ע"פ 5114/97 סעיד סלימאני נ. מדינת ישראל

1.ביום 23.7.99, לאחר שמיעת טיעוני ב"כ הצדדים לגופו של הערעור ודחיית הדיון למתן פסק הדין, הגיש ב"כ המערער בקשה בכתב, בה הוא מבקש מאתנו: "לעיין בחומר החסוי שבתיק ולקבוע באם מצוי בחומר זה דבר מה העשוי לסייע להגנת המבקש".

הבקשה האמורה הוגשה לאחר שבמהלך הדיון לגופו של עניין - ביום 22.6.99 - חזר בו ב"כ המערער מבקשה זהה שנכללה בהודעת הערעור. הטעם שנתן ב"כ המערער לבקשתו המחודשת, הוא: כי בינתיים נודע לו כי קיימת סבירות גבוהה שח'ליל - מי שקישר בינו לבין המתאבד - שימש ומשמש כסוכן של השב"כ; וכי אם הדבר נכון ואותו ח'ליל הינו נגיש וזמין לעדות, עשויה העדתו להאיר את פרטי המגעים שהיו בינו לבין המערער ולסייע בהשמטת הבסיס מתחת ל"עצימת העיניים" המיוחסת לאחרון.

בשולי הבקשה, הוסיף ב"כ המערער כי גם אם יתברר שהשמועה האמורה אינה נכונה, עדיין מתבקש בית המשפט לבחון "אובייקטיבית" את החומר החסוי, במגמה לקבוע אם יש בו כדי לשרת את הגנת המערער.

בתגובתה, ציינה ב"כ המדינה שאין לה "כל התנגדות שבית המשפט יעיין בחומר החסוי ויבחן אם יש בו כדי לסייע להגנת המערער"; וזאת, תוך הדגשה כי לא "תוכל להצהיר שאין בחומר [החסוי] דבר היכול לסייע להגנת המערער מבלי שבית המשפט יבחן הצהרה זו תוך עיון בחומר החסוי".

2.ב"כ הצדדים הסכימו כי הלכה למעשה המדובר בעתירה להסרת חסיון שהוטל על חומר חקירה מטעמים של בטחון המדינה, לפי סעיף 44 לפקודת הראיות (להלן: הפקודה), וכי בדרך הרגילה, צריך היה להעלות בקשה כזו במהלך הדיון בערכאה הדיונית ולהעביר את ההחלטה בה לשופט של בית המשפט העליון, במסגרת דיון עפ"י הוראות הסעיף 46 לפקודה. עם זאת, לנוכח הנסיבות המיוחדות של המקרה, בקשו מאתנו לדון בבקשה.

בהתחשב באופיו החמור של האישום ובעובדה כי אנו חיים מפיו של הנאשם - ועדים אחרים, לגופו של ענין, לא היו - החלטנו, באורח יוצא מן הכלל ומבלי שיהיה בכך משום תקדים, להיעתר לבעלי הדין ולקיים את הדיון בבקשה שבפנינו כאילו היתה עתירה להסרת חסיון.

לאחר ששמענו את טיעונו העיוני של ב"כ המערער, הציגה בפנינו ב"כ המדינה את החומר החסוי כשהיא מבהירה כי לנוכח טיבו ואופיו של החומר, נבצר ממנה מלנקוט עמדה בשאלה אם יש בו כדי לסייע לסניגור בהגנתו של המערער, וכי היא מותירה את ההחלטה בענין זה בידינו לאחר שנעיין בחומר.

3.כאמור, הבקשה הנוכחית של המערער לגילוי החומר החסוי מבוססת בעיקר על השערתו בדבר קיומו של קשר בין ח'ליל לבין שירות הבטחון הכללי. השערה נוספת של המערער, עליה ביסס (בהודעת הערעור) את בקשתו המקורית לגילוי החומר החסוי, היא שחשיפת הדרך שהובילה את כוחות הבטחון אליו עשויה לאשש את טענתו לגבי מסירת הפתק, ובו פרטיו האישיים, למחבל המתאבד.

עיינו בחומר החסוי שהוצג בפנינו על ידי באת-כוח המדינה. לא מצאנו בו דבר בנוגע לשתי השערות אלה העשוי לסייע למערער בהגנתו. אי לכך, אין מקום להסיר את החסיון על בסיס ההשערות שהציג המערער.

4.עדיין אין במסקנה זאת כדי לשלול את האפשרות, שיש בחומר החסוי פרטים אחרים (שאינם קשורים להשערות שהציג המערער) העשויים לסייע למערער בהגנתו. כאמור, המערער צפה אפשרות זאת בבקשתו לעיון בחומר החסוי. הוא ביקש, גם במקרה כזה, שבית המשפט יעיין בחומר החסוי כדי לקבוע "באם מצוי בחומר זה דבר מה העשוי לסייע להגנת המבקש".

בקשת המערער, באופן בו נוסחה, אינה מוכרת במסגרת הליך המתנהל לפי סעיפים 46-44 לפקודה, ובית המשפט אינו יכול להיענות לה. סעיפים אלה מאפשרים הגשת בקשה מטעם בעל דין ל"גילוי ראיה" ומתן החלטה של בית המשפט על גילוי או אי-גילוי הראיה. גילוי הראיה, אם בית המשפט מצווה עליו, מסיר את החסיון מעל פני כל הראיה, ואינו מבחין בין פרטים העשויים לסייע לבעל הדין שביקש את הגילוי לבין פרטים העלולים להזיק לבעל דין זה. אולם המערער אינו אומר בבקשתו שהוא מעוניין באופן כזה של גילוי. הוא רק מבקש שבית המשפט יקבע אם יש בחומר החסוי "דבר מה העשוי לסייע" להגנתו. הוא לא ביקש גילוי החומר החסוי גם אם יש בחומר זה, בצד פרטים העשויים לסייע להגנתו, פרטים העלולים לפגוע בהגנתו.

אי לכך, בא-כוח המערער מתבקש להודיע לבית המשפט אם הוא מבקש שבית המשפט יחליט בדבר גילוי החומר החסוי, בהנחה שיש בחומר זה פרטים העשויים לסייע להגנתו, גם אם יש בו פרטים העלולים לפגוע בהגנתו, או שהוא חוזר בו מבקשתו לגילוי החומר החסוי.

בא-כוח המערער מתבקש להגיש את הודעה תוך 30 יום.