ע"א 3906/07 אחים טופז יהלומים ע'י טופז מרבי נ. בנק הפועלים בע''מ

1.

לפני בקשה לסעד זמני המורה כי עד להכרעה בערעור שהגישו המבקשים, ייאסר על משיב 2, בנק המזרחי-טפחות, לממש את המשכנתא שנרשמה על בניין שבבעלותה של מבקשת 2.

2.

עניינו של הערעור בתובענה אשר נדונה בפני בית-המשפט המחוזי בחיפה ועסקה בגובה האשראי שהעמיד לרשות המבקשים משיב 1, בנק הפועלים, בתמורה למשכנתא שנרשמה על שמו. משכנתא זו, אשר הינה משכנתא מדרגה שנייה בנכס, נרשמה רק לאחר שניתנה הסכמתו של בעל המשכנתא הראשונה, בנק המזרחי-טפחות, לו חייבים המבקשים כספים רבים. בנק המזרחי-טפחות התנה את רישום המשכנתא השנייה בהגבלתה עד לסכום של מיליון דולרים וחצי. המבקשים טענו כי כנגד משכנתא זו, התחייב בנק הפועלים להעמיד להם אשראי בסכום זה, אולם בפועל העמיד לרשותם אשראי בסכום נמוך יותר, ובכך גרם להם נזקים כבדים. בית-המשפט המחוזי דחה את התובענה נוכח כתב-ויתור עליו חתמו המבקשים ביום 15.7.04, כחלק מהסכם פריסת חובם לבנק הפועלים, ובו הצהירו כי אין להם עילת תביעה כלפי בנק זה. עוד קבע בית-המשפט המחוזי, כי בנק הפועלים לא התחייב לתת אשראי בהיקף הנטען, אלא בגובה של כ-200,000 דולר בלבד. זה המקום לציין, כי התובענה הוגשה במקור כנגד שני המשיבים, אך בנק המזרחי-טפחות נמחק, בהסכמה, בשלבים מוקדמים של ההליך. מאוחר יותר, עתרו המבקשים מספר פעמים לשוב ולצרפו כנתבע נוסף, ולקבוע כי גם הוא אחראי לנזקים שנגרמו להם בכך שסירב להעמיד להם אשראי נוסף והערים קשיים על קבלת אשראי מבנקים אחרים, בדמות הצבת תנאים מגבילים לרישומה של המשכנתא השנייה. ברם, בקשות אלו נדחו על-ידי בית-המשפט המחוזי.

3.

המבקשים ערערו על פסק-הדין וההחלטות שלא לצרף את בנק המזרחי-טפחות כנתבע. בגדרו של ערעור זה הוגשה הבקשה שבפני, בה, כאמור, טוענים המבקשים כי יש לאסור על בנק המזרחי-טפחות לממש את המשכנתא הרשומה על הבניין. הטעם לכך הוא שהבניין הוא מקור ההכנסה היחידי של המבקשים, ובהעדרו יגרם להם נזק כספי בלתי-הפיך. עוד מטעימים המבקשים, כי שוויו של הבניין עולה במידה ניכרת על חובותיהם לבנק המזרחי-טפחות, ועל-כן הנזק שיגרם להם בגין מכירתו עולה לאין שיעור על הנזק שיגרם לבנק אם מכירתו תעוכב.

4.

בנק המזרחי-טפחות, מנגד, טוען כי דין הבקשה להידחות, הואיל והוא אינו צד לפסק-הדין נושא הערעור, והואיל וחובם של המבקשים לו עומד על כ-18 מיליון ש"ח, וכל עיכוב במימוש הנכס עלול לגרום נזק אותו לא ניתן יהיה לתקן נוכח מצבם הכלכלי הרעוע של המבקשים. בד בבד, הגיש בנק המזרחי-טפחות בקשה למחיקתו מן ההליך.

5.

דין הבקשה להידחות. סעד זמני לתקופת הערעור ניתן "מטעמים מיוחדים" (תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), ובמטרה למנוע מצב בו יסוכל הערעור, או שייווצר קושי רב בביצוע פסק הדין שבערעור, אם יתקבל (ע"א 9694/01 האפוטרופוס הכללי נ' פרידמן , פ"ד נו(2) 529, 532). ואולם, הסעד הזמני לו עותרים המבקשים לא ישרת מטרה זו, שהרי הסעד אותו הם מבקשים בהליך הראשי הינו פיצוי ממוני על נזקיהם, ואין במימוש המשכנתא כדי להפריע בביצועו של פסק-הדין אם הערעור יתקבל.

זאת ועוד, על העותר לסעד זמני מוטל הנטל להוכיח את קיומם של שני תנאים מצטברים: האחד , כי לערעור שהגיש סיכויים טובים להתקבל; והשני , כי יגרם לו נזק שקשה יהיה לתקנו, והוא כבד מהנזק שיגרם לזוכה אם ביצועו של פסק-הדין יעוכב (ע"א 2398/97 אייל נ' אייל , פ"ד נא(5) 608, 612; בש"א 4459/94 סלמונוב נ' שרבני , פ"ד מט(3) 479, 483). במקרה דנן, סיכויי הערעור, ככל שהם נוגעים להחלטה שלא לצרף את הבנק לתובענה, למצער אינם גבוהים, וזאת נוכח העובדה שבנק המזרחי-טפחות נמחק בהסכמה כבר בראשית ההליך, כפי שעולה מפרוטוקול הדיון. אף באשר למאזן הנוחות, לא שוכנעתי כי הוא נוטה לטובת המבקשים, שכן הם עצמם טענו, במכתב שהפנו לבנק המזרחי-טפחות ביום 28.5.07, כי יוכלו לרכוש את הבניין במחיר הגבוה ביותר שהוצע בהליך כינוס הנכסים בו החל הבנק, וזאת באמצעות קבלת הלוואה מחברת מימון כלשהי. אם אכן כך הוא הדבר – הרי שהנזק שעלול להיגרם למבקשים בהעדרו של סעד זמני הינו כספי בלבד, וניתן יהיה לתקנו בנקל ואין הוא מטה את מאזן הנוחות לטובת המבקשים.

6.

על יסוד כך החלטתי לדחות את הבקשה. המבקשים ישלמו למשיב 2 את שכר טרחתו של בא-כוחו בבקשה זו, בסכום של 3,000 ש"ח.