ע"א 8890/07 עיריית ירושלים נ. אלי יוחנן

המשיב הגיש בשנת 1998 תביעה כנגד המבקשת לבית המשפט המחוזי בירושלים (א 1034/98) בה עתר לחיוב המבקשת לשלם לו את התשלום לו הוא זכאי לטענתו בגין ביצוע עבודות שיפוץ ובניה בבית ספר "גונן" בירושלים.

ביום 14.8.2007 קיבל בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת (בדימוס)

מ' שידלובסקי-אור ) את התביעה בקובעו כי על המבקשת לשלם למשיב סכומי כסף המגיעים לו בעבור ביצוע העבודות, בהתאם לכללים שנקבעו בפסק הדין.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישה המבקשת ערעור לבית משפט זה ובמסגרתו הגישה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, היא הבקשה שבפניי. לטענת המבקשת, פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו ניתן לביצוע במתכונתו הנוכחית ודרוש הבהרה. עוד טוענת המבקשת, כי קיים חשש שמא המשיב לא יוכל להשיב את הכספים, שכן מדובר באדם פרטי שמידת חוסנו הכלכלי לא ידועה.

מנגד טוען המשיב כי הבקשה לא עומדת בתנאים שנקבעו בפסיקה לעיכוב ביצוע פסק דין, שכן מדובר בפסק דין הנוגע לחיוב כספי, כאשר המבקשת לא הראתה טעם מדוע קיים חשש שביצועו יהיה בלתי הפיך.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיב, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

מן המפורסמות הוא, כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים, והדבר ייעשה רק במקרים חריגים. כך, למשל, יינתן עיכוב ביצוע כאשר המבקש מצליח להראות כי באם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה וערעורו עליו יתקבל. נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על המבקש (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו , פ"ד נ (1) 668, 672 (1996); ע"א 6626/96 בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה , פ"ד נ (5) 403 (1997)).

יתרה מכך, כלל הוא, כי פסק דין שביצועו דורש תשלום של סכום כספי ותו לא, אינו מסווג בגדר אותם עניינים חריגים, אשר לגביהם נוטה בית המשפט להיענות לבקשת עיכוב ביצוע, שהרי מימוש החלטה לתשלום כסף הינה, בדרך כלל, הפיכה על דרך ההשבה (ראו ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל שיווק מוצרים והפצתם בע"מ , פ"ד נו (4) 178, 181 (2002)). על כן, כדי לזכות בעיכוב ביצועה של החלטה לתשלום סכום כסף, מוטל על המבקש הנטל להראות שאם יזכה בערעור לא יוכל לגבות בחזרה מן המשיב את כספו (ראו ב"ש 978/84 שיכון עובדים בע"מ נ' מלובנציק , פ"ד לח (4) 5 (1984)).

אלא שלא מצאתי בבקשתה של המבקשת כל נימוק שהוא שיכניס את המקרה לגדרי אותם מקרים חריגים שבחריגים בהם יעוכב ביצועו של פסק דין לחיוב כספי. מבלי להיכנס לשאלת סיכויי הערעור, הרי שהתייחסותה היחידה של המבקשת לסוגיית ההשבה הינה טענה בעלמה, לפיה המשיב הינו אדם פרטי, ולכן יש חשש כי לא יוכל להשיב את הכספים. טענה זו אינה מבוססת בכל צורה שהיא, בין אם משפטית או עובדתית, ואף המבקשת מציינת בבקשתה כי מידת חוסנו הכלכלי של המשיב אינה ידועה ולא הוכחה מעולם. למותר לציין, כי בנסיבות אלו, לא ניתן לומר כי המבקשת הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי באם תזכה בערעור לא תוכל לגבות מהמשיב בחזרה את כספה.

בכל הנוגע לטענתה של המבקשת בדבר אי בהירותו של פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הרי שעל טענה זו להיטען בפני ראש ההוצאה לפועל, הרשאי לפנות לבית המשפט שנתנו בבקשה להבהרת פסק הדין, בהתאם לסעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967.

אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

המבקשת תישא בשכר טרחת עו"ד של המשיב בסך של 5,000 ש"ח.