.2015) (להלן: עניין רשם המקרקעין ). כן ראו האסמכתאות המובאות שם והשוו גם בר"ם 3502/10 ברגמן נ' וירצבורגר

(15.8.2010)).

כפי העולה מן האמור, במבט רוחבי על כלל הערעורים האזרחיים המתנהלים בבית משפט זה, ועל מנת לקדם את אינטרס היעילות הדיונית והאינטרס בדבר ניצול מיטבי של הזמן השיפוטי, ראוי הוא כי בית המשפט יידרש לגופו של ההליך הערעורי בשלב אחד כאשר מלוא טענות בעלי הדין בפניו. אעיר כי לא נעלם מעיני שבעניין רשם המקרקעין הותיר כב' הרשם לובניסקי אפשרות כי במקרים "חריגים ויוצאי דופן ביותר" תתאפשר סטיה ממתווה הדיון המקובל. ואולם - ובכפוף לאמור להלן לעניין קיומו של דיון מקדמי - איני מוצאת כי המקרה דנן הוא מקרה חריג ויוצא דופן המצדיק סטיה מן הכלל. בעניין זה אציין בין היתר כי טענות המשיבים בדבר קיומו של מעשה בית-דין או בדבר העדר תוחלת לערעור אינן טענות נדירות, והן מועלות בבית משפט זה לא אחת (ראו למשל עניין מילר לעיל), דיון בפני מותב תלתא כל אימת שמועלות טענות כגון דא יפגע אפוא ביעילות הדיונית של בית המשפט (וגם הצורך כי שופט של בית משפט זה יבחן בכל מקרה לגופו האם מדובר במקרה כה קיצוני המצדיק קיום דיון בפני הרכב שלושה בבקשה לדחיה על הסף דורש משאבים כשלעצמו). עוד אוסיף כי במקרה הנוכחי הערעור שבכותרת הוא ערעור צר ביותר בהיקפו - הודעת הערעור מחזיקה ארבעה עמודים והערעור נסב על פסק דין קצר הדוחה תביעה על הסף. על פני הדברים המשאבים אשר יידרשו מן הבנק להשיב לערעור כזה אינם חריגים באופן המצדיק את פיצולו של ההליך לשני שלבים (השוו רע"א 10227/06 בובליל נ' עו"ד חיים אינדיג , פסקה 9 (5.2.2007)), ואעיר בהקשר זה כי הטענות שהועלו במסגרת הבקשה דנן מהוות למעשה חלק משמעותי מהטענות לגוף הערעור.

מטעמים אלו איני מוצאת להורות בשלב הנוכחי על העברת בקשת הבנק לסילוק הערעור על הסף לדיון בפני הרכב תלתא.

6.מטעמים דומים אין מקום לקבל בשלב הנוכחי את בקשתו של הרוכש לדחיית הערעור על הסף.

טענתו המרכזית של הרוכש היא קיומו של מעשה בית דין (וליתר דיוק קיומם של מספר מעשי בית-דין) , והוא צירף החלטות לתמיכה בטענתו זו.

יש ממש בטענותיו של הרוכש במובן זה שהמערערים אינם יכולים להשיג במסגרת הערעור שבכאן על פסק הדין החלקי שניתן בעניינו ביום 28.2.2016, בו נדחתה (בהסכמה) התביעה כנגדו. המערערים לא הגישו ערעור על פסק הדין החלקי ולא השיגו גם על ההחלטה הדוחה את הבקשה לביטולו, ולפיכך פסק הדין החלקי חלוט. ואולם, על פי הפתיח להודעת הערעור המערערים אינם משיגים על פסק הדין החלקי כי אם על פסק הדין מיום 3.5.2016, כך שמן ההיבט הפורמלי אין הם מבקשים לבטל את פסק הדין החלקי. אכן בנסיבות העניין, וכפי העולה מבקשת הרוכש (וכן מבקשת הבנק) מתעוררת שאלת נפקותו של פסק הדין החלקי שניתן ביחסים שבין המערערים לרוכש, על הטענות אותן ניתן לשמוע מפיהם של המערערים כלפי הבנק והכונס ביחס לעסקת המכר. ואולם טענות אלו הן טענות לגופם של דברים, וכמו טענות הבנק המקום להעלות טענות אלו הוא ככלל בפני המותב אשר יישב בדין.

7.נותרה בקשת הבנק כי הבקשה לדחיה על הסף תיבחן על ידי דן יחיד בדיון מקדמי.

