ע"א 5864/14 יוסף זועבי נ. הכונס הרישמי

1.

מונחת לפניי בקשה למתן סעד זמני לפיו יעוכבו הליכי הוצאה לפועל כנגד המבקש, וזאת עד להכרעה בערעור שהגיש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (פש"ר 45396-07-12, כב' השופט י' בן חמו ), אשר דחה את בקשת המבקש-החייב להכריז עליו כפושט רגל (להלן: פסק הדין ).

2.

בעניינו של המבקש ניתן צו כינוס ביום 13.9.2012, לאחר שהצהיר על חובות בסך של כחצי מיליון ש"ח. בעקבות כך, הגיש המבקש בקשה להכרזה עליו כפושט רגל. בתצהירו, טען המבקש כי נסיבות הסתבכותו הכלכלית נעוצות בעובדה שנפל קורבן למעשה תרמית על ידי בנו של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון ז"ל, שלטענת המבקש קרוי עדי שרון, ואישה נוספת. הללו ביקשו ממנו לגייס רוכשים מהמגזר הערבי לרכישת קרקעות ממינהל מקרקעי ישראל ואולם לאחר גיוס והעברת הכספים, התחמקו ממנו.

בפסק דינו, אימץ בית המשפט המחוזי את עמדת המנהל המיוחד והכונס הרשמי, לפיהם רב הנסתר על הגלוי בעניין הסתבכותו הכלכלית של המבקש והיא לא נעשתה בתום לב כפי שהוא טוען. המבקש היה מעורב בשתי פרשיות במסגרתם קשר קשר להשתלט על המקרקעין תוך זיוף ובמרמה. נקבע כי שומה היה על המבקש להתנהל בשקיפות מלאה בהליכים, וזאת לא עשה. בנוסף, נקבע כי המבקש לא התנהל בתום לב גם בגדר ההליכים עצמם, ובהקשר זה צוינו הפיגורים שצבר והעובדה שלא הגיש דו"חות ברציפות. כל אלה הובילו לדחיית בקשת המבקש להכרזה עליו כפושט רגל. על פסק הדין הגיש המבקש ערעור, ולצידו את הבקשה הנידונה.

3.

כלל מושרש הוא, כי על המבקש סעד זמני לשכנע בשני אלה: ראשית, כי סיכויי ערעורו טובים המה; ושנית, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שפעולה על פי פסק הדין בטרם הכרעה בערעור תקשה באופן ממשי על השבת המצב לקדמותו, אם יזכה המבקש בערעור. לעניין סיכויי הערעור, טען המבקש באופן לקוני וסתמי כי "יש סיכוי סביר שהודעת הערעור תתקבל". סיכוי סביר אינו המבחן הראוי. ואולם יתרה מכך, ומבלי לקבוע מסמרות, לא שוכנעתי כי סיכויי הערעור עומדים ברף הנדרש באופן המצדיק מתן הסעד הזמני. כך במיוחד מקום שעיון בהודעת הערעור מעלה כי זו מבקשת לחתור תחת קביעות וממצאים עובדתיים של פסק הדין. בכגון דא, כידוע, אין זה מנהגה של ערכאת הערעור להתערב, אלא לעיתים נדירות (ראו, למשל: ע"א 1262/09 שלומי אברהם נ' בנק הפועלים בע"מ , 9.6.2009) .

באשר למאזן הנוחות, הדגיש המבקש את מצבו הבריאותי והמשפחתי הקשה, וטען כי נקיטת הליכים נגדו תגרום לנזק בלתי הפיך. גם כאן, המבקש לא פירט די צרכו מהו אותו נזק בלתי הפיך ולא הניח בסיס ראייתי נדרש. בכל מקרה, איני מתעלם מנסיבותיו האישיות הקשות של המבקש, ואולם לא די בהן למתן הסעד הזמני בנסיבות העניין. עוד יש לזכור כי נקיטת הליכי הוצאה לפועל, כשלעצמם, אינה נחשבת כמהלך בלתי הפיך. בתוך כך, המבקש אינו חולק על עצם קיומם של חובותיו הכספיים, ולפיכך פתוחה בפניו הדרך לעתור לחקירת יכולת בפני ראש ההוצאה לפועל (ראו, למשל: ע"א 3919/06 טהרני נ' כונס הנכסים הרשמי והאפוטרופוס הכללי (13.7.2006); ע"א 797/11 אבו סלאח נ' כונס הנכסים הרשמי (6.3.2011)).

4.

אשר על כן, הבקשה נדחית בלא צו להוצאות.