בש"פ 588/17 מאיה דניסוב נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשה להעברת הדיון בת"פ (שלום נת') 55300-06-16 המתנהל בבית - משפט השלום נתניה למקום שיפוט אחר, מאחר שהמתלונן הוא פרקליט בפרקליטות מחוז מרכז המופיע – כך לטענת המבקשת – בפני בתי המשפט במחוז מרכז באופן תדיר. בא - כוח המבקשת, המייצגהּ מטעם הסנגוריה הציבורית, ציין כי מסיבות דומות גם הסנגוריה הציבורית "מצאה לנכון שלא למנות בתיק זה סנגור ציבורי ממחוז מרכז" (סעיף 4 בבקשה). המבקשת ביקשה כי במידת האפשר יועבר הדיון בהליך לבית - משפט השלום תל - אביב - יפו.

2.

המשיבה מתנגדת לבקשה. במישור המקדמי נטען כי אין מקום להעביר את הדיון בהליך בשים לב לכך שהמבקשת לא מודה בעובדות כתב האישום וכי מכל מקום היה צורך לבקש עמדתו של בית - המשפט הדן בהליך, מאחר שהדיון בו כבר החל. לגופם של דברים נטען כי "העובדה שהמתלונן בתיק זה הוא פרקליט המשרת במחוז המרכז... אין בה לכשעצמה כדי להצדיק את 'פסילתם' של כלל שופטי בית משפט השלום במחוז המרכז... לא כל שכן במקרה כגון דא, בו הזיקה של הפרקליט לכתב האישום מתמצה בכך שהעבירות בוצעו באמצעות כרטיס אשראי הרשום על שמו." המשיבה ציינה עוד כי ככל שסבורה המבקשת כי קיימת "עילת פסלות ספציפית כלפי שופט כזה או אחר... פתוחה בפניה הדרך להעלות טענת פסלות" (ההדגשה במקור – מ.נ.).

3.

בטרם אכריע בבקשה, אבקש להסיר מעל הפרק את טענותיה המקדמיות של המשיבה – שבהן אין ממש. ראשית , אין בעובדה שנאשם אינו מודה בעובדות כתב האישום כדי לשלול את האפשרות כי הדיון בהליך יועבר למחוז שיפוט אחר בהתקיים שיקולים המצדיקים זאת (ראו, למשל: בש"פ 4344/12 טאובליב נ' מדינת ישראל,

פס' 4 (8.7.2012); בש"פ 11018/07 פלונית נ' מדינת ישראל (8.1.2008); בש"פ 10193/06 וילצ'נסקי נ' מדינת ישראל (10.1.2007)). שנית , אף שהמשיבה טענה בתגובתהּ כי הדיון בהליך החל זה מכבר, עיון בפרוטוקול הדיון מיום 3.1.2017 שצורף כנספח 2 בבקשה מעלה כי טרם קוימה בו הקראה וכי זו עתידה להתקיים ביום 14.3.2017. הכלל, כידוע, הוא כי תחילת הדיון בהליך הפלילי היא בהקראתו של כתב האישום בפני הנאשם (ב"ש 79/59 בן - הרוש נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד יג 1342 (1959); בש"פ 6668/11 כבהה נ' מדינת ישראל (5.10.2011)). אף שלכלל זה יש חריגים בנסיבות שבהן בטרם התקיימה ההקראה בוצעו פעולות מהותיות בהליך – למשל, גבייתהּ של עדות מוקדמת (ראו בעניין כבהה

הנ"ל) – לא שוכנעתי כי במקרה דנן התקיימו נסיבות חריגות שכאלה. כפי שציינה המבקשת, הישיבה שהתקיימה ביום 3.1.2017 הייתה טכנית במהותהּ והפרוטוקול שנערך בה כלל משפט אחד בלבד, בנוגע לפניה לסנגוריה הציבורית ולצילום החומר בתיק. לא מצאתי ממש גם בעובדה שבדיון הנ"ל הייתה המבקשת מיוצגת – יש לציין שבידי בא - כוח אחרת מאשר מייצגיה הנוכחיים – כדי לשנות ממסקנתי זו. אין בעובדה שנאשם מיוצג כדי להשליך על השאלה אם הדיון בעניינו החל, שאלה שצריכה להיבחן, כאמור, בהתאם לפעולות המהותיות שהתקיימו בהליך. בנסיבות אלה אני דוחה אפוא את עמדת המשיבה שלפיה היה מקום לבקש הסכמתו של השופט שדן בהליך מכוח סעיף 78(א) סיפה בחוק בתי המשפט בטרם ניתן יהיה להכריע בשאלה אם להעביר את הדיון בו למחוז שיפוט אחר.

4.

משדחיתי את הטענות המקדמיות, יש להכריע בשאלה אם קמה בענייננו הצדקה להעברת הדיון למחוז שיפוט אחר. ביסוד הבקשה עומדים למעשה טעמים של מראית פני הצדק. המבקשת סבורה כי אין זה ראוי לקיים את הדיון בהליך בבית - משפט השלום נתניה – או, למעשה, בכל בית - משפט אחר במחוז מרכז – בנסיבות שבהן המתלונן הוא פרקליט במחוז מרכז, הנוהג להופיע בפני בתי - המשפט במחוז באופן קבוע. מנגד, סבורה המשיבה אין מדובר בנסיבות המצדיקות העברת הדיון בהליך למחוז שיפוט אחר.

5.

לאחר עיון בבקשה, בצרופותיה ובתגובת המשיבה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. כפי שציינה בצדק המשיבה, אין בעובדה שהמתלונן בהליך הוא עורך - דין – לרבות פרקליט מפרקליטות המדינה המשתייך למחוז מסוים – המופיע באופן תדיר בפני בית - משפט מסוים כדי לבסס, כשלעצמהּ, עילת פסילה כללית כנגד כל השופטים שבבית - המשפט (ראו, למשל: בש"פ 719/16 מדינת ישראל נ' גולפייגן , פס' 3 (1.2.2016); בש"פ 587/16 פרימק נ' מדינת ישראל , פס' 2 (25.1.2016)). אין בעובדה שהסנגוריה הציבורית החליטה משיקוליה למנות בהליך זה סנגור ציבורי ממחוז אחר כדי לשנות מקביעה זו.

בצד זאת, בפני המבקשת פתוחה כמובן האפשרות להגיש בקשה לפסילת שופט מסוים מלשבת בדין בעניינהּ – ככל שהיא מעוניינת בכך – בהתאם להוראות סעיף 77א בחוק בתי המשפט. אין בדבריי כמובן משום הבעת עמדה בשאלה אם ראוי להיענות לבקשה כאמור, ככל שתוגש.

6.

הבקשה נדחית. ת"פ (שלום נת') 55300-06-16 ימשיך להתנהל בבית - משפט השלום נתניה.