הבחינה האם יש להורות על קיומו של דיון מקדמי והאם יש תועלת בקיומו של דיון כזה, נעשית בכל ערעור אזרחי לגופו, ויוזכר כי אין בידי הצדדים זכות קנויה לקיומו של דיון מקדמי (כפי העולה גם מלשון הוראת תקנה 445(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 הנוקטת בלשון "רשאי". כן ראו: ע"א 9024/12 עו"ד משה יאיר נ' אברהם , פסקה 1 (11.8.2013); ע"א 3613/97 אזוב נ' עיריית ירושלים (5.5.1999)). מכל מקום בחינה כאמור נעשית

לאחר הפקדת העירבון בידי יוזם ההליך (וגם בכך תומכים שיקולי יעילות, שהרי ככלל אין מקום ששופט של בית משפט זה יידרש להליך ערעורי לגופו כל עוד העירבון לא הופקד השוו: בר"ם 1454/06 רטושניק נ' רשם האגודות השיתופיות , פסקה 5 (5.3.2006)).

בערעור שבכותרת טרם הופקד עירבון ותלויה ועומדת בקשת המערערים בעניין ועל כן טרם בשלה העת לבחון האם ראוי לקיים דיון מקדמי בהליך. בחינה כזו תעשה, כמקובל, לאחר שתוכרע בקשת המערערים לעניין העירבון ויופקד עירבון בפועל בהתאם לה. יודגש כי גם בקשר לכך לא מצאתי מקום לסטות במקרה דנן מסדרי הדין הנוהגים ביחס לכלל הערעורים האזרחיים המוגשים לבית משפט זה, ואעיר כי העובדה שהמשיבים נדרשים להגיש תגובה מטעמם לבקשה להפחתת עירבון אינה יכולה להצדיק לטעמי את "קפיצת הדרך" אותה מבקשים הם לערוך ולפיה ייערך דיון מקדמי בערעור טרם שהוסדרה סוגיית העירבון. במסגרת הבחינה שתערך לאחר הפקדת העירבון (בידי הגורמים הרלבנטיים ובהם שופט של בית משפט זה), ייבחן כלל החומר שבתיק, ובכלל זאת הבקשה הנוכחית המצויה בו, כך שטענת הבנק לפיה יש מקום לערוך במקרה דנן דיון מקדמי - בין היתר לשם דיון בבקשתו לדחיה על הסף - תלקחנה בחשבון ותבחנה באותו מועד.

8.מכאן לבקשה אותה הגישו המערערים - בקשה לגילוי מסמכים. מבוקשם של המערערים הוא להורות לבנק לגלות מסמכים שונים הקשורים לנטילת ההלוואה ולהסכם גרירת המשכנתה.

בבקשה צוין כי מדובר בין היתר במסכים שהוגשו לעיון בית המשפט במסגרת ההליך נשוא ע"א 3176/16, ואילו בהודעת הערעור התייחסו המערערים למסמכים דומים שהוגשו לפי הנטען במסגרת ההליך עליו נסב הערעור דנן (סעיף 31 להודעת הערעור). החלטה של בית המשפט באחד מן ההליכים האמורים לא צורפה, אולם כך או כך משמעות הדברים היא כי הטענה בדבר גילוי מסמכים היא טענה ערעורית (ויצוין כי המערערים אכן העלו טענות בעניין במסגרת הודעת הערעור, ראו סעיף ב' לפתיח להודעת הערעור וסעיפים 31-34 להודעת הערעור). עוד יש להזכיר כי ככלל הליך גילוי מסמכים מקומו בערכאה הדיונית ולא בערכאת הערעור, באשר בית המשפט שלערעור דן בהליך בהתבסס על החומר שהוצג בערכאה דלמטה אלא אם ניתן היתר מתאים להצגת ראיות חדשות (השוו עע"ם 9889/09 וינר נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה מחלקת רישוי ובניה - עירית באר שבע (25.3.2010)). מטעמים אלו איני מוצאת להורות בשלב דיוני זה כמבוקשם של המערערים.

9.סיכומם של דברים - איני מוצאת להורות בשלב הנוכחי כי בקשת הבנק לסילוק הערעור על הסף תועבר להכרעת מותב תלתא, וכן אין מקום להיעתר לבקשת הרוכש (בכפוף לאמור לעיל, בדבר היותו של פסק הדין החלקי חלוט).

בקשתו החלופית של הבנק כי הבקשה לסילוק ההליך על הסף תידון במסגרת דיון מקדמי תיבחן לאחר ובכפוף להפקדת העירבון כמקובל ובהתאם לאמות המידה על פיהן נקבעים ערעורים לדיונים מקדמיים בבית משפט זה.

טענות המערערים בדבר גילוי מסמכים תובאנה בפני המותב אשר יישב בדין.

בשולי הדברים אציין כי נוכח עיכוב במתן ההחלטה (מחמת תקלה), לאחר שיופקד העירבון מתבקש היומן ליתן עדיפות לתיק זה (בקביעת דיון מקדמי או בפני מותב, לפי העניין).

בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.