פרטי ההליך
ב
בית
המשפט העליון בירושלים
בש"א
7338/01
בש"א 7964/01
בפני:
כבוד השופט א' ריבלין
המ
ערערת:
וינברג-דורון ושות'
נגד
המשיב
:
צבי כהנא, עו"ד
ערעור
על החלטת רשמת בית המשפט העליון
בתיק
ע"א 2613/01 (כעת רע"א 2613/01)
מיום
19.7.2001 שניתן על ידי כבוד
הרשמת
חגית מאק-קלמנוביץ
בשם
המערערת: עו"ד ח' שמש
בשם
המשיב: עו"ד רחל בר
פסק-דין
1. ערעור וערעור נגדי על החלטת רשמת בית המשפט
העליון, בה נקבע כי למערערת בבש"א 7338/01 (להלן: "המערערת") אין
זכות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי, שניתן בעניינה, כי ערעור על פסק דין
זה, בפני בית המשפט העליון, טעון רשות, וכי יראו את הערעור העיקרי כבקשת רשות
ערעור.
המערערת, שותפות של עורכי-דין, הגישה תביעה,
כנגד המשיב בבש"א 7338/01 (להלן: "המשיב"), אף הוא עורך דין
במקצועו, בבית המשפט המחוזי, בגין עוולה של רשלנות ושל היפר חובה חקוקה. המשיב
ביקש לדחות את התביעה על הסף, בטענה שאינה מגלה עילה ובקשתו זו נדחתה על ידי רשמת
בית המשפט המחוזי. המשיב ערער (לבית המשפט המחוזי) על החלטתה של הרשמת המלומדת
והערעור התקבל. תביעתה של המערערת נדחתה איפוא, על ספה.
המערערת הגישה, לבית המשפט העליון, ערעור על
פסק דינו בית המשפט המחוזי, בו נדחתה, כאמור, התובענה על הסף. כפי שצוין לעיל,
קבעה רשמת בית המשפט העליון כי המדובר בערעור המצריך בקשת רשות ולא בערעור שבזכות.
יחד עם זאת, מצאה הרשמת המלומדת לראוי לראות בהודעת הערעור כבקשה למתן רשות ערעור
ולא מחקה אותה על הסף. כנגד הרישא של ההחלטה, הקובעת כי יש צורך בקבלת רשות להגשת
הערעור, הוגש הערעור בבש"א 7338/01. כנגד הסיפא של ההחלטה, המותירה את הבקשה
על כנה הוגש ערעור נגדי (בש"א 7964/01) מצד המשיב בבש"א 7388/01. שני
הערעורים יידונו במאוחד.
2. המערערת טוענת, במסגרת בש"א 7338/01, כי
מוקנית לה זכות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי. בין השאר סמכה המערערת
טענתה על פסק הדין שניתן בע"א 13/80
הסמינר למורות נ' סולל בונה בע"מ
,
פ"ד לו(1) 267. בפסק הדין האמור הוגש ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, שהפכה
את החלטת הרשם של אותו בית משפט, וקבעה, כי באותו מקרה לא היה מקום ליתן רשות להגן
בהליך של סדר דין מקוצר, ולפיכך, נתקבלה התביעה. המשנה לנשיא (אז השופט) ש' לוין
דחה את טענת המשיבה, כי הערעור במקרה זה טעון רשות.
המשיב סבור, כי אין הנדון דומה לראיה, כיוון
שהנמקתו של המשנה לנשיא שם, סומכת על ההפרדה בין שתי ההחלטות: האחת - ההחלטה שלא
ליתן רשות להגן בסדר דין מקוצר, אשר ניתנת של ידי בית המשפט בכשירות של ערכאת
ערעור. השניה - ההחלטה לקבל את התביעה בסדר דין מקוצר, הניתנת על ידי בית המשפט
בכשירות של ערכאה ראשונה ועליה יש ערעור בזכות (שבמסגרתו ניתן לדון גם בהחלטה
הראשונה דלעיל). המשיב סבור, כי בניגוד לטענת המערערת, אין ההנמקה מתמקדת באבחנה
בין החלטות שגוררות את סיום הדיון בתיק, לבין החלטות שאינן גוררות את סיום הדיון
בתיק.
