ע"א 7986/17 לאה אלוק נ. דורון אפרת

1.

מן החומר שלפני – בקשת המשיבים לביטול עיכוב הביצוע (להלן: הבקשה העיקרית ), תשובת המערערת לבקשה, ותגובת המשיבים לתשובה – עולה כי המערערת לא עמדה בתנאים שנקבעו בהחלטתי מיום 18.1.2018 (להלן: ההחלטה הראשונה ), ולא העבירה עד ליום 15.4.2018 את מלוא תשלום המשכנתא החודשי למשיבים. עוד עולה כי המערערת נכונה לשאת בעלויות ביטוח המשכנתא, בעבר ובעתיד – ובלבד שיומצאו לה הוכחות אודות תשלומן בפועל על ידי המשיבים.

עם זאת, הדעות חלוקות בנוגע לעוצמת ההפרה שבוצעה בחודש אפריל 2018 – ולשאלת קיומה של הפרה קודמת, כבר בחודש מרץ 2018. בשורש המחלוקת ניצבת שאלת חיובה של המערערת לשאת בעלות החודשית של ביטוח המשכנתא, לצד המשכנתא עצמה. המשיבים סבורים כי המערערת נדרשה לשאת גם ברכיב הביטוח, ונקודת מוצא זו הובילה אותם למסקנה כי כבר בחודש מרץ 2018 העבירה המערערת סכום נמוך מזה שהיה עליה לשלם. מסקנה נוספת היא כי לא זו בלבד שהתשלום שהעבירה לבסוף המערערת ביום 18.4.2018, בסך 17,400 ₪, בוצע באיחור – אלא שהוא אף אינו מכסה את מלוא החוב. על פי חישוביהם, המערערת עודנה חבה להם 5,720 ₪ בגין החודשים מרץ ואפריל 2018. מנגד, המערערת סבורה כי אינה חייבת לשאת בתשלום רכיב הביטוח – שלא נכלל בהחלטה הראשונה – בטרם יוכיחו המשיבים כי שילמו את הפרמיות בפועל. מאחר והוכחה כזו לא הוצגה באותה עת, ראוי לזקוף את התשלומים שהעבירה למשיבים עבור הביטוח לזכות תשלומי המשכנתא השוטפים בחודשים מרץ ואפריל 2018. התוצאה היא כי לא זו בלבד שהחוב עבור חודש מרץ 2018 שולם במלואו, אלא שהיא אף הקדימה את תשלום חלק הארי עבור חודש אפריל 2018 – 14,200 ₪ מתוך סכום כולל בן 17,400 (בניכוי רכיב הביטוח). לדבריה, האיחור הקל בפירעון היתרה הוא תולדת "לחץ תזרימי" שנגרם עקב תשלום נוסף שהיה עליה לבצע במקביל, בהתאם להחלטתי מיום 29.3.2018.

נאמנים להשקפתם, המשיבים מבקשים לבטל את עיכוב הביצוע – לאור הקביעה בהחלטה הראשונה כי "אי עמידה של המערערת במתווה זה תוביל לבטלות עיכוב הביצוע". מנגד, המערערת מפחיתה, כאמור, מעוצמת ההפרה, וטוענת כי דווקא המשיבים – שלא העבירו לה הוכחות על תשלום פרמיית הביטוח – הם שהפרו את המתווה.

יצוין כי ביום 30.4.2018, הגישו המשיבים "עדכון" על הפרה נוספת שהם מייחסים למערערת – הפעם של החלטה מיום 29.3.2018 – אלא שלעדכון לא נלוותה בקשה אופרטיבית כלשהי, ומשום כך לא מצאתי לבקש את התייחסות המערערת לעניין.

2.

אפתח ואומר כי בנסיבות העניין לא מצאתי לבטל את עיכוב הביצוע. אכן, גם על פי גרסת המערערת, היא סטתה מן המתווה שנקבע בהחלטה הראשונה – לפחות ביחס לחלק מן התשלום עבור חודש אפריל 2018. עם זאת, סבורני כי על רקע קרבת המועד הקבוע לדיון בערעורים שבכותרת אין בכך כדי להביא לבטלות עיכוב הביצוע, ולפינוי מיידי של המערערת מבית מגוריה.

בהקשר זה אציין כי בהעדר החלטה מפורשת לגבי רכיב הביטוח, סירובה של המערערת לשלם סכום זה – למצער, בטרם יוצגו לה הוכחות לגבי תשלום הפרמיות על ידי המשיבים – אינו מופרך, ואינו עולה כדי חוסר תום לב. זאת ועוד, המערערת העבירה את התשלום עבור הרכיבים שאינם שנויים במחלוקת יום לאחר הגשת הבקשה העיקרית, ובאיחור בן ימים ספורים ביחס למועד שנקבע בהחלטה הראשונה. גם אם בירור מעמיק ביחס להחלטה הראשונה יגלה כי הפרשנות שהעניקה לה המערערת שגויה, לא יהיה בכך כדי להצדיק את פינויה מביתה בשלב זה.

3.

אשר לעתיד: הואיל והמשיבים צירפו לתגובתם לתשובת המערערת הוכחה על תשלום פרמיית הביטוח עד חודש אפריל 2018, הרי שאין עוד מחלוקת בדבר חובת המערערת להשיב להם סכום זה. לפיכך, גם אם המערערת רשאית הייתה להניח בעבר שעומדות לרשותה יתרות זכות – מאחר והיא אינה חייבת בתשלום פרמיית הביטוח – זה אינו המצב כעת. על המערערת להשיב למשיבים את עלויות הביטוח בהן נשאו מאז חודש יולי 2017 ועד עתה, ומכאן שהמשיבים אכן צודקים בטענותיהם לגבי גובה החוב המצטבר. החישוב המפורט בתגובתם לתשובת המערערת מקובל עלי, ואני מורה למערערת לפרוע חוב זה, בסך 5,720 ₪, למשיבים עד ליום 15.5.2018, כתנאי להמשך עיכוב הביצוע.

נוכח התנהלות המערערת, אני מורה כי חלף המתווה ששורטט בהחלטה הראשונה, יותנה המשך עיכוב הביצוע בתנאים הבאים: עד יום 15.5.2018 תעביר המערערת לב"כ המשיבים סך של 40,000 ₪, אשר יוחזקו בידם בנאמנות וישמשו לביצוע תשלומי המשכנתא השוטפים, לרבות רכיב הביטוח. אישור על ביצוע כל תשלום יימסר למערערת בתוך 3 ימי עסקים.

4.

בהתחשב בכך שהמערערת הפרה את ההחלטה הראשונה, והעבירה את מלוא התשלום לחודש אפריל 2018 רק לאחר הגשת הבקשה העיקרית, אני מורה כי המערערת תישא בהוצאות המשיבים ובשכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪. זאת, גם בהתחשב בתוצאה אליה הגעתי, ובהתנהלות הנוגעת לתצהיר שצורף לבקשה העיקרית.