רע"א 680/05 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ. עזבון המונחה בתיה ממו ז"ל

1.לפני בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר קבע כי על המערערת לשלם סכומים שונים למשיבים 1-5.

2.ביום 24.7.2003 נסעו המשיבה 2 ושלוש בנותיה – המשיבות 3,4 והמנוחה שעזבונה הוא המשיב 1 - יחד עם המשיב 6 ובמהלך הנסיעה אירעה תאונת דרכים קשה בה קופחו חייה של המנוחה, ומשיבה 2 נפגעה באורח קשה ביותר ונקבעו לה 100% נכות. המשיבות 3-4 נפגעו אף הן באותה תאונה קשה. המשיב 5 הוא בעלה של המשיבה 2 ואביהן של הבנות. המשיבים 1-5 תבעו בגין נזקיהם את המערערת ואת המשיבים 6 ו-7.

3.בית המשפט המחוזי קבע כי החבות הביטוחית חלה על המערערת ולא על משיבה 7. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור (רע"א 680/05). בבקשת רשות הערעור הודיעה המערערת כי המשיבים 1-5 הינם משיבים פורמליים בלבד. בטרם ניתנה החלטה בבקשה נתן בית המשפט המחוזי את פסק דינו בו נקבעו הסכומים השונים שעל המערערת לשלם. על פסק הדין הוגש ערעור לבית משפט זה כאשר המערערת מבקשת לראות את בקשת רשות הערעור כחלק מערעורה וכך אכן הוחלט (החלטת השופט ריבלין מיום 24.1.2006 ב- רע"א 680/05). המשיבים הגישו ערעור שכנגד. לאחר הגשת הערעור פנתה המערערת לבית המשפט המחוזי וביקשה עיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין כאשר היא מבקשת לעכב סך של 1,500,000 ש"ח מתוך הסכום שנפסק. בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת המערערת באופן חלקי והורה על עיכוב סכום של 700,000 ש"ח. המערערת ראתה בהחלטה זו דחייה של בקשתה והגישה את הבקשה שלפני לעיכוב סכום של 1,500,000 ש"ח.

4.בבקשה טוענת המערערת כי העבירה כבר למשיבים מעל 4,000,000 ש"ח, המהווים את החלק הארי מהסכום שנפסק ולכן לא יגרם למשיבים כל נזק מעיכוב הביצוע המבוקש. כמו כן היא טוענת כי הסכום אותו מבוקש לעכב משקף פיצויים בראשי נזק עתידיים וגם מטעם זה לא יגרם נזק למשיבים. המערערת מוסיפה כי קיים סיכוי רב שערעורה יתקבל ואם לא יינתן עיכוב הביצוע תימצא היא את עצמה בפני "שוקת שבורה" מבחינת האפשרות לגבות חזרה את כספה. לעניין ערעורה עומדת המערערת על רכיבי הפיצויים השונים שלדעתה נפסקו ביתר ובמיוחד ציינה בבקשתה כי בית המשפט המחוזי החיל את הלכת אטינגר גם על פיצויים לנפגעי תאונות דרכים ורק עניין זה במסגרת ערעורה מהווה מעל 1,000,000 ש"ח.

עוד לפני שניתנה החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע ניתן בבית משפט זה פסק דין אשר הכריע בשאלת תחולתה של הלכת אטינגר על פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (ע"א 8022/00 מיום 19.3.2006). לכן, הוריתי למערערת להודיע האם היא עומדת על בקשתה לעיכוב ביצוע.

בהודעתה לבית המשפט מיום 27.3.2006 ציינה המערערת כי ע"א 8022/00 האמור הכריע רק באחת השאלות המתעוררות בהליכים שבכותרת "וביניהן גובה הנזק, גובה הפיצוי... וכמובן - שאלת החבות ... רק שאלת החבות, אם תוכרע לטובת [המערערת], מעמידה בספק רב את הסכום כולו " (הדגש במקור) ולכן הודיעה, כי היא עומדת על בקשתה.