3. דין הערעור בבש"א 7338/01 להתקבל. סעיף
96 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984 (להלן: "החוק") דן
בערעור על החלטת רשם. דומני כי בנסחו את סעיף 96 לחוק הביא המחוקק בחשבון שני
סוגים של החלטות של בית המשפט המחוזי בערעור על החלטות רשם:
הסוג האחד
-
החלטה של בית המשפט המחוזי בערעור על
פסק דין
שנתן רשם בית משפט השלום.
סעיף 96(א) לחוק קובע כי פסק דין של רשם דינו, לעניין ערעור, כדין פסק דין של בית
משפט בו הוא משמש כרשם (וראו גם: ע"א 17/64
משה גולדנברג נ' אסתר אייזנברג
ואח'
, פ"ד יח(3) 318, 322, אם כי התשתית החקיקתית עליה התבססה הקביעה שם
השתנתה). לפיכך, הערעור לבית המשפט המחוזי על החלטת רשם בית המשפט השלום, שהיא פסק
דין, יהא ערעור בזכות.
הסוג השני
- החלטה של בית משפט המחוזי בערעור על
החלטה
אחרת של רשם בית המשפט המחוזי או של בית משפט השלום בשבתו כערכאת ערעור על רשם בית משפט השלום. סעיף 96(ד) לחוק דובר בהחלטות מהסוג השני כנזכר, וקובע כי הן ניתנות לערעור לפני בית המשפט העליון, ובלבד שניתנה לכך רשות כמפורט בסעיף. ראו: י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית, 1995, בעריכת ש' לוין) 775.
4.אולם, ישנו סוג נוסף של החלטות, מלבד שני הסוגים שנמנו לעיל, אשר יכולות להינתן על ידי בית המשפט המחוזי בערעור על החלטת רשם, והוא: החלטה של בית משפט מחוזי, המהווה פסק דין , בערעור על החלטה אחרת של רשם בית המשפט המחוזי. כזה הוא המקרה בעניין שלפנינו, בו החלטת רשמת בית המשפט המחוזי, שלא לדחות על הסף את התובענה, היוותה החלטה אחרת, ואילו החלטת בית המשפט המחוזי בערעור, בה הוא דחה את התובענה על הסף, היוותה פסק דין, המאחד בתוכו הן את ההחלטה לבטל את קביעת הרשם והן את תוצאתה - מתן פסק דין הדוחה את התובענה. על פסק הדין ניתן לערער בזכות. אכן, זהו הטעם העומד ביסוד הקביעה כי קיימת זכות ערעור בע"א 13/80 הסמינר למורות נ' סולל בונה בע"מ , פ"ד לו(1) 267, שהוזכר לעיל. אין הצדקה ליצירת הבחנה, לעניין זכות הערעור, בין מקרינו, העוסק בבקשת דחייה על הסף, לבין המקרה שם, בו, כאמור, קיבל בית המשפט המחוזי ערעור על החלטת רשם ליתן רשות להגן בסדר דין מקוצר, וקיבל את התביעה. וראו גם דברים דומים ביחס לסוגיה של החלטות רשם במסגרת תביעה בסדר דין מקוצר בספרו הנ"ל של י' זוסמן, בע' 776; ע"א 267/68 יחיאל עוזרי נ' עירית ראשון לציון , פ"ד כב(2) 711; ע"א 400/85 גד-שט שותפות לבנין ולהשקעות נ' אליהו עבודי , פ"ד מג(3), 361.
5.אשר על כן, דין הערעור בבש"א 7338/01 להתקבל. עם קבלת הערעור בבש"א 7338/01 מתבטלת גם הסיפא של החלטת הרשמת, לפיה יראו את הערעור העיקרי שהגישה המערערת כבקשת רשות ערעור, ולפיכך, גם מתייתר הערעור בבש"א 7964/01. אשר על כן, אני מורה על מחיקתו של הערעור בבש"א 7964/01.
המשיב בבש"א 7338/01 ישא בהוצאות המערערת בבש"א 7338/01 בסך 3,000 ש"ח.
ניתן היום, יז' בטבת תשס"ב (1.1.2002).
ש
ו פ ט