פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
ע"א
9432/16
לפני:
כבוד הרשם גלעד לובינסקי זיו
המערער:
איוב כלבוני
נ ג ד
המשיבים:
1.
עו"ד אופיר פדר בתפקידו כמנהל המיוחד
2. הכונס הרשמי
הודעת המערער מיום 26.1.2017
פסק
דין
1.
הערעור
שבכותרת מופנה כנגד החלטת בית המשפט של פשיטת רגל מיום 22.10.2016 (להלן:
ההחלטה
), בגדרה נדחתה בקשת
המערער לעיון חוזר בהחלטה מיום 6.7.2016 המבטלת את הליך פשיטת הרגל בעניינו.
2. בהחלטתי
מיום 18.1.2017 ציינתי כי על פני הדברים לא עומדת למערער זכות ערעור על ההחלטה,
ומשכך הוריתי לו להסביר מדוע לא יימחק הערעור. המערער, אשר סבור כי פעל נכון
בהגישו ערעור בזכות, טוען כי ההחלטה מהווה "צו בפשיטת רגל". כך, מן הטעם
שהבקשה לעיון חוזר הוגשה מכוח סעיף 181 ל
פקודת פשיטת הרגל
[נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן:
הפקודה
).
המערער מוסיף וטוען כי ההחלטה "סגרה את היחידה הדיונית" ועל כן, כך
במשתמע, מהווה "פסק דין" בהתאם לדיני הערעור הרגילים.
3. בטענות המערער אין ממש. משמעות
ההחלטה אותה תוקף המערער אינה אלא כי ההחלטה מיום 6.7.2016, המבטלת את הליך פשיטת
הרגל, עומדת בעינה ללא כל שינוי. בית משפט זה חזר וקבע פעמים רבות כי
החלטה
של בית משפט של פשיטת רגל הדוחה בקשה לעיון חוזר אינה מהווה "צו בפשיטת רגל", וזאת גם אם ההחלטה המקורית - אשר בה מבקשים לעיין - נחשבת משום צו כאמור (ראו והשוו למשל, ע"א 5730/16 סופר נ' עו"ד איתן ארז - נאמן לנכסי החייבת
, פיסקה 6 (12.1.2017); ע"א 2970/11
בן עמי נ' כהן (26.5.2011) והאסמכתאות הנזכרות שם; ע"א 1579/12
גמזו נ' ישעיהו
(29.2.2012)). ואכן, ככלל יש לראות בהחלטה הדוחה בקשה לעיון חוזר כהחלטה בעלת אופי דיוני-כללי, ואין לומר כי היא ייחודית להליך פשיטת הרגל דווקא. אף אין לומר כי החלטה מסוג זה היא בעלת "משקל סגולי" של צו בפשיטת רגל (ראו והשוו, בש"א
998/92
בן ציון נ' בנק ארץ ישראל בריטניה בע"מ (בפירוק) , פ"ד מו (2) 749, 754 (1992); רע"א 4569/91 סבג נ' כונס הנכסים הרשמי , פ"ד מו (3) 811 (1992)); רע"א 4746/11
גרוזמן נ' כונס הנכסים הרשמי , פיסקה 9
(26.10.2011)).
זאת ועוד, לפי דיני הערעור הרגילים החלטה הדוחה בקשה לעיון חוזר מסווגת כ"החלטה אחרת" ולא כ"פסק דין" כפי טענת המערער. ואכן, אין מקום לראות בבקשה לעיון חוזר המוגשת בגדר הליך פשיטת רגל כיחידה דיונית נפרדת ועצמאית העומדת בפני עצמה, אלא כספיח ליחידה דיונית קודמת אשר בגדרה ניתנה ההחלטה בה מבקשים לעיין (עניין גמזו לעיל; כן השוו, עניין סופר לעיל, פיסקה 7).
4.נוכח האמור, אין מנוס מן המסקנה כי ההשגה על ההחלטה טעונה רשות ועל כן הערעור שלפניי הוגש שלא כדין. המערער ציין בפתח כתב הערעור כי "...מטעמי זהירות יש להתייחס לבקשה זאת כבקשת רשות ערעור". ואולם כפי שציינתי בהחלטתי הקודמת, לא ניתן להפוך הליך של ערעור בזכות להליך של בקשת רשות ערעור (ע"א 2833/15 רייך נ' מ.ד.מ מזרחי יזמות ובניה בע"מ , פיסקה 13 (24.2.2016) ). משכך, דינו של הערעור להימחק.
5.הערעור נמחק איפוא וממילא מבוטל הדיון הקבוע ליום 15.5.2017. משלא התבקשה תגובת המשיבים ונוכח השלב בו נמצא ההליך, אין צו להוצאות.
ניתן היום, ד' בשבט
התשע"ז (31.1.2017).
גלעד
לובינסקי זיו, שופט
ר
ש ם