5.דין הבקשה להדחות. הכלל הוא כי הגשת ערעור אין בה די כדי לעכב את ביצוע ההחלטה עליה מערערים ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בפסק דין כספי. המקרים החריגים בהם ייעתר בית המשפט לבקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין כספי מותנים בהצטברות של שני גורמים: סיכוי טוב לקבלת הערעור וחשש כי אם יתקבל הערעור לא יושבו הכספים ששולמו (ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם בע"מ , פ"ד נו (4) 178, 182-181). נטל השכנוע לקיום הגורמים מוטל על מבקש העיכוב (ע"א 774/04 "אריה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' שריקי (החלטת השופט גרוניס מיום 10.3.2004, לא פורסם)) והמערערת לא עמדה בנטל זה.

6.באשר לסיכויי הערעור אחת הטענות העיקריות של המערערת בנושא גובה הנזק – היא הטענה שאין להחיל את הלכת אטינגר על פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – הוכרעה כאמור בפסיקה של בית משפט זה. הטענה האחרת בה התמקדה המערערת בהודעתה מיום 27.3.2006 – היא הטענה העוסקת בשאלת החבות – ממילא אין בה כדי להשפיע משמעותית על סכום הפיצוי לו זכאים המשיבים 1-5 ובעלת ריבה של המערערת לעניין זה, כפי שהוצהר מפורשות על ידה, היא המשיבה 7 וממנה אין כל חשש שלא תוכל להיפרע. יתר הטענות בערעור מתמקדות באופן פרטני (ביותר) בראשי הנזק השונים ואף בתתי סעיפי פיצוי שנקבעו. כך למשל עוסק הערעור בסכום הפיצוי בגין נזקים מיוחדים; הוצאות מיוחדות; הוצאות רפואיות; אביזרים רפואיים ועוד כהנה וכהנה. והרי, בכגון דא כבר נפסק כי "אין זה מתפקידה של ערכאת הערעור לבחון לעומק כל ראש נזק מבין ראשי הנזק הרבים המרכיבים את הסכום הסופי שנפסק... אם מסתבר כי הסכום הכולל של נזקי הממון הינו סביר, אין צורך לקיים בחינה מעמיקה של ראשי הנזק אלא מקום שמתגלה טעות בולטת" (ע"א 1164/02 קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' בן חיון לידור-קטין (לא פורסם, פסקה 7); כן ראו ע"א 8022/00 לעיל, פסקה 6). הערעור שכנגד אף הוא עוסק בסעיפי פיצוי לרוב. בנסיבות אלה אין בסיכויי קבלת הערעור הנטענים כדי להצדיק את עיכוב הביצוע המבוקש.

7.מכל מקום, וזה עיקר: לא שוכנעתי כי קיים חשש שכספים שישולמו לא יוחזרו והרי אף המערערת אינה טוענת כי המשיבים יצטרכו להשיב את כל או את מרבית הסכום שנפסק. ודוק: טענת המערערת בעניין היעדר יכולת המשיבים להשיב לה כספים שישולמו אם יתקבל הערעור (וידחה הערעור שכנגד), נעדרה בסיס של ממש (השוו ע"א 2541/02 לנגר נ' ששון (החלטת השופט לוי מיום 1.5.2001, לא פורסם); ע"א 303/00 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' דניאל

(החלטת השופט ריבלין מיום 13.2.2000, לא פורסם)) והתצהיר שצורף לבקשה, שהוגשה לבית המשפט המחוזי, אין בו די (ראו ע"א 774/04 לעיל והאסמכתאות שם ). אשר על כן ובנסיבות אלה, האיזון הראוי בין זכותם של המשיבים למימוש פסק הדין לבין האינטרס של המבקשת, מוביל למסקנה שדי בסכום שכבר עוכב (שנקבע עוד לפני שניתן פסק הדין ב- ע"א 8022/00) ואין להוסיף עליו.

הבקשה נדחית בלא שנתבקשה תשובה.