דנ"פ 4603/97 אהרן משולם נ. מדינת ישראל

ביום 29.6.98 הורינו, כי המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 26.7.98.

לאחר מתן החלטה זו פנה המבקש בבקשה לדחיית ביצועו של עונש המאסר שהושת עליו עד לסוף חודש אוקטובר 1998. הדחייה האמורה מתבקשת משום שבכוונת המבקש לפנות לנשיא המדינה בבקשה להקל בעונשו ולהמיר את המאסר בפועל שהושת עליו במאסר על תנאי. המבקש מעריך, כי נוכח נסיבותיו האישיות ונוכח הנסיבות הדיוניות הנוגעות לעניינו יש לבקשתו סיכוי ממשי. דא עקא, שהמבקש חושש, כי כב' נשיא המדינה לא יספיק לטפל בבקשתו בטרם יחל בריצוי עונשו לפי החלטתנו מיום 29.6.98, ולפיכך מתבקשת הדחייה האמורה.

המשיבה מותירה את ההכרעה בבקשה לשיקול דעתנו ואינה מתנגדת לה, אף שאין היא סבורה, כי הבקשה מגלה עילה של ממש לעיכוב ביצועו של עונש המאסר שהושת על המבקש.

לא מצאנו מקום להיעתר לבקשה. בית המשפט שב וקבע, כי:

"עיכוב ביצוע גזר דין בנימוק שהוגשה בקשה לחנינה לכבוד נשיא המדינה, יש בו... משום עירוב שיקוליו של בית המשפט בשיקוליה של הרשות המחוננת, ומשום אפשרות של, כביכול,

השפעה על שיקוליה של זו, ומן הראוי שלא ייעשה כך ולא ייראה כך." (

בש"פ 1835/93 דב קלווין נ' מדינת ישראל , פ"ד מז (2) 101, 104. ראה גם: רע"פ 8182/91 צרפתי אליאב נ' מדינת ישראל , לא פורסם, רע"פ 2669/97 אסולין יעקב נ' מדינת ישראל , לא פורסם ורע"פ 5267/97 מסעודה דקה נ' מדינת ישראל , לא פורסם).

המבקש לא הצביע על אותן נסיבות מיוחדות שיש בן כדי לגבור על הכלל שהובא לעיל וליצור לו חריג. אדרבא: העבירות בהן הורשע המבקש בוצעו לפני כשש שנים וחצי, עונש המאסר הוטל על המבקש לפני כשלוש שנים וחצי וביצועו עוכב עד עתה. מושכלות יסוד בתחום הענישה הפלילית מחייבות את ריצויו של עונש שהושת על אדם סמוך ככל האפשר למועד ביצוע העבירות בהן הורשע, ולמצער - סמוך ככל האפשר למועד הרשעתו. בנסיבות אלו, משמיצה המבקש את כל ההליכים הדיוניים שעמדו לרשותו, אין עוד מקום להמשיך ולדחות את מועד ריצוי העונש שהוטל עליו, בשל טעמים המצויים מחוץ לתחומה של הרשות השופטת.

הבקשה לדחיית מועד ריצויו של עונש המאסר שהושת על המבקש נדחית איפוא.