ע"א 64/16 אבראהים עלי נג'אר נ. עזבון המנוח מנסור צאלח מנסור בכרייה

1.בקשה לסעד זמני בערעור לפיו ככל שהמשיבים יחליטו למכור את זכויותיהם במקרקעין מושא הערעור, תהא למערערים זכות הקדימה לרכוש, לכל הפחות, את השטח שבמחלוקת בערעור, שגודלו 6,120 מ"ר.

2.בין הצדדים קיים סכסוך שעניינו הסכם שחל על נכס המקרקעין הידוע כחלקה 72 בגוש 19354 המצוי בכפר עראבה (להלן:

המקרקעין או החלקה ). פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי קבע כי התובעים–המבקשים לא עמדו בנטל הראיה לביסוס טענותיהם הנוגעות להסכם, ומשכך קבע כי למבקשים זכויות בשטח של 2258.59 מ"ר בלבד (פחות מ-30% מן הזכויות שתבעו), תוך שהוא מחשב כמה אחוזים משטח זה צריכים לעבור מכל משיב ומשיב לידי המבקשים.

3.יחד עם הגשת הערעור הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע ולסעד זמני. בהחלטתי מיום 11.2.2016 קבעתי כי "החזקתם של המבקשים בשטח כפי שהייתה במועד פסק הדין תישמר, ולא תשונה בשל תוצאת פסק הדין , וזאת – עד למתן פסק דין בערעור ", ובמקביל, דחיתי את הבקשה לסעד זמני שיאסור על המשיבים לעשות עסקאות במקרקעין שבבעלותם.

4.לאור החלטה זו הגישו המבקשים את הבקשה שלפני, לפיה תינתן להם כסעד זמני זכות קדימה לרכישת הבעלות בשטח שבמחלוקת, אם יהיו המשיבים מעוניינים למכרו, וזאת עד להכרעה בערעור. בבקשה נטען כי סעד כזה לא פוגע בזכות הקניין של המשיבים וביכולתם לממש את המקרקעין, ומאידך גיסא מאפשר למבקשים לשמור על החזקתם במקרקעין מתוך הכרה בזיקתם הרגשית למקרקעין אלו.

5.תגובת המשיבים התבקשה על-ידי עד ליום 6.3.2016, אולם רק המשיב 31, עו"ד וסאם ח'רבוש, הגיב לבקשה במועד זה. וסאם טען בקצרה כי הסעד המבוקש אינו מנוי בחוק ובתקנות, מנוגד לתקנת הציבור ופוגע בזכות הקניין של המשיב, ועל כן דינה של הבקשה להידחות.

6.לאחר שהמבקשים הגישו בקשה למתן החלטה בהעדר תשובה, התקבלה תשובת יתר המשיבים, ובה נטען בקצרה כי הבקשה היא טורדנית וקנטרנית, ואין להולמה לאחר שניתנה החלטתי הקודמת מיום 11.2.2016. המבקשים לא הראו כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם או שסיכויי הערעור טובים, ברמה המספקת לצורך מתן הסעד הזמני. הבקשה מגבילה את זכויותיהם הקנייניות של המשיבים, וגוזלת מהם את האפשרות לנהוג בחלקה כמנהג בעלים, ומכאן שיש לדחותה.

הכרעה

7.מצד מהותה, יש הגיון בבקשה זו שכן בהחלטתי הקודמת ציינתי כי מאזן הנוחות נוטה דווקא לטובת המבקשים, אך לא באופן המצדיק דיו מתן סעד זמני שיפגע בקניינם של המשיבים באופן חמור, וזאת בשל הנטל המוגבר המוטל על המבקש סעד זמני לתקופת הערעור (ראו פסקאות 20-21 להחלטתי). כעת, מתבקש סעד שפגיעתו במשיבים לכאורה פחותה יותר, ועל כן באופן עקרוני יש לו הצדקה. דא עקא, הלכה למעשה מדובר בסעד שיהיה זה בלתי אפשרי ליישמו, וזאת בשל ריבוי המשיבים, שלכל אחד מהם אחוזי בעלות קטנים במקרקעין. מה גם, שהמבקשים לא הציעו מנגנון ישומי קונקרטי שיקבע כיצד תופעל אותה זכות קדימה, כיצד יוערך שווי השוק של החלקה ועוד. במצב כזה, סבורני כי אינני יכול להעתר לבקשה.

8.יחד עם זאת, התנהלותם של המשיבים אינה משביעת רצון. למעט המשיב 31, לא עמדו המשיבים במועד להגשת תשובתם לבקשה, והשתהו גם בהגשת תגובה לבקשה למתן החלטה שהגישו המבקשים. תוכן התשובות אינו מתייחס לגוף הסעד המבוקש ואינו מפרט את מידת הפגיעה שלו במשיבים ומדוע הם סבורים שאין להורות עליו. מדובר בתגובות בנות שורות בודדות המסתכמות בהעלאת טענות סף כלליות. משכך, אמנם איני יכול להעתר לבקשה, אולם ראויים המשיבים לביקורת על התנהלותם. בנסיבות, חרף דחיית הבקשה, לא אעשה צו להוצאות.